הסקר על האושר בפורום

[KallaGLP]

ראשית הבהרה: זה לא שאני לא אוהבת ילדים במובן שלילי או פעיל.

אין לי שום דבר נגדם. הם אנשים בעיניי כמו כל האנשים, ואין לי יחס שלילי לאנשים באופן כללי. אני יכולה לחוש צורך להגן על ילד אם נדמה לי שהוא הולך להיפגע ממשהו או ממישהו כי הוא חסר ישע (בדומה לזה אחוש צורך להגן על אדם בוגר חסר ישע) או אם ילד יחייך אליי ויעשה משהו נחמד כלפי או בכלל, זה בהחלט יכול לעורר אצלי סימפטיה, אבל לאו דווקא כי הוא ילד, אלא כי ככה אני מגיבה לאנשים, בלי קשר לגילם. כמו כן, בהחלט היו ילדים בחיי שנקשרתי אליהם ואהבתי אותם, כמו בני דודים או ילדים של חברים קרובים, אך לאו דווקא בגלל גילם, אלא בגלל המשפחתיות, הקרבה, וכד'. כלומר היה לי ברור, ולו באופן לא מודע, שאני מסוגלת לאהוב ילד ולהיקשר לילד, ואף היו בחיי ילדים שחשתי כלפיהם כך, זה לא שחשבתי שיש לי יחס שלילי לילדים באשר הם ושאין אף ילד שאני מסוגלת לאהוב, ובו בזמן רציתי בילד משלי.
כשהרגשתי שאני רוצה ילד פשוט הרגשתי רצון מאוד אישי, פנימי, שממש חשתי בו פיזית. נורא קשה לתאר את זה. פתאום הרגשתי רצון וצורך שיהיה לי תינוק, משהו שלא הרגשתי קודם לכן. אולי הכי קרוב לתאר את זה ככאב של געגוע לאדם אהוב שאת רוצה להיות איתו כבר, עכשיו, אבל את יודעת שאת לא יכולה. רק שבמקרה הזה אין איזה אדם ספציפי שאת מכירה שאת מתגעגעת אליו, אלא את מתגעגעת לישות שהדבר היחיד המוגדר בה זה הגיל. כמו שאת חשה געגוע לאדם אהוב, או כאב כתצאה מהגעגוע, באופן ממש פיזי (אני מניחה, לפחות כך זה אצלי), כך חשתי את הכמיהה לילד. לא יכולה להסביר יותר טוב מזה.

 

[KallaGLP]

אני חושבת שכיום, לפחות בחוגים היותר משכילים ופחות שמרניים

(שלדעתי זה גם סוג האוכלוסיה המשתתפת בפורום הזה, בין אם היא הורית או אל הורית), הקמת משפחה ועשיית ילדים היא לרוב מתוכננת היטב. לרוב שני בני הזוג לומדים להשכלה גבוהה או מקצוע ומפתחים קריירה ודואגים לקחת אמצעי מניעה כדי למנוע הריונות לא רצויים או בזמן לא מתאים. לכן הם בהחלט צריכים לקבל החלטה פעילה שהם רוצים ילד, ורוצים אותו בזמן X. מעבר לכך, רבים כיום הופכים להורים בגיל מאוחר יותר מבעבר, כשהם כבר יותר בשלים, מנוסים ויודעים מה הם רוצים בחיים. זוגות רבים דוחים את הרחבת המשפחה לגילאי ה-30 וה-40. חלקם רק אז מוצאים זוגיות קבועה, כי גם חתונות או כניסה לחיי זוגיות קבועה לעתים מתאחרות בימינו. ויותר אנשים נשארים רווקים או רווקות לאורך זמן או לכל חייהם וצריכים להחליט באופן פעיל שהם רוצים ילדים ומסוגלים לגדלם בכוחות עצמם. וללא מעטים, שאין להם בן/בת זוג ו/או יש בעיות פוריות וצריכים רמה כזו או אחרת של טיפולים כדי להצליח להיכנס להריון, ובמקרים מסוימים אף הפריות, פונדקאות או אימוץ. כדי לקבל החלטה לעבור את כל התהליכים הלא פשוטים האלה פיזית ונפשית צריך הרבה יותר מסתם זרימה. צריך ממש לרצות ילד ולהיות שלמים עם הרצון הזה ומוכנים מראש להקריב קורבנות למען המטרה להיות הורים.

 

[אוניברסאליסט]

כפי שעניתי "לחייבת להגיב"

אמצעי מניעה לא קשורים לטיעון שלי מפני שלא טענתי שהופכים להיות הורים בלי להחליט אלא טענתי על החלטה שמקבלים באופן לא רפלקטיבי ללא שיקול דעת. גם מי שמקבל החלטה לא רפלקטיבית ללא שיקול דעת עדיין מחליט להפסיק להשתמש באמצעי מניעה

פירטתי בתגובה הזאת

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1105/181675977/משפחה/בחירה_בחיים_ללא_ילדים–אלהורות

גם אלהוריים יכולים להחליט על אלהורות באופן לא רפלקטיבי

הטיעון שלי לא הצטמצם לליברלים, משכילים ולא למשתתפי הפורום אלא חל על כל האוכלוסיה. למעשה כך הבנתי את הטענה של פריזמאן שחלה על כל האוכלוסיה. לפחות כך אני קראתי אותה. לטענה שלו אני הגבתי.

