המשגיח הרוחני רוצה לדבר איתך
כך אמרה המזכירה החיננית. פעוטון וגן ילדים. אבל מפקח רוחני יש. מעולם לא הקפדתי על תקנון הצניעות של הסמינר, למעשה, אפשר לומר שהקפדתי לשנות ממנו באובססיה. בפעם הראשונה בה צעדתי לי בין כותלי רשת המוסדות אליו רשמתי את הינוקא שלי, ייצגתי את התקנון בלי מתום. שרה שנירר צהל ליבה בקירבה למראני. (בחיי שהיא לא היתה מתנגדת לג'ינס כל עוד הוא ארוך ולא שסוע, בטובה גם היתה מתעלמת משערותי כשם שכל רואי לא ידעו להבחין בין הDNA שלי לשל התאילנדית התורנית, נושאת שערות פאת ראשי) משרד החינוך דורש את זה שיהיה תקנון בכל מוסד. (בטח. הוא גם מתכוון לתקנון צניעות שהמציאה אותה אשה חרמניה) - שמענו שמועות, סיפורים, את יודעת, לפעמים אמהות מדברות. - את יודעת מה שצריך לכסות, שרוולים עד המרפקים, חצאית ארוכה, כיסוי ראש כמו שצריך. הכחשתי מכל וכל. אני? לבושה כמו שצריך. גם בימות הסמינזר לא חוויתי שיחה ישירה שכזו, והנה, האין זה כל כך משונה לקבל מוסר בעניין אורך גרביים, מקשיש שחצה את השישים זה מכבר, זקנקן לבן לא ממש מכער את סנטרו, וחיוך שמתימר להביע טוב לב מרצד תדיר מבעד למשקפיו. והוא ממשיך לנבור בעצמותי: - היו בעבר כאלו דברים? יש אמת בשמועות? את יודעת, שמענו סיפורים אנחנו לא רוצים להאמין (גם כן שיטת חקירה) לא נתתי לישיש לחדור לפרטיותי, והפטרתי: מה זה משנה, מה שהיה, היה, כשנכנסתי לכאן לא דברתם על תקנון אז לא נדבר על זה עכשיו, כעת אני מקבלת על עצמי את מה שתבקשו. אעשה ואשמע בדיבור אחד, ואבוא לכאן כרוח המקום. אך הקשיש ניג'ס, כיאה לבני גילו: אנחנו לא מתכוונים שרק אלינו לא תבואי כך. בכל מקום. (ממש דהז'וו לסמינזר ארור שמו, התלמידה מתחייבת לעמוד בתקנון הצניעות גם אחר הצהריים וגם בשבתות ובימי חופשה) בסדר, בסדר. אין שום בעיה. אתם רוצים את כולם כסדרה מתמטית. שיהיה. - את יודעת, שלא תהיה סיבה לסיפורים ולשמועות להסתובב. (עוד אחת כזו, התגעגעתי כל כך למשפטים הללו) מיהן לעזאזאל האמהות שפותחות את פיהן בתרועה? ואיפה טעיתי כשרשמתי את הילד למוסד הכי פחות חנוק בעיר התורה? ולמה ומדוע רודפת אותי רוח רפאים בדמות דפים עם סעיפים בנושאי צניעות? ואיך זה שאיש בגיר ישן בלילה בידיעה שעלי לשים על עצמי חצאית ארוכת טווח רק בשביל לרצות את שפמו? ומתי יבוא גואל? ?
כך אמרה המזכירה החיננית. פעוטון וגן ילדים. אבל מפקח רוחני יש. מעולם לא הקפדתי על תקנון הצניעות של הסמינר, למעשה, אפשר לומר שהקפדתי לשנות ממנו באובססיה. בפעם הראשונה בה צעדתי לי בין כותלי רשת המוסדות אליו רשמתי את הינוקא שלי, ייצגתי את התקנון בלי מתום. שרה שנירר צהל ליבה בקירבה למראני. (בחיי שהיא לא היתה מתנגדת לג'ינס כל עוד הוא ארוך ולא שסוע, בטובה גם היתה מתעלמת משערותי כשם שכל רואי לא ידעו להבחין בין הDNA שלי לשל התאילנדית התורנית, נושאת שערות פאת ראשי) משרד החינוך דורש את זה שיהיה תקנון בכל מוסד. (בטח. הוא גם מתכוון לתקנון צניעות שהמציאה אותה אשה חרמניה) - שמענו שמועות, סיפורים, את יודעת, לפעמים אמהות מדברות. - את יודעת מה שצריך לכסות, שרוולים עד המרפקים, חצאית ארוכה, כיסוי ראש כמו שצריך. הכחשתי מכל וכל. אני? לבושה כמו שצריך. גם בימות הסמינזר לא חוויתי שיחה ישירה שכזו, והנה, האין זה כל כך משונה לקבל מוסר בעניין אורך גרביים, מקשיש שחצה את השישים זה מכבר, זקנקן לבן לא ממש מכער את סנטרו, וחיוך שמתימר להביע טוב לב מרצד תדיר מבעד למשקפיו. והוא ממשיך לנבור בעצמותי: - היו בעבר כאלו דברים? יש אמת בשמועות? את יודעת, שמענו סיפורים אנחנו לא רוצים להאמין (גם כן שיטת חקירה) לא נתתי לישיש לחדור לפרטיותי, והפטרתי: מה זה משנה, מה שהיה, היה, כשנכנסתי לכאן לא דברתם על תקנון אז לא נדבר על זה עכשיו, כעת אני מקבלת על עצמי את מה שתבקשו. אעשה ואשמע בדיבור אחד, ואבוא לכאן כרוח המקום. אך הקשיש ניג'ס, כיאה לבני גילו: אנחנו לא מתכוונים שרק אלינו לא תבואי כך. בכל מקום. (ממש דהז'וו לסמינזר ארור שמו, התלמידה מתחייבת לעמוד בתקנון הצניעות גם אחר הצהריים וגם בשבתות ובימי חופשה) בסדר, בסדר. אין שום בעיה. אתם רוצים את כולם כסדרה מתמטית. שיהיה. - את יודעת, שלא תהיה סיבה לסיפורים ולשמועות להסתובב. (עוד אחת כזו, התגעגעתי כל כך למשפטים הללו) מיהן לעזאזאל האמהות שפותחות את פיהן בתרועה? ואיפה טעיתי כשרשמתי את הילד למוסד הכי פחות חנוק בעיר התורה? ולמה ומדוע רודפת אותי רוח רפאים בדמות דפים עם סעיפים בנושאי צניעות? ואיך זה שאיש בגיר ישן בלילה בידיעה שעלי לשים על עצמי חצאית ארוכת טווח רק בשביל לרצות את שפמו? ומתי יבוא גואל? ?