המודעות לשבריריות של ההריון

[באאבו]

מרב, תודה על האיחולים, ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif

ואני באמת מקווה, בזמן הזה, בשנה הבאה כולנו נהיה במצב "צבירה" אחר...

 

[שירלי.ה.]

בואו אספר לכן סיפור ../images/Emo63.gif

על הימים הראשונים בהם הצטרפתי לפורום ומדובר בלפני המון המון זמן... נכנסתי לפורום (אחרי שבעלי מצא אותו) רק כדי לבקש המלצה על קבוצת תמיכה אחרי שהליכה לפסיכולוגית לא ממש עזר לשקם את מצבי הנפשי ההרוס

בכל מקרה, רב התשובות שקיבלתי היו: "תשארי איתנו, םה זו קבוצת התמיכה הטובה ביותר!". ואני התאכזבתי קצת אבל המשכתי לקרוא. הייתי נכנסת למיטה בלילה אחרי שעה של קריאה בפורום ואומרת לבעלי שזה לא מתאים לי כי הן כל הזמן מדברות שם וצוחקות ומתבדחות ולי כואב ואני פשוט רוצה לבכות. לאט לאט נכנסתי לפורום וגיליתי שלפעמים ה"צחוק" הזה כל-כך עוזר לפרוק את כל המתח והתיסכול והעצב שהצטברו בתוכי כל-כך הרבה זמן. היינו יושבות אז לתוך הלילה (בעצם עד לפנות בוקר) אני ונועם ושושי והצבה מניו-יורק ושרון.ג. ועינת של רונן ומדברות המון. גם בוכות ומחבקות וגם צוחקות ומתבדחות. והשילוב המופלא הזה של תמיכה וצחוק עשה לי את זה והרים אותי על הרגליים. כך שאני חושבת שפורום טוב מורכב מאיזון נכון של בכי וצחוק. מקווה שכולן ירגישו שהאיזון הזה נמצא עבורן ויוכלו להפיק מהפורום את המירב. אוהבת

שירלי.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

רוצה להגיד משהו.

קודם כל מזל טוב לבאבו ובעלה, עוד שנים רבות של אושר ואהבה. בקשר לנושא,יש בנות שקצת הרימו גבה לגבי החרדות המוגזמות שהיו לי בהריון. הן נבעו בעיקר מכך שכבר היפלתי פעם וידעתי שבטא שמכפילה את עצמה וגם שק עם דופק הם לא סוף פסוק. גם אחרי שעבר השליש הראשון עדיין התגנב ללבי החשש שמשהו עלול לקרות, זה באופיי כי אני אדם חרד. וראו איזה פלא זה אכן קרה. זה לא תמיד שאומרים "יהיה בסדר", אז זה בסדר. דברים רעים קורים לפעמים. אני רוצה שהבית הזה יאפשר לי גם להגיד לכם שאני פוחדת. מאוד פוחדת. כבר פחות מהקטע של להיכנס להריון ויותר מהקטע שאולי משהו לא תקין בחיבור בינינו. יש בי פחד שלא אצליח להשלים הריון וללדת תינוק בריא. אני רוצה לשתף אתכם בחרדות שלי ולזכות לתמיכה, גם אם חושבים שאני מגזימה. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל היה לי עימות עם אחת האלמוניות בתחילת ההריון. השבוע נזכרתי בזה. היא כעסה עליי על שמי ה"מתרברב" לטענתה. ואני, טענתי שאני זקוקה להצלחה עד הסוף, כי הריון מבחינתי הוא רק תהליך ולא תוצאה. תודה על ההקשבה זוהרה

 

[עמית@]

זוהרה-

הםחד הזה שמא משהו בחיבור בינכם לא תקין מובן לחלוטין, כמו הרבה אחרים (ולא טובים..) מבחינתי תמיכתי היתה נתונה לך גם כש"הצלחת" ולכאורה היית שם. ברור לי לחלוטין שהבטא הראשונית היא רק בטא ראשונית, היא סמן אבל עדיין לא הדבר עצמו. כמו שבמחלקות יש סטטיסטיקה של הצלחות, וסטטיסטיקה של הריונות שהסתיימו בלידת תינוק חי. וזה דבר שונה לחלוטין. אני לא חושבת שאת מגזימה, בדיעבד ולמפרע. עמית

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תודה עמיתי. דברייך חשובים לי

