הסקר על האושר בפורום

[אוניברסאליסט]

הסקר על האושר בפורום

אני מבקש להתייחס בקצרה לסקר של דנידין לגבי רמת האושר של העונים לשאלות כאן בפורום

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1105/181337693/משפחה/בחירה_בחיים_ללא_ילדים–אלהורות

ומצא כך:

מתוך העונים על שאלת מידת האושר בסקר (דרג את מידת האושר הנוכחית שלך בין 1-10):

אלו שאין להם ילדים (n=5) - ממוצע 5.7

אלו שיש להם ילדים (n=3) - ממוצע 9

לאחר ביצוע Student t test, התקבל P value = 0.0493, משמע התוצאות מובהקות סטטיסטית.

אמנם התוצאות מובהקות סטטיסטית אבל האם אין קושי עם עצם העובדה שהמדגם הוא קטן מאוד? בסך הכל 8 משתתפים במדגם. במדגמים קטנים האם אין סיכון לתוצאות מקריות?

דנידין הציע שני הסברים לפערים הללו בין אושר האימהות לאושר האלהוריים.

הסבר אחד:

טענה נוספת שהושמעה כאן שבוע שעבר, היא שהפורום מושך בעיקר חסרי ילדים "מסכנים", כלומר מתלבטים, מהורהרים, או כאלו שנמצאים כרגע בתקופה פחות טובה ובאו להוציא קיטור, ובכל מקרה אינם מייצגים מהימנה אל אוכלוסיית חסרי הילדים, ובטח שלא את אוכלסיית האל-הוריים.

הסבר שני:

לגבי כל אחד מחסרי הילדים כאן, ברור לי מדוע רשם ערך נמוך יותר מ-9 במדד האושר. זה קשור למקורות האושר שקיימים עבור אדם ללא ילדים (סיפוק מעבודה, מצב זוגי, מצב כלכלי וכדומה): נכון לעכשיו, מקורות אושר מסוימים לא מספקים את הסחורה כפי שהיה רוצה שהם יספקו. ייתכן שאצל האמהות, מקורות האושר של חסרי הילדים לא בהכרח במצב טוב יותר, אלא פשוט הילד משמש כמקור אושר עיקרי, על חשבון מקורות האושר האחרים, ועל כן האמהות פחות רגישות לאי-מיקסום מקורות אושר אחרים. אצל האמהות, האושר נמצא בעיקר בסל ביצים אחד - הילד, וכל עוד הוא בריא, הסל די מלא... אצל חסרי הילדים, האושר מפוזר בהרבה סלים, ויותר קשה למלא את הסלים הללו (למצוא עבודה מספקת, למצוא זוגיות מספקת, להיות במצב כלכלי מצוין)...

אם אני מבין נכון במדגמים כלליים וגדולים מקבלים תוצאות הפוכות שהאלהוריים מאושרים יותר.

אם זה נכון, אז ההסבר הראשון נראה עדיף על ההסבר השני. אם ההסבר השני נכון אז גם במדגמים הגדולים יש את אותו נתון של מקורות אושר אז מבחינה זאת במה שונים מקורות האושר של גולשים בפורום ממקורות האושר של המשתתפים במדגמים הגדולים? לפי ההסבר השני לא ברור למה התוצאות שונות במדגמים הגדולים.

ההסבר הראשון מצביע על אפשרות שאולי האלהוריים הפחות מאושרים הם הנוטים להשתתף בפורום והאלהורים היותר מאושרים פחות נוטים להשתתף בפורום. אולי רואים בפורום כלי להוצאת קיטור ואז פורום מושך את הפחות מאושרים?

זאת אפשרות. אפשרות נוספת היא שאולי בכל זאת היות המדגם קטן מאוד משפיע ואילו המדגם היה יותר גדול התמונה הייתה אחרת?

 

[prizman]

אני חושב שהסיבה שונה.

ממה שראיתי בחיי להורים יש הטיה בנושא מושג האושר. זה לא שבאמת הם מאושרים יותר,
הם מנסים להציג זאת כך.
אלהוריים מסתכלים על החיים כפי שהם.
כמובן שזו הכללה ויש די הרבה הורים מאושרים והרבה אלהוריים לא מאושרים, אבל זה העקרון.
מספיק לשמוע משפט כמו "היינו במלון, שלחנו את הילד למשחקיה עם בייבי סיטר ולא הרגשנו אותו"
וזה משפט ששמעתי לא מעט פעמים כדי לעמוד על רמת האושר.

