איך קורה כשעצב וחיוך מתחלפים להם
זה בזה? זה קורה לי הרבה בזמן האחרון כשאני נכנס לכאן לפורום קצת על תקן של "לרגע" וקצת על תקן של "אחד מהצד". אני קורא ונהנה, אם אפשר לומר את המילה הזו בלי לחטוף עונש עם סבון. אני חושב וטוען שהכאבים (גם כאבי הראש אך בעיקר כאבי הלב) יש להם תכונה שהם מולידים (בייסורים?) אמירות ודיאלוגים שהם חכמים ומרגשים באותה מידה - מידה רבה. ואני כאמור בא, קורא, מחכים ומתרגש עד כדי כך שזה מביא לי את הצחוק הכבוש שמתחלף לו צ´יק-צ´ק במין "על-סף-בכי" שכזה וחוזר חלילה. ועל כך אני רוצה להגיד תודה להילי, ולאחת מהצד, ולנור, ולצהובונת שפתחו שולחן כאן הלילה, וגם לכל האחרות והאחרים כמובן, כולל עזרא ומיכל, מ"ותיקי השבט", ואני רק רוצה להתנצל שאני לא מספיק ידידותי בשביל להשתתף באופן פעיל (מה שנקרא "און-ליין"), בשיחות שלכן- שלכם, אלא מצטרף באופן אקראי למדי. טוב, קשקשתי די. הילי, מה שאמרת קודם - אני לא בטוח שהבנתי את הכוונה, אבל יכול להיות שהרגשתי אותה נכון. מחר בשעה הזו אני במטוס לנפוש באיזה שהוא חו"ל, אבל בעוד ארבעה ימים אני כבר אהיה כאן שוב, כי "אין לי ארץ אחרת", וכמובן שאבוא להודיעכם על שובי בשלום. שלום שלום, שבת שלום שנה טובה וחתימה טובה חג סוכות עליז ומועדים לששון לכולם ממני, אורי