אני מקווה שתבואי למפגש וייצא לנו לדבר. אני כבר מאוד רוצה להכיר "באמת" הרבה בנות שכותבות לי ותומכות בי לאורך זמן. ואני גם רוצה שנמשיך להעלות בפורום הזה שאלות "כבדות" ולדון בדילמות קשות כולל מוסריות ורגשיות. אי אפשר להתעלם מהן, כשעוברים תהליכים כאלה. אני יודעת, שכשעוד לא מצליחים אז בטא נראית פסגת השאיפות, כך צריך גם להיות. כי זו המשוכה הראשונה בדרך להצלחה. אבל צריך גם לדעת שיש דרך ארוכה לעבור עד לתוצאה. גם אני רוצה שוב בטא חיובית, אבל גם רוצה שייספרו לי לידות ולא רק הריונות. זוהרה

 

[anat eitan]

רציתי רק להגיד לך שאני חולה עלייך |מאוה

יא זוהרה. אבל את כבר יודעת את זה , בעצם , לא?

 

[זוהרה מצליחה החודש]

´סמקתי ../images/Emo9.gif וחם לי בפנים....

 

[שירלי.ה.]

באאבו, ../images/Emo49.gif ליום נשיואים ראשון

זריזים אתם...

שירלי.

 

[באאבו]

../images/Emo51.gif

 

[שחר חדש]

מזל טוב, באאבו ../images/Emo39.gif

 

[סיגל היי-טק]

מזל-טוב ליום הנישואין ../images/Emo49.gif

 

[TWEETY =^.^= 6]

ומה עם התורכי והמנוחה ../images/Emo35.gif

מזלללל טוב יקירתי,,,,מי יתן ובשנה הבאה העולל/ית שלכם לא תיתן לכם זמן לחגוג

 

[רומי המקורית]

באבושקה - ../images/Emo49.gif ליום הנישואין

הראשון - יוווו - איזה צעירים..... מאחלת לכם ביום נישואיכם הבא - לא להיות מסוגלים לצאת לחגוג כי הקטן/ה כל כך תרצה שאמאבא ישארו איתה בבית, או לחילופין - לצאת איתו/ה למסעדה, ושתבכה ושיצרח כמה שירצה...

 

[באאבו]

שיווו.. המון תודות! ../images/Emo9.gif

תודה תודה תודה... אתן יודעות, אני ממש מקבלת צמרמורת והתרגשות מלחשוב שביום הנישואין הבא אני אצטרך לחפש ביבי-סיטר. (בחיי... הדיבור על זה, זה עושה את זה מוחשי יותר) אמן!! תודה ונשיקות גם לטוויטוש יקירתי

באבו

 

[סוכריה על מקל]

מזל טוב, באבו! ../images/Emo65.gif

 

[אולה *]

רוצה ופוחדת?

כן, אני רוצה ילד/ה יותר מכל דבר, אבל פוחדת מהריון פחד מוות. כי כבר הייתי בסירה ההיא פעמיים, ועד היום לא יודעים למה הסירות טבעו.

כשהייתי בהריון הייתי בטוחה שאני לא עושה אף בדיקה מעל הממומנות ע"י קופת חולים. עכשיו אני הרבה יותר "חכמה"

אז מה עושים? חיים one day at a time ומאמינים שיהיה טוב! אולה.

 

[מרב של ערן]

איך, איך את מצליחה תמיד להעלות

על הכתב את מה שעובר לי בראש? איך את מצליחה לנער מעל התאים האפורים שלי את האבק ולהכריח אותם לחשוב ולא רק בשפה הבינארית?

חשבתי על זה מאתמול. והאמת, אני יכולה לכתוב תיזה שלמה לתואר שני בפסיכולוגיה עם כל מה שעבר לי בראש. זוכרת את הג´יני מהשאלה הקודמת? לפעמים אני רוצה שהוא יבוא וייקח ממני את כל הידע שצברתי במשך תקופת הטיפולים והתקופה שאני כאן בפורום. לפעמים נדמה שכל הידע הזה מזיק. אבל זו רק מחשבה שחולפת לי מדי פעם בראש, ואני מנערת אותה מהר, כי למרות הרצון העז אני לא רוצה להיות בת-יענה. בהחלט אנחנו מודעות הרבה יותר לשבריריות של ההריון. אנחנו מודעות הרבה יותר לשבריריות של החיים. זה חלק מאותן תובנות שצברנו בזכות הטיפולים והחברות בפורות, וכפי שכתבתי אז, לא הייתי מוכנה לוותר עליהן. אני לא יודעת עדיין איזה שימוש אני אעשה בתובנות האלה. אני לא יודעת אם זה יגרום לכך שאני אהיה הריונית חרדה יותר או אמא חרדה יותר. אולי דווקא משום המודעות אני אהיה דווקא רגועה יותר כי אני מודעת לכל הבדיקות שצריך לעשות ואני מודעת לסכנות ולכן יכולה להתכונן לקראתן טוב יותר. אני חושבת שזו שאלה שרק הזמן יתן עליה תשובה. בדבר אחד אני בטוחה. מאחר שאני מודעת טוב כל-כך לשבריריות, לסכנות, לבעיות ועדיין ממשיכה לחתור במרץ, כנראה שאני ממש רוצה את הילד שיבוא. מרב

