המודעות לשבריריות של ההריון

[TWEETY =^.^= 6]

נועם יקירתי ../images/Emo3.gif (גנבתי לך ת´לשון)

כל החיים אנחנו חיים בחרדה תמידית,,,וככל שאני חושבת על כך יותר, אני חושבת שבעצם אין רגע דל. אבל באופן אישי אני מעדיפה את החרדה של הבטא מאשר את החרדה שאולי בעצם אף פעם לא. ואני יודעת ומוכנה לכך, שלכל שלב אליו אני אגיע תהיה בעצם החרדה שלו

את יודעת מה,,,,,אולי איננו יודעים בכלל איך לחיות ללא החרדות והן אלו שמוסיפות את התבלין הפיקנטי לחיינו. מי יודע , אפילו לא בטוחה שיש לכך תשובה. אבל יש את מי להאשים,(חשוב מאוד) וזו חווה אימנו שלא עמדה בפיתוי ובמקום ללכת לסופר ולקנות קילו, היא אכלה מהעץ האסור.

 

[יפעתי&]

מרב - באמת חזרת "במלוא העוצמה.." ../images/Emo3.gif

מה אומר לך???? זה תמיד מתרוצץ בראש ונכון שבגלל הפורום זה רק מתעצם כי בגלל שכל הריון פה הוא כל כך שברירי ובגלל שבשלב כל כך מוקדם כולנו יודעות על ההריון אנחנו נתקלות בדברים שבמצב אחר לא היינו רואות אותם. כך זה היה גם ככל שעוד חברה שלי ועוד חברה היו בהריון, מכל הריון אתה לומד משהו, מגלה עוד דבר רע שיכול לקרות (או לא..). א-ב-ל יש הרבה הריונות פה (ובכלל...) שמסתיימים באופן חיובי וזה הצד המלא של הכוס ותמיד צריך לקוות לטוב . זה לא אומר שצריך לעצום עיניים וצריך לבדוק אבל אני יכולה לספר לך שלפני הסקירת מערכות שלי בפעם הקודמת חלמתי על מפלצות ועל ילדים בלי ידיים ובלי ראש וכל מיני מוטציות מזויעות כאלו ואחרות... מה לעשות???? אלו הם חיינו, ואנו עוברים משוכה משוכה, אחת כל פעם ותמיד מקווים שהמשוכה הבאה תהיה נמוכה יותר וקלה יותר. הרי גם אחרי שהם נולדים, יכולות להיות אלף ואחת בעיות (תאמיני לי...), ואנו תמיד מקווים שזה לא יהיה הילד שלנו... זה מפחיד נורא אבל בהחלט פחד שהנאה רבה בסופו או בצידו או בדרכו... מאחלת לך שמהר מאוד תהיה בטא חיובית ועוד אחת ועדו אחת ורק בשורות טובות.

תחשבי על הדברים הטובים שיכולים לקרות...

 

[הרמוניה]

המממממ.... ../images/Emo132.gif

מודה ומתוודה שבנושא הזה אני מחכה את בנות היענה. נראה לי שעבורי ההתמודדות עם כל כך הרבה פחדים וחרדות בו זמנית היא בלתי אפשרית. אין לי ספק מהכרותי רבת השנים את עצמי שאני יכולה להיות הריונית היסטרית לחלוטין ואמא עם פוטנציאל לשיגעון(לפעמים נראה לי שלקשור את הילדים אלי בשרשרת לפחות עד גיל 20 זה לא רעיון כל כך רע) הפחדים שאני יותר מעזה להתקרב אלהם לאחרונה-דווקא קשורים לפחד של מה יקרה אם זה לא יצליח לי-איזה אופציות עומדות לפני ומה אני רוצה לעשות עם החיים שלי... הרמוניה

 

[GALITDOL]

../images/Emo39.gif STEP BY STEP והרבה אופטימ

 

[שושי @:-)]

