חג שמח לך עוזי היקר../images/Emo137.gif|סביבון
למדתי לקח אחד חשוב לעולם אי אפשר להביא אור למקום שבוחר להשאר בחשכה... תרוצים יש מכאן עד הודעה חדשה אם נבחר בכעס שישרת עבורנו סוג של ביטוי רגשי, סבבה... אני עדיין טוענת שהוא לא משרת מטרה חיובית לדעתי האישית. לדעתך האישית בלבד אין כאן מקום לדיון שלנו לגבי האור הקטן, לדעתי האישית היה זה בדיוק הזמן גם בשיחה וגם בתזמון: הרי אנו חוגגים את חג האורים- חג חנוכה.
אחד ההדזמניות שלך לבדוק את עצמך היא לראות אם בזמן שאתה נתקף בכעס ולא משנה מה הסיבה, האם אתה יודע לרסן את עצמך??? לדעתי הבעת כעס לא מאפינת ריסון תוקפנות, הבעת כעס מיצגת את התוקפנות לשמה... וזה גם ההבדל בין גברים לנשים בקוד החשיבה שלהם: נשים מנגה- גברים ממאדים.
אז עד שלא תהיה לנו שפה משותפת עולם מושגים דומה לעולם לא נוכל להגיע להסכמה, אחד מדבר סינית השני מדבר אידיש...
לגבי הנמשל בין הפרפר לתאונת הדרכים תנסה לקרוא את ההודעה שלי שוב ולהתרכז במילים הכתובות שם מסתתרת התשובה.
ואם עדיין לא ברור אז על פי עולם הפרושים שלי המחשבה היא זו שיוצרת מציאות. אם הפרפר היה בהסטריה והשיק כנפיו במצוקה סביר להניח שהגלים האנרגטיים שהוא יצר חצו במהירות האור את כדור הארץ לאורכו ולרחבו, על אחת כמה וכמה כשאדם שניחן ביכולת חשיבה ודיבור נתקף בחשיבה שלילית ומתרגם אותו לכעס מילולי, תאר לך אילו אסונות טבע אותו אדם יוצר, בעזרת גלי המוח שלו.
כן תאמין אל תאמין קוראים לזה טלקנסיס, יכולת פעולה בעזרת תלפטיה... ולגבי העברת ביקורת אתה לא מעביר עלי ביקורת אתה מעביר על עצמך בלבד אני בסך הכל מראה משקפת שלך...
ולגבי הפרפר שראית ונשרף לך השניצל??? אם הדוגמא היא אמיתית אתיחס לזה ברצינות: לא היית כל כך מרוכז בעשיית השניצל, מחשבותך נדדו, התרכזת בפרפר, חשבת מחשבות, איבדת את מימד הזמן ואופס נשרף השניצל... צריך להגיד תודה רבה לפרפר מכוון שהוא עזר לך להגיע למצב של הרפייה ברגשות, לפי הידע שלי זכית להיות בתוך תהליך מדטטיבי בו למחשבות המעצבנות או המחשבות הרבות אין מקום וזכית להיות בכמה דקות במצב של מוח חלול. איך התיחסת לעצמך אחר התקרית זה כבר עניין אחר? האם כעסת על עצמך כתוצאה מהתקרית? או האם פשוט זרקת את השניצל והלכת לטגן שניצל חדש, כשאתה סולח ומוחל לעצמך, הרי כולנו אנשים ואנשים עושים טעויות... לגבי הדוגמא הנפלאה בסופרמרקט עם הקופאית לודמילה: אז א' אני באופן אישי לא כל כך ממהרת לתת בחפץ לב את תורי לאף אחד כי לעם ישראל יש תכונה: נותנים אצבע הוא רוצה את כל היד, אז אם אני מראה נחמדות לאדם אחד סביר להניח שאדם אחר ינסה לרכב על גל הנחמדות שלי. אני באופן אישי נמצאת ליד אנשים כשאני בתוך בועה, לא שומעת, לא רואה , לא מרגישה, לא מריחה, ולא טועמת- שמעת פעם על הגנות אנרגטיות??? אז בעניני הרגש אין סיכוי שאני אפול. ומכאן שמצב כמו שתארת לי לא יקרה!!! ובכל זאת נניח שנכשלתי ביצירת ההגנות שלי וחל בהם סדק. הבחור נדחף, אני אספור עד עשר, ואומר לו בהחלטיות שמקומו אחרי. אם הוא יתנגד, אני אוסיף לעמוד על דעתי, ללא צליל של כעס בקולי וללא צעקות. אני שוב אספור עד עשר ואשדר רוגע, יחד עם זאת אני אפעיל מעט כוח והראה נוכחות פיסית. כמובן שהעניין יקח כמה שניות. אם אזהה שאין סיכוי מול עוצמת הכוח הנגדי שהוא ישדר אני מיד אפנה למנהל הסניף ואדרוש להפעיל עוד קופה, יש סיכוי רב שמנהל הסניף יבוא לעזרתי. לי אין בעיה לעמוד על זכויותי...אם אתה קורא להתנהגותי סוג של כעס, אז מראש אני מתנגדת: זה הוא סוג של ביטוי אסרטיבי, לדרוש מה שמגיע. ובמחשבה שניה, מדוע בכלל עמדתי עם שש שקיות ביד? מה אני אדיוטית?
בשביל מה יש עגלות?
ואם עמדתי חצי שעה מה זה משנה עם אעמוד עוד חצי שעה? יאלה שידחף אם זה מה שעושה לו טוב...
כמה אנשים בעולם עשיתי להם טוב??? יאלה אני לא יודעת אז הינה הזדמנות, הוא ירגיש טוב כי הוא הצליח "לדפוק מי שהיא, או מה שהוא"... עולם הגברים נו שיהיה... גברים כל כך אוהבים אלימות, דחיפות, הכנסות, מכות, התגוששויות, זירת קרב ממש... הפיתרון היה מראש, איך לא חשבתי עליו מיד, תודה לך
אז לעניני כעסים אני לא סתרתי את דעתך, אכן כעס הוא סוג של רגש. כעס הוא סוג של רגש שלילי לטעמי. תחשוב על זה עוזי, מנקודת מבט קצת שונה ממה שהיית רגיל לחשוב חג שמח לך ולכל בני משפחתך