 

[rona8]

מרב יקרה,

מאד מזדהה עם תחושותיך. קראתי את הודעתך בהיותי בבית בחופשת מחלה לאחר הפלה שניה. לפני כ-4 חדשים הריתי לאחר טיפולים והפלתי הפלה טבעית בשבוע 6. השבוע הפלתי שוב בשבוע 8 לאחר שהעובר לא התפתח כשורה. הכאב גדול, האכזבה, מפח הנפש והעיקר הפחד מהבאות. אכן, המחשבות מטרידות, המודעות והנסיון שרכשתי בשבריריות ההריון אכן מערערות את הבטחון. עם זאת, איזו ברירה יש לנו? לעיתים נדמה כי הדחף לאמהות גדול מכל חשש אחר, מקטין את כל הפחדים ומשאיר לנו רק חלופה אחת - להמשיך הלאה בראש מורם ובהרבה תקווה. בן זוגי ואני מאד משתדלים לשמור על אופטימיות, לעיתים זה קשה אך אלטרנטיבצ היאוש קשה הרבה יותר. בטוחה שהנחישות תשתלם וכולנו נחבוק בשלב כזה או אחר ילדים בריאים ונשכח את דרך החתחתים שעברנו. בהצלחה.

 

[מיטלי*]

מרב, ההתלבטות הזו לא נגמרת גם בהריו

גם אני חשבתי שארגיש בשמיים עם היוודע דבר הבטא, ואכן כמה ימים הרגשתי כך ואז התחילו החרדות שמלוות אותי עד היום. וגם אני, כמוך, מתלבטת האם הידע הרב שלי שנרכש חלקו באמצעות הפורום וחלקו סתם ע"י קריאה בספר הריון - הידע על כל הסיבוכים האפשריים - האם הוא תורם או לא. גם אני צריכה שליטה מלאה וידע זה שליטה וכדי להרגיש בטוחה ביצעתי את כל הבדיקות האפשריות ובמקרה שלי חלק מן הבדיקות חשפו אותי לאפשרות (שמאוחר יותר נשללה) שאולי משהו לא בסדר, ואז גם התלבטתי האם לפעמים עדיף לא לעשות כל כך הרבה בדיקות ולהיות בחרדות. אבל, יכול להיות שבמצב שלנו אין דרך חזרה - צברנו כל כך הרבה ידע בשלב הכניסה להריון שנורא קשה לוותר בזמן ההריון (או אפילו לפניו) על הידע של שלב ההריון....מסובך, אבל כבר נוכחנו לדעת שהחיים לא פשוטים....

 

[love joy]

כבר אמרו חכמים גדולים ממני....

ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות!!! וזהו בעצם המוטו (אם מתייחסים לעובר מרגע היותו עובר כילד קטנטן). כל החיים שלנו רצופים פחדים שונים ומשונים, אבל אם נסתכל על זה מנקודה חיובית זה אמור לחזק אותנו כדי שנמשיך הלאה ולא לעצור את חיינו בנקודה מסויימת. ולכן כמו את החיים בכללם כך גם את ההריון וגידול הילדים ניקח צעד צעד ולא בריצה, ולכן בטא זו אומנם בשורה חיובית אך אין היא מסמנת סוף דאגות כלל וכלל וכך גם הדופק, הבדיקות ואיפילו הלידה, ההנקה, ההליכה, הצמיחה , הגדילה ואפילו הלמידה. בכל שלב של חיינו אנחנו נדאג ממשהו אחר, ובעיקר נשמח שיש לנו על מה לדאוג. פחד חיובי אינו פחד משתק אלא פחד מאתגר וכך אנחנו צריכות לדעתי להסתכל על כל התהליך. הרופא שלי פעם אמר לי, שניקח צעד צעד את ההריון, נעבור שבוע שבוע וכל שבוע נשמח על השבוע שעבר וקצת נחשוש מזה האמור להגיע. נכון שבפורום אני נחשפת להרבה עובדות שלא ידעתי ( או הדחקתי) קודם אבל אני אישית רואה בידיעה חוזק ולא חולשה! מאחלת לכולנו בטא חיובית שתביא אחריה ים של דאגות קנטות וגדולות למשך כל ימי חיינו!!! LOVE JOY