להקשות? עלי? נו באמת...
1. אין ילד בלי אבא (ואמא). לדעתי, כל ילד צריך אמא, וגם אבא. לדעתי, אפשר להתגבר על חסרונם על ידי סיפוק של תחליף. אבל ילד בלי אמא (או תחליף שלה) ימות. וילד בלי אבא (או תחליף שלו) יחסר. 2. לדעתי, הורים בהחלט כן יכולים להחליט לאיזה מגדר לשייך (או לא) את ילדיהם. הורים יכולים להחליט שהבת שלהם תהייה טום בוי/דמויית ברבי, או שהבן שלהם ילבש שמלות וקוקיות בשיער/יתקע גרפסים בקולי קולות... השאלה היא אם זה תפקידם, ועד כמה זה יעיל... כמו שאני רואה זאת, הילד הוא או בן או בת. ככה הוא נולד. אם את רואה אותו כבן=זכר, ולא רואה בכך "התערבות" חיצונית, השאלה של שמלה כן או לא, נראית לי יותר קלה. (אגב, היא מתחברת לי עם השאלה האם לדבר על עצמו בלשון זכר, ובאיזה תנוחה ללמד אותו להשתין.) האם לג'וניור יש דמות קרובה ואהובה, גברית, שהוא יכול לפתח התייחסות על בסיס הדמיון, כלפיה? אולי זה יקל עליו ללמוד את המוסכמות החברתיות הג'נדריות, בצורה כזו. ושוב - זה רק בתנאי שמוסכמות חברתיות לא פסולות לך מראש. השאלות, והתשובות שלהן, אצלך. הבן שלי זכר, ולכן הוא לא לובש שמלות. כשהוא היה בערך בגיל של בנך הוא אמר לי "זה לא פייר, לבנות יש הרבה יותר דברים ללבוש מלבנים". חיבקתי אותו, ואמרתי לו שהוא באמת צודק... אף פעם לא ראיתי זאת ככה, קודם... בכל זאת, לא היתה אופציה של ללכת בשמלה לגן. הוא חי עם זה בשלום, בדיוק כמו שנראה מהתגובה של בנך.
על הבקר, ללא שום הכנה מוקדמת, אחרי ששבוע הוא כבר נמר, קם ג'וניור ומודיע: היום אני רוצה ללבוש שמלה !!! כמו שאתם יודעות, לג'וניור יש עוד אמא, עם רקע עוד יותר שמרני משלי... הדס לא היססה לרגע: הביטה עמוק בעיניו של ג'וניור, העלתה על פניה את ההבעה הכי דידקטית ומהפנטת שאי פעם ראיתי אצלה, ואמרה שלוש מילים בלבד, כל אחת שקולה בסלע: "שמלות זה לבנות". שררה דממה. ג'וניור לבש חולצה והלך לגן ללא כל תגובה. מה יקרה עכשיו?
