המתת חסד.

[0Pandemonium0]

השאלה היא האם אתה בוחר במוות או לא.

אם זה בהסכמת החולה, ודאי שמותר ואף חובה להמית אותו. זה באופן כללי ועקרוני בלבד. כמו תמיד וכמו בכל נושא, ישנן הסתייגויות. I don't like the idea that I'm not in control of my life either. וטוב לראותך שוב.

 

[Gilliana]

בדיוק כך

לדעתי התשובה פשוטה בהרבה ממה שמנסים לעשות ממנה - אם החולה בוחר בכך, יש להענות לבקשתו ואם לא, אין בכלל על מה לדבר.

 

[Free Smile]

למען עוררות הדיון אפנה לתגובה קיצונית ;-}

מה לגבי אשפוז אנשים שעשויים לפגוע בעצמם? מה לגבי עונש מוות? השאלה שעולה בי בנוגע לדיון הזה היא כללית - יכולתו של אדם להחליט על החיים, שלו, של אחר. ניקח לדוגמא סיפור מוחשי ביותר נער שרוצה להתאבד כי החיים חרא, וגם אם יש סיכוי שהחיים יהיו טובים יותר, והרי סיכוי זה נראה קלוש ורחוק שנות אור מכפי שניסיון ופרשנותו על חייו מקנים לו יכולת לראות זאת, אז למה לקחת את הסיכון ולא לגמור עם הסבל כבר עכשיו? => נדמה את זה לסיכוי הקלוש שאולי תימצא תרופה לבעיה נורא קשה, כפי שישנן תגליות רפואיות בעולמנו; או שתימצא לו משמעות חדשה לחייו, כפי שישנן הארות בחיינו. אם חברים עושים לו טובה וממיתים אותו, האם הם עושים לו "חסד"?לחבר הטוב שרואים אותו סובל ורק מתלונן שרוצה הוא לעזוב את העולם? או שוללים ממנו את האפשרות שיצא מזה? ובנימה יותר רחבה: חבר'ה אנחנו נכדים של ניצולי שואה, מן הראוי שאת מעט הכבוד למוסד הטבעי החשוב הזה שנקרא "חיים" שיהיה לנו

 

[Master Boo]

אישית

אם הייתי מתאבד והיו מצילים אותי, או היו נועלים אותי במוסד בשביל שאני לא אתאבד הייתי כועס על כל העולם. וזה רק היה גורם לי לרצות "לקחת עוד כמה" איתי בדרך למטה. לבן אדם צריכה להיות שליטה על החיים והמוות שלו, עד כמה שאפשר.

 

[Gilliana]

I've got news for you

לא כולנו נכדים, חלקנו (לפחות אני) בנים ובנות של ניצולי שואה. בתשובה לשאלתך, ישנה טעות אחת בסיסית בעצם השאלה - אתה מנסה למצוא תשובה כללית לעניין אינדיוידואלי, כאשר לא ניתן לבחון זאת כך. אי אפשר לתת תשובה גורפת לכל מקרה, וכל מקרה לגופו. לדוגמה - אותו חולה אנוש הסובל כאבי תופת אשר אין סיכוי שבטווח החודשים הקרובים יימצא מרפא למחלתו אינו דומה כלל וכלל לנער הסובל מדכאון והשואף למות, שרוב הסיכויים שטיפול תרופתי יוציא אותו ממצבו. אין לכך שום קשר עם מתן כבוד לחיים.

 

[Free Smile]

אינני טוען שאין מצבים קיצונים

אלא שהם קיצונים ביחס לצורת חשיבה סדורה יותר כלומר גם אם אני נגד להמית את מי שחושב שראוי לו לסיים את חייו, אינני פוסל את המתת האדם שברור מאליו שעומד למות (למשל סצנת הmedic שנפגע וגסס בsaving private ryan)

 

[Gilliana]

או בפרק הפיילוט של...

Stargate Atlantis.

 

[0Pandemonium0]

בדיוק מה שאני אמרתי.

ואם האדם הזה, ברגע של ייאוש או אכזבה גדולה, מבקש לשים קץ לחייו? האם עלינו לעזור לו, או שאולי כדאי לנסות ולדבר איתו כדי לראות מה הבעיה והאם ניתן "להוציא אותו מזה"? אני בעד האופציה השנייה: קודם כל לראות האם זה מצב חולף והאם האדם רציני ושקול בנוגע לבקשתו. אחר-כך, ובכן, חופש הוא הערך העליון בעיניי...

 

[Master Boo]

../images/Emo13.gif

 

[kyle]

בהמשך לחלק מהדיון שהתפתח פה,

האם מישהו מכם קרא ספר/ים של קורט וונגוט? אני מדבר בעיקר על ספרים כמו "בית מטבחיים 5", "הסירנות של טיטאן" ואולי קצת גם "עריסת חתול". יש לו מעין עיקרון כמעט קבוע, שאי אפשר לשנות את מה שקרה, קורה או יקרה (ועל פי "בית מטבחיים 5" אין גם באמת הבדל בין השלושה). "היו סבלנים. העתיד שלכם יגיע אליכם במהרה וישכב למרגלותיכם כמו כלב שאוהב אתכם ולא משנה מה אתם."

 

[סליידר]

וללא קשר לדיון,

מישהו קרא את סולאריס? אני קורא אותו כרגע, ורציתי לדעת האם יש פה אופציה לדיונים מעניינים.

 

[0Pandemonium0]

אם כבר תפישת זמן, אני ממליץ לקרוא את הרומן

הגרפי, AKA קומיקס, Watchmen. לא קשור כל-כך למטריקס, אבל אחת הדמויות שם תופשת את הזמן בצורה קצת...שונה מאיתנו, צורה מקורית שלא ראיתי מוצגת בשום סרט, ספר או קומיקס אחר. אולי זה קיים באחד מאלה, אבל ב-Watchmen זה מועבר בצורה מעולה פשוט, וברורה לחלוטין. וואו, דז'ה וו.

 

[kyle]

אתה מדבר על דוקטור מנהטן?

אני חושב שהמקרה שלו די דומה, עכשיו כשאני חושב על זה. באחד הספרים שהזכרתי הראייה את הזמן מנקודת מבט חיצונית מתוארת כ"אתה רואה את העתיד בקלות כמו שאתה רואה שלוחה נוספת של הרי הרוקי".

 

[0Pandemonium0]

כן, בדיוק עליו.

לי נראה תמיד שהוא בכלל לא מבין את ההבדל בין עבר, הווה ועתיד. קשה להסביר את זה, אבל זה כאילו הוא רואה את הזמן כאובייקט יחיד שמתרחש תמיד בו-זמנית. נפתח שרשור חדש?