 

[חייבתלהגיב]

זו טענה משונה. למה שהורים ינסו להציג את החיים

כמאושרים, ואלהוריים לא?

 

[prizman]

כי להם יש צורך יותר עמוק להצדיק את הבחירה שלהם

שבחלק לא קטן מהמקרים הם לא בטוחים בה. זה ההשערה שלי.
אני יכול להצביע על דברים מוזרים יותר בישראל אבל אם את קוראת עיתונים אז את בטח מכירה אותם.

 

[חייבתלהגיב]

ולמה שיהיה להם יותר צורך

להצדיק את הבחירה שלהם מאשר לאל-הוריים?

 

[prizman]

אני יכול לכתוב רק השערה, לא בדקתי את זה מחקרית.

להערכתי, לא רק ממה שאני קורא ברשת אלא גם בספרות ממש, הרבה אנשים מתחרטים על ההולדה שלהם
אבל לא מקובל לדבר על זה. הם לא ידעו מה מצפה להם. הם עשו את מה שמקובל בלי לחשוב
על ההשלכות.
אל הוריים כן חשבו והגיעו להחלטה, לכן הם מתחרטים פחות.
כך שהורים שעשו את מה שמקובל וגילו שזה לא מה שמתאים להם יכניסו את זה למשפטים מובלעים
ובמדד האושר יציגו את זה כמשהו נפלא, בשיחה מסתבר שזה לא נפלא.

 

[חייבתלהגיב]

אני חושבת שקיבלת רושם לא נכון

על מימדי התופעה. לדעתי אחוז זניח של הורים מתחרטים על ההולדה - לפחות אחוז האמהות. ה"גילוי" של המחקר הוא שבכלל קיימים יותר מכמה הורים ספורים כאלה - ועל זה אתה קורא.
ומה לגבי אחוז האל-הוריים שמתחרטים על האל-הוריות? גם זה לא ידוע לי. בכלל לא ברור לי שהוא קטן מאחוז ההורים שמתחרטים על ההורות.

ולגבי זה שהורים רבים נכנסים להורות בלי לחשוב- גם פה זה לא ברור עד כמה זה נכון, לפחות בימינו. וכמו שנכתב פה למטה "אחד הדברים המעניינים בעיני בספר של אורנה דונת, זה כמה זוגות, שמתארים בדיעבד, שהם כמעט לא דיברו על עניין הילדים כן או לא. החיים פשוט זרמו, זה לא עלה, באיזשהו שלב היה ברור שזה כבר לא יקרה והמשיכו הלאה... חלקם היו מופתעים בעצמם מכמה מעט הם עסקו בעניין" - כלומר, גם אל-הוריים לא תמיד מגיעים לזה מתוך מחשבה והחלטה, אלא שזה מה שיוצא, והם מקבלים את זה. דווקא התאור הזה דומה יותר למה שקורה אצל רוב הסביבה שלי (משכילה, וכו') - כלומר, שהחיים זורמים, ואלא אם כן מעלים במפורש את עניין ההורות - זה פשוט לא מגיע. כלומר ההורות היא החלטה מודעת (ואנשים מאוד מתלבטים לגבי מתי הזמן הנכון לעשות ילד, וכו' - ומקבלים החלטה בהתאם), ודווקא אל-הורות היא אצל מי שלא קיבל החלטה, ובסוף החליט שזה לא משנה (או שקיבל החלטה כן להיות הורה מאוחר מדי, ונאלץ לוותר).

 

[prizman]

הרושם שלי הוא רק ממי שדיברתי איתו.

 

[חייבתלהגיב]

אה, כי בהודעה בכלל לא דיברת

על אנשים שדיברת איתם, אלא כתבת:
"להערכתי, לא רק ממה שאני קורא ברשת אלא גם בספרות ממש, הרבה אנשים מתחרטים על ההולדה שלהם".
בכל מקרה, להערכתי, בהנחה שב"הרבה" אתה מתכוון למשהו כמו "יותר מ-5%", אז לפחות לגבי נשים (לא יודעת מה לגבי גברים) - אתה טועה.

 

[prizman]

אני לא חושב שאני טועה.

דיברתי עם די הרבה.

 

[חייבתלהגיב]

הטענה שלך היא שנשים רבות

ששוחחת איתן, אמרו לך שהן מתחרטות שהולידו ילדים, עד כדי כך שנראה לך שיותר מ-5% מהנשים מתחרטות על כך שהולידו ילדים? נשמע מאוד תמוה. אבל אם זה הניסיון שלך זה הניסיון שלך.
לדעתי אתה טועה מאוד.