גם אצלי בטא חיובית לא אומרת כלום

כמו שאת יודעת כבר קיבלתי בחיי הקצרים 12 פעמים תשובות חיוביות וילד עדיין לא נוצר מהם. בין אם זה הסתיים כהריון כימי בין אם זה הסתיים כהריון קליני (הפסקת דופק העובר) זה לא היה קל בכלל! כי בהתחלה כשאת מקבלת את התשוב להריון את כבר בודקת מתי תלדי, איך הוא או היא יראו, ומה יעשו בחיים... היום כשאני מקבלת ביטא חיובית אני מתפללת שלא יהיו לי דימומים לפני כן, שהביטא תכפיל את עצמה, שיראו שק ברחם, שיראו דופק עוברי בזמן הנכון, שהדופק יהיה בקצב הנכון, שהעובר יתפתח ויגדל, שכל התרופות שאני לוקחת על מנת להחזיק את ההריון הזה לא יפגעו בפוריותו או בבריאותו של העובר, שלא יהיו לי צירים מוקדמים, שלא תהיה לי פתיחה ומחיקה של הצוואר, שלא ירדו לי המים, שהחלבון עוברי יהיה תקין, שהשקיפות עורפית תהיה תקינה, שעוד מיליון ואחת בדיקות יהיו תקינות, שלא תהיה לי לידה מוקדמת, שהתינוק יולד בריא ושלם ושיצרח על הדקה הראשונה, שיקבל אפגר 10, ועוד.... אצלי סוף פסוק לא יהיה עד אשר אחזיק את הילד שלי בידיים בריא ושלם וגם אז לדעתי יהיו לי פחדים חדשים. אז זהו בעצם בנימה אופטימית זו מחכה שהפסוק שלי כבר יגמר וכשהפסוק יגמר יתחיל פסוק חדש בחיי אמהות (אמא=מהות) שושי

 

[רינתילה]

אני חושבת על זה הרבה

בזמן האחרון בגלל הסיפורים בפורום. לאחותי היו ארבע הפלות כך שזה מסוג הדברים שתמיד הסתובבו לי בראש, אבל איכשהו שיכנעתי את עצמי שעשינו חלוקת עבודה: היא סובלת מהפלות אך נכנסת להריון בקלות ואני מתקשה להכנס להריון אז בטח "לא מגיע לי" לסבול גם מהפלות... (הרציונאליות בהתגלמותה

). לאחר שהסתבר שיש לה טרומבופיליה וגיליתי שזו נטיה גנטית (ליתר קרישיות הדם - שגורמת לבעיות בהשרשה ולהפלות) התחלתי קצת יותר להלחץ. הבדיקות עוד לא חזרו כך שאני לא יודעת אם גם לי יש את זה. ברור לי שאחרי שאדע שאני בהריון אני אהיה מאוד חרדה להצלחתו (וכמובן שיש גם אחרי זה סיבות טובות לדאגה, אך זה עדיין נראה לי רחוק). הגישה שלי היא של one step at a time. אני לא יכולה להתמודד עם הכל... אז עכשיו אני מתמודדת עם הרצון להיות בהריון ובטא חיובית תהיה בשבילי הבשורה הכי מרגשת שיש. ברגע שזה יקרה אני ידאג שהיא תמשיך להכפיל את עצמה, שיהיה שק, דופק, סקירת מערכות תקינה וכו´... לאט לאט, בצעדים קטנים, כולנו נעבור לשלב הדאגות הבא (הוא מתפתח היטב? יש לו חברים? הוא בריא? הוא מאושר?). מכיוון שאני נשואה לבחור שמבוגר ממני בהרבה, ויש לו ילדים מנישואים קודמים, יצא שחוויתי באופן חלקי, גם קצת הורות לילד מתבגר. הבן הצעיר של בעלי נמצא כעת לקראת סיום הצבא. אני מכירה אותו מגיל 11 וקצת. הוא גדל אצלנו תקופות ארוכות בהן לא הסתדר עם אימו כך שאני מרגישה קצת אימא שלו גם, ונורא אוהבת אותו. חווינו איתו תקופות קשות של התמודדות עם ביה"ס (יש לו שתי לקויות למידה), ועברנו צבא שכלל הרבה לבנון ועזה. חברים שלו נהרגו ונפצעו וכל הזמן חששנו לשלומו. עכשיו הוא בקורס להשלמת 12 שנות לימוד כך שיש לנו שקט... אבל לאורך כל התקופות, מעבר לכל החרדות והדאגות הייתה לי תחושה גדולה מאוד של אהבה וגאוה על הבחור המדהים שהוא נהיה, והדאגה הגדולה ביותר תמיד היתה - שרק יהיה לו טוב, שרק יהיה מאושר. אז עכשיו בשלב הזה אני חולמת ומאחלת לכולנו ילד שנסתכל עליו בעיניים מלאות אהבה ורק נדאג שיהיה לו טוב... לילה טוב! רינת.

