אם רוצים לקרוא לזה חינוך טכנולוגי
ולא חינוך מקצועי, זה בסדר גמור. גם שיתוף פעולה עם כוחות במשק אינו פסול. (הערה: מן העובדה ששרברב ממוצע מרוויח לא פחות טוב מאקדמאי ממוצע אין לגזור שכוחות השוק יצמיחו מעצמם בתי ספר מקצועיים כאשר המדינה מנסה לחסלם, וכאשר החברה מזלזלת בעבודת כפיים). ההתעקשות להשאיר כל תלמיד במסלול עיוני לבגרות לא רק שאינה מועילה לחלשים, היא מזיקה להם ולכל השאר. אין הכרח להכניס תחרותיות קשה מגיל רך כמו שנהוג במזרח, אבל גם המצב ההפוך שבו ככל שתלמיד (ולא רק בן 8 אלא גם בן 17) יהיה עצלן וחסר משמעת, לא יעשו לו כלום מחשש לפגוע בעתידו, הוא מצב גרוע. פתרון הנוכחי לבעית בעית האי-שיוויון בהישגי התלמידים הוא הורדת הרף כך שיתאפשר לכמה שיותר תלמידים להצליח בכמה שפחות מאמץ. פירותיו של פתרון זה הם הדרדרות מתמדת של החינוך מזה כמה עשורים. אפשר לומר הרבה דברים על מערכת החינוך של ימי מפא"י, אבל ישראל היתה בצמרת העולמית בשנות השישים במדדים בינ"ל, למרות המשאבים המצומצמים, ובוגריה הביאו הישגים יפים למדע וטכנולוגיה במדינה בעשורים שלאחר מכן. תופעת הורדת הרף לא מסתיימת בתיכון, אגב, אלא נמשכת באוניברסיטה, ששוררת בה "תרבות ההזדמנות השנייה". לא הצלחת? תקבל עוד מועד ועוד קורס. מתישהו מגיעים החיים האמיתיים... לגבי העניין העדתי והכלכלי, אין שום הכרח שבתי ספר ימיינו תלמידים על בסיס אחר מכישוריהם והישגיהם, גם אם הדבר נעשה כך בעבר. ייבוש החינוך הטכנולוגי וההחלטה שכולם חייבים ללכת למסלול עיוני לא תרם במאום לצמצום הפערים בחברה.
ולא חינוך מקצועי, זה בסדר גמור. גם שיתוף פעולה עם כוחות במשק אינו פסול. (הערה: מן העובדה ששרברב ממוצע מרוויח לא פחות טוב מאקדמאי ממוצע אין לגזור שכוחות השוק יצמיחו מעצמם בתי ספר מקצועיים כאשר המדינה מנסה לחסלם, וכאשר החברה מזלזלת בעבודת כפיים). ההתעקשות להשאיר כל תלמיד במסלול עיוני לבגרות לא רק שאינה מועילה לחלשים, היא מזיקה להם ולכל השאר. אין הכרח להכניס תחרותיות קשה מגיל רך כמו שנהוג במזרח, אבל גם המצב ההפוך שבו ככל שתלמיד (ולא רק בן 8 אלא גם בן 17) יהיה עצלן וחסר משמעת, לא יעשו לו כלום מחשש לפגוע בעתידו, הוא מצב גרוע. פתרון הנוכחי לבעית בעית האי-שיוויון בהישגי התלמידים הוא הורדת הרף כך שיתאפשר לכמה שיותר תלמידים להצליח בכמה שפחות מאמץ. פירותיו של פתרון זה הם הדרדרות מתמדת של החינוך מזה כמה עשורים. אפשר לומר הרבה דברים על מערכת החינוך של ימי מפא"י, אבל ישראל היתה בצמרת העולמית בשנות השישים במדדים בינ"ל, למרות המשאבים המצומצמים, ובוגריה הביאו הישגים יפים למדע וטכנולוגיה במדינה בעשורים שלאחר מכן. תופעת הורדת הרף לא מסתיימת בתיכון, אגב, אלא נמשכת באוניברסיטה, ששוררת בה "תרבות ההזדמנות השנייה". לא הצלחת? תקבל עוד מועד ועוד קורס. מתישהו מגיעים החיים האמיתיים... לגבי העניין העדתי והכלכלי, אין שום הכרח שבתי ספר ימיינו תלמידים על בסיס אחר מכישוריהם והישגיהם, גם אם הדבר נעשה כך בעבר. ייבוש החינוך הטכנולוגי וההחלטה שכולם חייבים ללכת למסלול עיוני לא תרם במאום לצמצום הפערים בחברה.