 

[prizman]

את לא עושה הבדל בין אושר וחרטה.

אלו שני דברים שונים.

 

[חייבתלהגיב]

נראה לי שחל בינינו איזשהו קצר בתקשורת.

אני מתייחסת בתת השרשור הזה לכך שכתבת "להערכתי, לא רק ממה שאני קורא ברשת אלא גם בספרות ממש, הרבה אנשים מתחרטים על ההולדה שלהם".
באיזשהו שלב אתה כנראה עברת חזרה לנושא הכללי יותר של השרשור - האושר, ואילו אני המשכתי להתייחס למה שאמרת לגבי הרבה אנשים שמתחרטים על כך שהולידו.

 

[אוניברסאליסט]

על מנת לבדוק את האושר של ההורים

צריך לבדוק זאת כאשר ההורים בבית עם הילדים מפני שסיטואציה של בית מלון כשהילדים במשחקייה היא לא סיטואציה שגרתית. רוב ימות השנה ההורים בבית עם הילדים. עם זאת אפשר להבין שכאשר ההורים מצליחים לנפוש במלון בלי הילדים על ראשם אז באותם רגעים רווחתם הנפשית תגבר. כמובן שזה לא מייצג את שאר החיים.

אני מסכים שבאופן כללי לגבי בני אדם גם הורים וגם אלהוריים יש להם מניע ללהצדיק את ההחלטות שלהם בדיעבד. זו תכונה אנושית כללית ואני מסכים שהיא קיימת אצל ההורים לגבי הצדקת החלטתם להיות הורים בדיעבד. אני חושב שהתכונה הזאת לא פוסחת גם על אלהוריים.

אבל באמת שאלה מעניינת האם אצל אלהוריים היא קיימת פחות ואצל הורים יותר? זה עניין של מחקר ואני בספק אם יש כזה [אני בכל אופן לא מכיר] אבל יש הגיון בדבר.

נכון שיש הורים שחשבו היטב לפני שהחליטו להיות הורים ונכנסו לזה במודע ומתוך רפלקסיה ואחרי הילדה הראשונה ראו כי טוב ובמודע המשיכו לילדים נוספים.
אבל מבין ההורים השערה סבירה היא שחלקם הלא קטן פשוט זרם כי ככה כולם עושים, כי זו היא הנורמה ולא נתן את דעתו ברצינות על האלטרנטיבה.

פחות סביר שאלהוריים זרמו בלי לחשוב עם על האלהורות שלהם במידה דומה. לא מן הנמנע שיש גם אלהורים כאלה שפשוט זרמו [אם כי לגבי אלהורים קשה לטעון שיש נורמה של אלהורות] אבל לגבי אלהורים סביר שמספר החושבים הרפלקטיבים יחסית יותר גבוה מאשר ההורים.

מכאן שהטענה שיותר הורים מתחרטים מאשר אלהוריים לא בלתי סבירה. כמובן מדובר בחרטה שלא יודו בה כי יש לחץ חזק לא להודות בחרטה. אבל לגבי הורים שנכנסו להורות בלי לחשוב הרבה על ההשלכות ובהנחה שהם גם סובלים מההשלכות של ההורות אז נטל ההורות הוא נטל קשה ולאלהוריים אין נטל דומה. לגבי אלהורים סביר שהם יותר ידעו למה נכנסו וגם אם הופתעו לרעה נניח בגלל ביקורת חברתית או משפחתית ביקורת כזאת היא לא מתמדת כמו הקשיים של ההורות שהם מתמידים.

מצד שני יש את השאלה של הזיקנה ושם סביר שאלהורים יותר קשה אם כי הדבר תלוי בגורמים נוספים ובראש וראשונה איזה איכות חיים קיימת בזיקנה. אבל בהנחה שקשיי הזיקנה מתפזרים באופן שווה על הורים ואלהוריים אז סביר שלאלהורים יותר קשה.

עוד מצד שני אולי אלהורים מתקשים יותר למצוא זוגיות והדבר מעיב על אושרם.

אבל אם מתמקדים באלהורים בזגיות או באלהורים שלא רוצים זוגיות וכן באלהורים לא זקנים אז הטענה שלך נראית חזקה.