 

[סיגל היי-טק]

מרב - אכן התלבטות עצומה. ../images/Emo5.gif

האור שבחיי טוען שהחשיפה שלי לפורומים ולכל כמות המידה הזה, גורמת לי להיות מודאגת כל הזמן. אבל מה? אני לא אהיה מודאגת אם אני לא אדע? אולי לא, אבל אז ארגיש טיפשה. אני מעדיפה לדעת, ולהתמודד עם החששות, מאשר לא לדעת, ולהתמודד עם הבורות. אני לא אכחיש, שבעקבות כל מה שקרה בפורומים לא עלה סף החרדה אצלי. כל שלב של ההריון לווה בחששות שההריון הזה כ"כ שביר. וגם עכשיו, לאחר הלידה, יש לי המון חששות (בלשון המעטה). אבל אני חושבת, שהחששות זה חלק מההורות. וגם מי שנמצאת בטיפולים היא "כבר אמא" ולכן החששות אצלה רבים. לכל שלב יש את החששות שלו, ומה שמדאיג אותי, כרגע, לא מדאיג אותך ולהפך. זו מין חלוקה לשלבים, ובכל שלב בו אנו נמצאים, אנו חוששים מהמאפינים של אותו שלב. לא לדאוג, זה לא לדעת, ולא לדעת זה ממש לטמון את הראש בחול. קצת קשה לי לטמון את הראש בחול. אני מעדיפה להיות מוכנה. מאחלת לכולנו רק דאגות טובות. סיגל

 

[שירלי.ה.]

מרב, עלית על נקודה בעייתית וכואבת ../images/Emo5.gif

תמיד דמיינתי שהיום בו אתבשר על בטא חיובית יהיה היום המאושר בחיי. ובכן, אכן היה אושר גדול ורעד בכל הגוף אך כיסה על הכל פחד אדיר שההמשך עלול להיות לא כל-כך וורוד כמו שנהגתי לחשוב בתקופות התמימות... גם לי בהריון לא חסרו צרות וכל ההריון הייתי בפחדים איומים ורק בשליש האחרון הרשיתי לעצמי להנות ולפרוח. אמא שלי אמרה לי כל הזמן שהבעיה שלי שאני יודעת יותר מידי ולכן לא מסוגלת להירגע. אז ידע זה כוח אבל...............

שתדעו כולכן בקרוב מאוד הריונות מאושרים ונטולי דאגות! שירלי.

 

[באאבו]

ככה לא בונים חומה!! ../images/Emo82.gif

היי, מה קרה לכן? לא מספיקה לנו הפסימיות של הטיפולים??? בואו נהרוג פרה פרה

זה ברור וידוע

שבכל דבר יש סיכונים

, והיום גם התוצאה של להסתובב ברחוב הראשי של חדרה לא כ"כ ודאית.. נכון, גם בי עולים מדי פעם המחשבות האלה על הסכנות של מה יהיה אחרי.. אבל - לא ברמה כזו שתעלה פה תפוזים מבועסים וירוקים... להיפך! אם נאמין שהכל יהיה בסדר

ונשמור על עצמנו היטב היטב

- הכל יהיה בסדר!!! אני רוצה לראות פה קצת אופטימיות. תפסיקו!!! ברגע שנכנסנה להריון, אנחנו נמשיך עם זה 9 חודשים, עד הלידה הכואבת... וזה לא שאני מנסה לטמון את הראש באדמה, ואני לא בת יענה

.. אבל מעכשיו לדאוג?????????? לא מספיקות לכן התמונות של התינוקות החמודים האלה במרפאות של הרופאים שלכן??? והעדויות?? לאחותי יש בן מקסים (מעלף!!) שהוא Made with Ekaklomin ... המטרה של ההריון זו לידה!!! ותפסיקו לדאוג לי עכשיו, זה לא הזמן!!! אני רוצה קצת תפוזים שמחים פה,

:-. עכשיו.. אני אספר לכן בסוד.. שהיום יש לי יום נישואין ראשון, ואולי בגלל זה תקפה אותי כזו אופטימיות..

