נבואות
לפני שנדון על קיום או אי קיום נבואות נביא לקט נבואות ונפלאות שהתקיימו שהרי ליד המסורת ההיסטורית לקיומן אין שום מסורת היסטורית סותרת. יש מהן שידועה התקיימותן ללא ספק. יתירה מזאת מדובר ברבות מהן על שגרת חיים ארוכת טווח. כל נבואה כזאת קיומה נראה בלתי סביר בעליל כשנאמרה: 10 המכות, קריעת ים סוף, מי מרה, הזנת העם במדבר במן, עונש קורח, פריחת המטה, נחש הנחושת, כריתת הירדן, חומות יריחו, אבני בית חורון, שמש בגבעון, מות צבא אשור בימי חזקיהו, דניאל בגוב אריות, חנניה מישאל ועזריה בכבשן, חורבן בית שני, פיזור ישראל בגלות. ויקרא כה א-כא בענין יבולי ערבי שנות שמיטה שאין שום מסורת המכחישתן (שמתקיימים בעצם עד ימינו אלו כפי שהעידו אנשי הכפר קוממיות ששמרו שמיטה למרות אי הבטחון ההלכתי בתיארוכה וזכו ליבולים עצומים בשונה מכל שכניהם מסביב שלא שמרו שמיטה). במדבר ה יא-כח בענין אשה סוטה. שמות ל יא-יב, שמואל ב כד ב-יח בענין מפקדים. ויקרא כו ג-לו, ירמיהו כט א-י, עזרא א' א-ג, דברי הימים ב לו כא בענין החזרה מן הגלות הראשונה לארצנו. ויקרא כו יד-לד (5 נבואות): 1) חורבן הארץ 2) חורבן המקדש 3) אויבינו לא יפריחוה 4) נתפזר באומות 5) לא נמצא מנוחה ויקרא כו (בהמשך) ועם ישראל לא יכלה. שמות לד לד בענין הבטחון שהארץ לא תחמד בעלותינו לרגל. ירמיה לא ה-ח (ויעויין שם בפירוש מלבי"ם על "רנו ליעקב שמחה") בענין שיבת ציון העתידית שמתקיימת לכאורה מול עינינו. טענה: יש נבואות שלא התקיימו. תשובה: א. מתורצת על ידי ד"א בעצמו שהרי נקב בעצמו במקורות לכך שנבואה רעה יכול שלא תתקיים כאשר נעשתה תשובה ונבואה טובה יכול שלא תתקיים מחמת החטא. ב. נבואות שנטען לגביהן ע"י ד"א שלא התקיימו לא היו ולא נבראו. לדוגמה- חורבן בבל שד"א מכחישו הוא עובדה היסטורית. בבל חרבה ולא קמה שוב באשר הפרסים ייבשו את מקורות מימיה. העיר חרבה עד היום. תואם את האמור בירמיה נא לז: "והחרבתי את ימה והובשתי את מקורה".
http://www.beith-din.com/daatemet.htm