 

[חייבתלהגיב]

בעולם של ימינו,

כשאמצעי המניעה הם עניין נפוץ, לרוב לעשות ילדים הופכת להחלטה (ואז מפסיקים עם אמצעי המניעה), ולא לעשות ילדים היא דווקא הזרימה. אני לא מכירה אף אחד שנכנס לעניין של ילדים בלי לחשוב הרבה לפני כן - גם אם רק לגבי העיתוי, נחוצה הייתה מחשבה מעמיקה. לעומת זאת, לגבי לא לעשות ילדים לא צריך לחשוב, פשוט ממשיכים כרגיל...
אני לא אומרת שבהכרח אלהוריים לא מייחסים לזה מחשבה, אבל המחשבה שהורים פשוט "זורמים" ועושים ילדים היא פשוט לא נכונה בעולם של ימינו (לפחות בחברה שאנחנו מתייחסים אליה - החילונית מערבית).

 

[אוניברסאליסט]

לא טענתי שזו לא החלטה

אבל יש כל מיני נסיבות של קבלת החלטות איך מקבלים את ההחלטה. אפשר להחליט תוך זרימה עם הנורמה החברתית, עם הקונפורמיות בלי לחשוב על שיקולי כדאיות, האם זה בכלל רצוי מתוך הנחה שמובן מאליו שכך צריך. אפשר לקבל החלטה באופן יותר אוטומטי.

ואפשר לקבל החלטה מתוך מחשבה לא באוטומטיות, מתוך שיקול דעת של יתרונות וחסרונות, מתוך שיקולי כדאיות שיש נימוקים טובים שזה הדבר הרצוי.
זהו האדם שלפני שהחליט להיות הורה עצר ושאל שאלות. האם אני בכלל רוצה את זה?

הטיפוס השני לא עצר לשאול שאלות אלא היה ברור לו כי זו דרך ההליכה בתלם.
לא סתם כתבתי את המילה "רפלקטיביות" יש החלטה רפלקטיבית ויש החלטה לא רפלקטיבית. אז לומר שהורות היא החלטה זו התפרצות לדלת פתוחה כאילו לא עשיתי הבחנה בין החלטה רפלקטיבית להחלטה לא רפלקטיבית.

את ההבחנה הזאת לא בהקשר של הורות ואלהורות אלא בין טיפוסים של קבלת החלטות ואף טיפוסים של בני אדם בכלל אפשר לראות אצל אסא כשר. יש טיפוס אחד של אדם העוצר ושואל שאלות ויש מי ששוכב על מי הנהר ומניח למים לשאת אותו צף ללא שום מושג לאן המים יובילו אותו. הטיפוס האחר נכנס לנהר, שוחה. הוא יכול לשחות בכוון הזרם או נגד כוון הזרם אבל הוא נותן את דעתו לאן הוא רוצה להגיע.

[ורד לוי ברזלי, 17 שיחות עם אסא כשר, עמ' 230-231]

גם מי שצף מקבל החלטות אבל הוא מקבל החלטות באופן צף. הוא מקבל החלטות לפי הזרם המרכזי או העדר בלי לתת את הדעת על הצדקת ההחלטה.

לגבי הורות אז הורות היא הנורמה החברתית. אין נורמה חברתית לאלהורות. ויש גם לחצים קונפורמיים להורות יותר מאשר לאלהורות.

בהינתן נורמה חברתית ולחצים קונפורמיים יש בני אדם שמועדים לציית לנורמה חברתית וללחצים קונפורמיים מפני שנורמה חברתית יוצרת הבניה חברתית. בני אדם משתכנעים לפעמים שמה שמקובל הוא הנכון והוא האמת ופשוט מניחים את זה בתור אמת. הנורמה החברתית משפיעה על החינוך והחיברות [סוציאליזציה] ויוצרת הטיה קוגניטיבית [cognitive bias] היא מגבילה את דרך ההסקה. היא יכולה ליצור סכימה [schema] מבנה קוגניטיבי המכתיב הסתכלות על העולם, קונצפציות מוקדמות. הנורמה החברתית מעצבת את תוכן הקוגניציות והתפיסות. הנורמה החברתית היא גם בעלת כוח שכנוע שהיא באמת צודקת רק מפני שהיא מקובלת.

בנוסף, יש גם מוטיבציה לציית לנורמה החברתית וללחצים קונפורמיים. זו הטיה מוטיבציונית [motivational bias] יש לבני אדם צורך להיות כמו כולם ולכן גם להסיק מסקנות המשרתות את צרכיהם ולא להסיק מסקנות שתהיינה לא נעימות עבורם.