סתאאם. סתאאם.. אני באמת מאמינה במה שכתבתי.. נשיקות לכולן

באבו

 

[עמית@]

באבו, לא תמיד אפשר לומר לכולן

תפסיקו, לנזוף בהם קצת ולשים הרבה אייקונים וכולנו מייד נשפיל את ראשנו בבושה איך בכלל העזנו להעיב את פנינו ולחשוב מחשבות לא עליזות ושמחות וטהורות, אז מה לעשות, לכולנו יש ספקות ופחדים ואם יגידו לנו להיות עליזים ופורחים זה לא תמיד יעזור. אני כותבת את זה כי בזמן האחרון כל פעם שעלה נושא קצת יותר קשה מההתלבטויות הפרקטיות ה"רגילות" (במרכאות כמובן) מייד הגיעה נזיפה קולקטיבית. אופטימיות זה דבר נהדר, הלוואי עלי קצת יותר אופטימיות אבל התמודדות בפורום של תמיכה גם עם השדים האפלים היא חלק ממנו כמו שעידוד ושמחה הם חלק אחר (ולאו דווקא שני צדדים- בעיני אין פה סתירה) לא, לי אישית לא מספיקות תמונות של תינוקות מתוקים ככל שיהיו. יום נישואין שמח עמית

 

[שירלי.ה.]

עמיתי מקסימה, קבלי ../images/Emo25.gif גדולה

 

[עמית@]

../images/Emo9.gif

 

[באאבו]

עמית!! לא נזפתי באף אחד!!!

וגם כתבתי בהודעה שלי שאני מבינה מאיפה באים הפחדים האלה, והחששות האלה, ובכל זאת!! הם נראים לי קצת לא במקום עכשיו. יש לנו כל כך הרבה דברים על הראש לדאוג להם עכשיו, שאני משאירה את הדאגות העתדיות.. לעתיד! אבל, זו בחירתי! וכל אחת מוזמנת להתייחס לדברים שלי בצורה שלה, אני רק התכוונתי להבהיר את התמונה, ולתת לכן לחשוב קצת מחשבות יותר בהירות. אגב, כמובן שהפורום זה בא לתת לנו מקום להתמודד עם "השדים האפלים", גם אני שופכת כאן את השדים שלי. ומה שהתכוונתי לומר זה שבואו ניתן לשדים האפלים של הפרק הזה לעזוב אותנו, ואז "נזמין" את השדים האפלים של הפרק הבא.... ש... מקווה שיבוא על כולנו בקרוב. באבו

 

[ענת איתן]

עוד מילונת... (אקצ´ואלי - מגילונת):

הפחדים והחששות הללו הם לא כ"כ ברי - שליטה , לצערי (ומנסיון...).זה יותר עניין של אופי ורמת חרדתיות כללית. הרופא שלי אמר לי השבוע: " את יודעת , יש נשים שהן דאגניות בהריון בקטע של "פוזה" - אבל את ב-א-מ-ת כזאת".בוקר טוב אליהו...רייז אנד שיין...אף פעם הוא לא מבין למה אני ככה (הוא כזה רגוע , ומקסים אמיתי , אבל ככה הוא בנוי ואני - לא!, ולי יש תשובה אחת: ככה אני!!! ככה נולדתי וככה , כנראה , גם אמות...) לגבי באבו - הגישה שלה מזכירה לי את הגישה של חברתי יפת העיניים גאיה מפורום הריון אחרי. היא ללא ספק הבחורה האופטימית ביותר בפורום "אחרי" וגישתה כ"כ חיובית עד שהיא מעוררת בי קנאה בכל פעם מחדש. גאיה, עקב גישתה, היא אשה בעלת חוסן נפשי רב להתמודדות , וגם כרגע , כאשר עוברת עליה התמודדות לא קלה כלל עם שמירת הריון - היא נוטה לראות תמיד את חצי הכוס המלאה. מאזן ביניים: אני ירוקה מקנאה לגבי אלו שמסוגלות להיות כ"כ אופטימיות. באופן אישי אני בקבוצת מרב ועמית בקטע של חרדות שלא נגמרות , וכמעט תמיד מחליפות עצמן באחרות (בנוגע להריון , כוונתי, ואני בטוחה שאוטוטו גם יתחילו החרדות לגבי מה שיהיה לאחריו...). הפתרון הזמני שלי הוא: "פרה פרה". לדאוג לכל דבר וואנס אט דה טיים ולא להעמיס (בטיפולים דאגתי לטיפולים , עכשיו - להריון והלאה - אללה כרים...) פולניה , זה נכון , אבל אני מאלה שלא "שומרות פאסון" כמו הפולניות האריסטוקרטיות. אני ה"טביקאט" של הפולניות , סתם אחת מהחבר´ה... נשיקות לכולכן. איך שלא תסתכלו על הנושא - תהיו כולכן אמהות מקסימות. ענת.

