המודעות לשבריריות של ההריון
ושוב מפנה שאלה אליכן, בנבנות. זו שאלה שמתהפכת לי בראש מזה זמן רב, ובעקבות דיון עם נילה, אני מעלה אותה לדפוס. כולנו יודעות, מהמקרים הרבים והכואבים כאן בפורום, כמה שברירית היא הבטא, כמה מהר יכולים להימוג שני הפסים שבערכה, ורובינו, שמציצות גם בפורום הריון לאחר טיפולים, יודעות כמה שברירי יכול להיות ההריון, כמה סכנות אורבות בהינתן הגונג והישמע הבטא. לא צריך להרחיק לכת לשדות זרים, גם כאן יש לנו עדויות חיות וכואבות להריון שהיה- ואינו עוד. אני אוהבת לדעת, ידע הוא כוח, שליטה, אבל לאור צביר האסונות שארעו כאן בחודשים האחרונים, והיה באמת רצף מפחיד, החל מדילולים שהסתיימו בלידות מוקדמות, דרך בדיקות לא תקינות וכלה במוות- לא עלינו, אני לא כל כך בטוחה כבר בעניין. כשרק התוודעתי לפורום, בטא חיובית הייתה מבחינתי סוף פסוק, חגיגה מטורפת של צרחות ואושר והריון עד הסוף- ללא שום מודעות לאיזשהו גורם שיכול להעכיר את השלמות הזו. ועכשיו.... קראתי הרבה, שמעתי הרבה, אני מכירה אישית את חלק מהבנות שהיו, או עודן בשמירת הריון או איבדו עובר, ואני יודעת איזה מצבור של פחדים יתדפקו אצלי ברגע שתהיה בטא חיובית. עכשיו אני יודעת מה זה הריון כימי, יודעת שגם דופק של עובר אינו סוף פסוק, יודעת על מחלות ופגמים גנטיים, וכל הודעה נוספת חושפת אותי לעוד אפשרות מפחידה. אני יודעת שכל זה היה קורה גם אם לא הייתי יודעת, וימשיך לקרות מן הסתם, אבל המודעות והידיעה הופכות את זה אפשרי גם אצלי- וזה הפחד. לא לחינם אומרים שטיפשים מאושרים יותר
...ואתן? האם חושבות בכלל על השלב הבא? על מה יהיה לכש... האם מודעות לשבריריות הזו, לסכנות והבעיות, או שמצליחות להדחיק לפינה קטנה במוח, זו שאין בה שימוש כרגע
מרב
ושוב מפנה שאלה אליכן, בנבנות. זו שאלה שמתהפכת לי בראש מזה זמן רב, ובעקבות דיון עם נילה, אני מעלה אותה לדפוס. כולנו יודעות, מהמקרים הרבים והכואבים כאן בפורום, כמה שברירית היא הבטא, כמה מהר יכולים להימוג שני הפסים שבערכה, ורובינו, שמציצות גם בפורום הריון לאחר טיפולים, יודעות כמה שברירי יכול להיות ההריון, כמה סכנות אורבות בהינתן הגונג והישמע הבטא. לא צריך להרחיק לכת לשדות זרים, גם כאן יש לנו עדויות חיות וכואבות להריון שהיה- ואינו עוד. אני אוהבת לדעת, ידע הוא כוח, שליטה, אבל לאור צביר האסונות שארעו כאן בחודשים האחרונים, והיה באמת רצף מפחיד, החל מדילולים שהסתיימו בלידות מוקדמות, דרך בדיקות לא תקינות וכלה במוות- לא עלינו, אני לא כל כך בטוחה כבר בעניין. כשרק התוודעתי לפורום, בטא חיובית הייתה מבחינתי סוף פסוק, חגיגה מטורפת של צרחות ואושר והריון עד הסוף- ללא שום מודעות לאיזשהו גורם שיכול להעכיר את השלמות הזו. ועכשיו.... קראתי הרבה, שמעתי הרבה, אני מכירה אישית את חלק מהבנות שהיו, או עודן בשמירת הריון או איבדו עובר, ואני יודעת איזה מצבור של פחדים יתדפקו אצלי ברגע שתהיה בטא חיובית. עכשיו אני יודעת מה זה הריון כימי, יודעת שגם דופק של עובר אינו סוף פסוק, יודעת על מחלות ופגמים גנטיים, וכל הודעה נוספת חושפת אותי לעוד אפשרות מפחידה. אני יודעת שכל זה היה קורה גם אם לא הייתי יודעת, וימשיך לקרות מן הסתם, אבל המודעות והידיעה הופכות את זה אפשרי גם אצלי- וזה הפחד. לא לחינם אומרים שטיפשים מאושרים יותר