מצייתים לנורמה חברתית מפני שרוצים להימנע מתגובות שליליות. סטייה מנורמה עלולה לגרור תרעומת או סנקציה חברתית או שהאדם ירגיש נבוך או מגוחך בעיני אחרים, חשש מדחייה חברתית. החריג הרבה פעמים אינו אהוד או לפחות לפעמים אנשים חוששים שאם יהיו חריגים לא יהיו אהודים. לכן יש לפעמים העדפה ללכת בתלם.

מידת הנורמה החברתית והקונפורמיות משתנה בין תרבויות. בישראל יותר מאשר במערב אירופה. גם בתוך ישראל במגזר החרדי הנורמה והקונפורמיות במיוחד חזקים, פחות אבל עדיין יחסית חזקים במגזר הדתי וגם בקרב מסורתיים-שמרניים יותר מאשר בקרב חילוניים-ליברלים. כלפי נשים יותר מאשר כלפי גברים [על רקע זה היה גם הויכוח על שמו של הפורום]. כלומר חברה פרו ולדנית [פרו נטליסטית] תייצר לחצים קונפורמיים חזקים יותר יחסית מחברה שאינה כזאת.

מכאן לא נובע שאין הורים שמקבלים החלטה על הורות באופן רפלקטיבי וכן שואלים ומחליטים מתוך מודעות לאלטרנטיבה ומשתכנעים שההורות באמת כדאית להם. יש הורים כאלה. אבל האם כולם? במצב שבו יש נורמה חברתית פרו נטליסטית ולחצים קונפורמיים המשתנים על פי התרבות ועל פי תרבות המשנה לא סביר שכולם יצליחו להתעלות מעל הלחצים הקוןנפורמיים ולהפר את הנורמה החברתית.

אחרי הכל יש ראיות עובדתיות-אמפיריות שנורמה חברתית לפעמים כן עושה עבודה מוצלחת. גם לחצים קונפורמיים כן עושים עבודה מוצלחת גם אם לא על כולם. אם זה לא היה המצב אז הנורמה החברתית אף פעם לא הייתה מצליחה לגרום לציות בגלל שהיא נורמה חברתית ולחצים קונפורמיים אף פעם לא היו מצליחים להשפיע. אבל זה לא המצב. הספרות בפסיכולוגיה [בפרט בפסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיה של היחיד בתוך הקבוצה ובתוך החברה] כן מראה שהשפעות כאלה הרבה פעמים מצליחות גם אם לא תמיד. בני אדם הם לא כאלה שתמיד הם מצליחים לא להיות מושפעים מנורמה חברתית ולחצים קונפורמיים.

 

[חייבתלהגיב]

זה מזכיר לי את הדיון בסקר על קונפורמיות.

כשיש משהו שהרבה אנשים בוחרים בו, קשה לדעת אם הם בוחרים בו כי באמת יש בו משהו שרוב האנשים אוהבים, או אם הם בוחרים בו כי הם עושים מה שכולם עושים.
במקרה של הורות, למשל, אני לא יודעת איך זה אצל גברים - אבל נשים רבות אוהבות מאוד ילדים. כך שלפחות מבחינתן של אותן נשים, ההחלטה פה מאוד פשוטה. מבחינתי, למשל, האפשרות ללדת ילדים היא סוג של נס - איך יכול להיות שכל הדברים בעולם עולים כסף, ודווקא את הדבר הכי יקר והכי מדהים בעולם מקבלים בלי לקנות? אבל זה המצב. לא רק שברור היה לי שאני רוצה ילדים, עצוב לי שאני לא יכולה לעשות עוד ילדים (מבחינה כלכלית זה אפשרי, אבל לא מבחינה בריאותית). ואני ממש לא דתייה, ומאוד משכילה - אבל מאוד אוהבת ילדים, כמו בסיפור "הדודה שלי מרחוב הנביאים" (שהתוודעתי אליו רק בשנים האחרונות, אחרי שנולדו לי הילדות) - אפילו התואר השלישי שלי עוסק בילדים...

 

[אוניברסאליסט]

השאלה היא האם אדם שאוהב ילדים

גם נותן לעצמו דין וחשבון שהוא מוכן לנטל ולמחיר של ההורות. חלק מהאלהוריים גם אוהבים ילדים.

יש אימהות שמתחרטות שהחליטו להיות אימהות. אורנה דונת כתבה על כך ספר שהוא בעצם מחקר שבו היא ראיינה אימהות כאלה. הספר נקרא:

Regretting Motherhood: A Sociopolitical Analysis

המחקר הזה הוא רק על אימהות ולא על אבות.