 

[באאבו]

אז כנראה שהכל באמת ענין של אופי ../images/Emo8.gif

 

[סיגל היי-טק]

ענת באמת קיבלה את ../images/Emo47.gif

הפולניה הכי דאגנית של הפורום. אבל אנחנו חולים עליה שם, אז אנחנו מרשים לה

 

[יונית החיננית @]

בבבבבאאאאאבבבבווווו

מזל טוב והרבה בריאות ושבקרוב יבוא האושר האמיתי .. מאחלת יונית

 

[עידית ד]

באבו

הפורום שלנו קיים לא רק להודעות בטא שהוכפלו (הלוואי וזה באמת היה קורה) הפורום שלנו קיים במיוחד עבור הימים הקשים ועבור המחשבות הקשות שלא מרפות מאיתנו, ומה יותר נפלא מהעובדה שאתה מגלה שמה שעובר אצלך בראש/בלב עובר בדיוק על חברה מהפורום... לי אישית מליון אייקונים של פרצופים שמחים ומילים כמו "יאללה מה זו הפסימיות הזו?" - לא עושים לי את זה וגם מרחיקים אותי מהפורום. בבקשה אל תיפגעי אבל הייתי חייבת מזל טוב ליום נישואים עידית

 

[באאבו]

אנא, תבינו למה התכוונתי

ראשית, חלילה שאפגע!! אני מקבלת את מה שאתן אומרות, ומעירות.. אבל - אני חושבת שלא ירדתן לגמרי לסוף דעתי! אני לא אומרת שהפורום הזה הוא פורום ליצנות, אלא פורום שיש בו גם הרבה הרבה כאב וחששות ועצב.. וגם אני כאן, איתכם, וגם אני מאד פסימית לפעמים.. אבל!! אבל!! התכוונתי לומר שחששות מההריון עצמו וממהלכו הן דאגות ל"פרק ב´".. ובשביל מה להעמיס עלינו מעכשיו את הבעיות האלה??? לא כדאי לנקות קצת את הראש מ- 200% בעיות, ולהישאר רק עם 100%??? אומר לכן את האמת, קצת יותר "בוער" לי עכשיו לדאוג להבאת ההריון... אח"כ, אדאג לשמור עליו. תודה על הברכות ליום הנישואין, באבו

 

[מרב של ערן]

../images/Emo49.gif ליום הנישואין

ומאוד מקווה שבשנה הבאה תחגגו חגיגה כפולה. יש לי רק דבר קטן להגיד לך לגבי הדיון שהתרחש כאן בעקבות מה שכתבת. האינטרנט הוא מקום נהדר שניתן להפיק ממנו המון אבל חייבים להקפיד על "כללי המשחק". למה כוונתי? יכול להיות שאם היית אומרת את הדברים במפגש אישי והיינו שומעות גם את הטון שבו הדברים נאמרים, הכל היה נשמע אחרת. מאחר שכאן, הדברים לא נשמעים אלא נקראים, צריך מאוד להזהר. קל מאוד לכתוב דבר אחד, עם כוונה מסויימת, ושאנחנו נבין אותו אחרת. גם אני כשקראתי את דברייך בפעם הראשונה, כעסתי. כל סימני הקריאה, בייחוד אלה שאחרי ה"הכל יהיה בסדר" הרגיזו אותי. זה דומה מאוד לעצה שקיבלתי פעם לנסוע לחופשה ביוון, כי חברה של הדודה מגדרה עשתה את זה ונכנסה להריון. אני חושבת שהדיון הזה מטרתו לא להעציב. מטרתו לשתף במחשבות שעוברות, בדברים שהם מעבר לזריקות ובדיקות הדם. אז נכון שזה קצת דומה לויכוח מי יישב במושב הקדמי עוד לפני שקנינו בכלל את האוטו

, אבל זה חלק מהרעיון במקום הזה. עד כאן נאום המורה נחמה

באבו יקרה, שיהיה לכם יום נישואים הכי שמח שיכול להיות, ושבקרוב תקבלו את המתנה

הנפלאה שאתם מצפים לה כל-כך. מרב