אבל כפי שכתבתי אני משער שהחלטה לא רפלקטיבית נפוצה יחסית פחות בקרב משכילים, ליברלים וחילוניים ונפוצה יותר בקרב שמרניים, מסורתיים-דתיים, מעמד סוציו אקונומי נמוך לרבות השכלה יחסית נמוכה.

מי שנעול על הורות באופן לא רפלקטיבי יכול ללא סתירה להחליט שהוא דוחה את ההורות לגיל מאוחר. דחייה לגיל מאוחר יכולה להיות מתוך החלטה שכבר התקבלה שכן רוצים הורות וההחלטה להיות הורה לא הועמדה לביקורת אלא שההורות שרוצים אותה רוצים אותה בגיל מאוחר.

אני חושב שאין סתירה בין החלטה לטיפולי פוריות קשים לבין אי חשיבה רצינית על אופציית האלהורות. יכול להיות שיש נשים שעוברות טיפולי פוריות קשים מבלי שהם חשבו ברצינות על האפשרות אולי לא להיות אימהות. ייתכן שהן פשוט דחו על הסף את אלטרנטיבת האלהורות ולא התייחסו באופן ביקורתי להחלטתן להמשיך ולסבול טיפולי פוריות. אני לא מוציא מכלל אפשרות שיש אימהות כאלה ואפילו הדבר נראה לי סביר שלפחות חלקן כאלה.

הנקודה היא שאפשרי לקבל החלטה על הורות בלי חשיבה ביקורתית שאולי עדיף לא להיות הורים. אין טעם להניח שכל העולם הוא ביקורתי בהחלטה זו. יש לפחות מספר בני אדם שסביר שהם לא ביקורתיים ומניחים את מסלול ההורות כמובן מאליו. מי שדבק בהורות באופן לא ביקורתי לא מן הנמנע שגם יהיה מוכן להקריב למען מטרה זאת. אין סתירה בין הקרבה להיעדר חשיבה ביקורתית. אפשר להחליט על הקרבה גם בלי חשיבה ביקורתית מתוך הינעלות שההקרבה שווה את המטרה הזאת ושהוחלט על המטרה בלי חשיבה ביקורתית.

 

[KallaGLP]

לא טענתי בשום מקום שמה שכתבתי חל על כולם, או אפילו

על כל שכבת הליברלים, המשכילים וכד'. ברור שיש גם מקרים אחרים, רק שאני לא מאמינה שהם הרוב, לפחות לא בשכבת הוכלוסיה הזו.

 

[אוניברסאליסט]

אני לא טענתי בשום מקום שהם לא הרוב

אבל אני לא יודע אם הם הרוב או לא ולכן אני לא מעריך שהם לא הרוב ואני לא מעריך שהם כן הרוב. גם אנשים משכילים הם לא רציונאלים באופן מושלם, גם אנשים משכילים יש להם הטיות, גם אנשים משכילים פועלים לפעמים מתוך רגשות ויצרים, גם אנשים משכילים לפעמים יכולים לקבל החלטות בלי חשיבה ביקורתית. אנשים משכילים ואקדמאים כאשר הם חיים את חייהם הרגילים ולא עוסקים במקצוע שלהם הם הרבה פעמים כמו כל אדם רגיל ולא מתנהגים בחייהם כמו פילוסופים או מדענים.

לכן גם אנשים משכילים יכולים להניח דברים כמובנים מאליהם בלי לחפור בדבר.
אם אנשים משכילים יכולים להתנהג כך אז ייתכן שהרוב מתנהגים כך בקשר להחלטה על הורות וייתכן שלא.

השאלה היא עד כמה אופציית האלהורות היא כזאת שנהוג לחשוב עליה ברצינות. אם לא, אז גם אנשים משכילים מועדים לא לחשוב עליה ברצינות ויכול להיות שגם רוב המשכילים לא יחשבו עליה ברצינות.

 

[KallaGLP]

לדעתי זה לא כזה פשוט.