האימהות האלה בזמנו החליטו להיות אימהות ולאחר מכן התחרטו. אני לא קראתי את הספר ובכל זאת נשאלת השאלה למה בזמנו הן החליטו להיות אימהות? אני מכיר הורים שהיום מתחרטים על הורותם והם לא חלק מהמחקר של אורנה והם מסבירים את החלטתם המקורית להיות הורים בכך שבזמנים ההם לא להיות הורים זו לא הייתה אופציה לגיטימית. אף אחד לא חשב בכוון הזה. הנורמה הייתה שכולם הופכים להורים ולא היה ערעור על כך.

יש להניח שלא כל אמא מתחרטת מוכנה להודות שהיא מתחרטת. אם יש אימהות מתחרטות שמוכנות להודות בכך יש להניח שיש אימהות מתחרטות שלא מוכנות להודות בכך מפני שעצם ההודאה מצריכה לצלוח מכשול פסיכולוגי וחברתי. סביר שיש אימהות שעבורן להודות בחרטה זה טאבו. או שזה משהו מפחיד. אולי חושבות שאם יודו בחרטה אז משמעות הדבר שהן לא אוהבות את ילדיהן? זו השלכה מפחידה והיא גם טאבו. אבל גם אם הן לא מוכנות להודות בחרטה עדיין ייתכן שבדיעבד התחוור להן שמחיר האימהות הוא גדול מדי ממה שחשבו או שאולי לא כל כך חשבו בזמנו על המחיר?

 

[חייבתלהגיב]

יש גם אלהוריים שמתחרטים על הבחירה.

אני לא יודעת אם האמהות שהתחרטו היו מהסוג שאוהב ילדים. לא כ-ל הנשים הן כאלה. אני רק אומרת שקשה לדעת, מכך שרוב האנשים כן הופכים להורים, איזה חלק מהם עשה את זה כי זו הנורמה, ואיזה חלק עשה את זה כי הוא רצה. וגם לגבי אלהורים קשה לדעת איזה חלק עשה את זה כי הוא הקדיש לכך מחשבה והחליט שלא, ואיזה חלק פשוט לא ישב לקבל החלטה ויצא שזה לא קרה.
לדעתי מאוד הגיוני שמי ששונא ילדים (ובהחלט יש גם כאלה) לא יעשה ילדים, ומי שאוהב ילדים כן יעשה ילדים. ואם מי ששונא ילדים (או לכל היותר אדיש כלפיהם) עושה ילדים כי צריך, או מכל סיבה אחרת, מאוד הגיוני שלפחות חלק מאותם אנשים אכן יתחרטו.
השאלה היא כמה יש בכל קבוצה - ואיכשהו בפורום הזה נדמה שקו המחשבה הוא שחלק מאוד גדול מההורים עשה ילדים כי זה מה שמקובל ולא כי זה מה שהוא רצה - ואני לא חושבת שהחלק הזה גדול כמו שחושבים פה.

 

[אוניברסאליסט]

אני לא טוען טענה מספרית/כמותית

בדבר החלק היחסי של הורים שקיבלו החלטה בשל מוסכמה חברתית מתוך כלל ההורים.

אני לא מוציא מכלל אפשרות שיש אלהוריים שהחליטו בלי שיקול דעת ושיש אלהורים שמתחרטים.

אני טוען שאין סימטריה בין החלטה על הורות להחלטה על אלהורות. הא-סימטריה הזאת משליכה על סברות כמותיות אבל מסוג אחר.

החלטה על הורות היא החלטה שתואמת נורמה חברתית וקונפורמיות. החלטה על אלהורות מנוגדת לנורמה חברתית וקונפורמיות.

לאור זאת איזה חלק יחסי צפוי להיות גדול יותר שקיבל החלטה ללא שיקול דעת? החלק של ההורים או האלהוריים?

להיות הורה כרך בנטל ומחיר שלא קיים אצל אלהוריים לפחות כאשר האלהוריים לא זקנים או לא סובלים מהיעדר זוגיות [בין אם הם בזוגיות ובין אם הם לא רוצים זוגיות]. זאת בנוסף לתופעה לפיה יש הטיה אצל בני אדם בכלל [גם הורים וגם אלהוריים] להטיה לדווח על שביעות רצון מהחלטות בדיעבד.

האם אין להבדל הזה השלכה על השיעור היחסי של דיווח מוטה על אושר שהוא רב יותר אצל ההורים?