לא צריך להיות אלהורי מתוך החלטה עקרונית מראש כדי להרגיש שלא מתאים לך ילדים בשלב מסוים בחייך או בכלל. למשל, כל עוד לא הרגשתי שיש לי רצון אמיתי לילדים, הרגשתי שילדים זה פשוט מטרד, משהו שיפריע לי בחיים, לא משהו שהייתי רוצה להתעסק בו, משהו שאין לו מקום בחיי כרגע. לא כי החלטתי שאני רוצה להיות אלהורית, אלא כי היה לי ברור, כמו לכל אדם עם מינימום אינטלגנציה והגיון בריא, שילד ישפיע על החיים שלי ויצריך שינויים בהם, לפחות לתקופה כזו או אחרת. כל עוד לא היה לי רצון מובהק לילד משלי, שגבר על כל חשש משינוי או אי נוחות פוטנציאליים, לא עלה בדעתי אפילו לעשות ילדים מתוך "זרימה" או כי ככה כולם עושים ומצפים. וזה היה עוד הרבה לפני שנושא ה"אלהורות" בכלל עלה למודעות ציבורית. בכלל לא חשבתי בכיוון של "אמורים לעשות ילדים", מה ששינה זה רק הכמיהה האישית שלי, כשחשתי בכזאת. פשוט היה לי ברור שאני עושה מה שאני רוצה בתחום הזה. לא חשבתי שאני אמורה או לא אמורה לעשות משהו, זה בכלל לא עניין אותי. רק הרצון שלי עניין אותי. אני רואה ויודעת שזו הגישה בקרב זוגות רבים מהסביבה החברתית שלי, שמגיעים לעשות ילדים רק אם וכאשר יש להם באמת רצון ומוכנות לכך. יש לדעתי הבדל מובהק בין להחליט לעשות ילדים במעין צורה אוטומטית, כי הגיע הזמן וזה נהוג, לבין החלטה לעשות ילדים בגלל שילוב השיקולים שיש רצון ויש יכולת, שלפחות מניסיוני האישי, מאפיינת יותר זוגות חילוניים מודרניים. ברור שלא את כולם, ובוודאי שאין לי נתונים סטטיסטיים, אך להערכתי לפחות רבים.

 

[אוניברסאליסט]

אני מסכים שככל שאדם יותר ליברל

והדבר בקורלציה עם חילוניות, מעמד סוציו אקונומי כך יש סיכוי רב יותר שהוא לא יזרום אוטומטית לכן אני משער שבקרב הליברלים יש הכי הרבה לא-זורמים.

אבל עדיין סביר שגם בקרב הליברלים יהיו זורמים ואני לא יודע מה מספרם היחסי.
יש כל מיני סוגי זרימה שרק אחד מהם הוא מי שרוצה ילדים כי זהו המסלול המקובל גם אם הוא לא באמת רוצה. סוג אחר הוא מי שכן רוצה אבל לא מספיק נותן את דעתו לקשיי ההורות סוג שלישי הוא מי שרוצה אבל חושש מהקשיים אבל בגלל שאלהורות זו אופציה לא לגיטימית עבורו אז הוא מחליט להיות הורה על אף הקשיים.

גם אם יש רצון נשאלת השאלה עד כמה אדם נותן לעצמו דין וחשבון על הקשיים והוא יודע שהוא רוצה למרות הקשיים וגם אם יש רצון נשאלת השאלה בהנחה שיש חששות עד כמה האופציה של אלהורות לא נדחית על הסף.

למה את חושבת שאני מציג את הדבר כ- "פשוט"? אם אני טוען שאני לא יודע האם הם רוב או לא רוב זה עושה את זה פשוט? חשבתי שלהפך שאנשים שקובעים קביעות שמשהו הוא לא רוב אז קביעות כאלה יותר קרובות להיות פשוטות ומי שנשאר במצב של חוסר ידיעה הוא לא מבטא עמדה פשוטה. בגלל שאין כאן פתרון פשוט בשלב זה אני לא קובע אם הם רוב או לא רוב.

ובכלל, למה העלית את סוגיית הרוב? מלכתחילה לא דיברתי על רוב אלא שיש כאלה. מה מקודש בשאלה של רוב או לא רוב? זה לא שצריך לגייס רוב כדי להגיע למטרה מסוימת. אם מדובר ב- 40% אז אין לכך משמעות רק בגלל שהם לא רוב? או 30%? או 20%?

 

[KallaGLP]

"פשוט" לא קשור לרוב או לא רוב, אלא לתהליך קבלת ההחלטות.

התכוונתי שלדעתי במקרים רבים יש יותר חשיבה ממה שהוצג, ושאין צורך לשם כך להחליט מראש על הורות או אל הורות. אני חושבת שאנשים רבים מהסוג שאני מכירה הם בגישה של "נעשה ילדים אם ומתי שנרצה", אלא אם כן מלכתחילה הם משוכנעים לגמרי שהם רוצים או לא רוצים ילדים, ולא בגישה של "הכל קבוע מראש", כלומר "בטוח נעשה ילדים כי ככה צריך או נהוג" או "בטוח לא נעשה ילדים כי אנחנו כבר יודעים מראש שאנחנו אל הוריים".
לא טענתי שאתה טענת שיש מיעוט או רוב. לפעמים אני רוצה להביע דעה או לשים דגש משל עצמי, ולאו דווקא כהתנגדות או תגובה ישירה למה שאתה כתבת. וגם התייחסתי לחוג החברתי שלי, שברור לי שהוא חוג מצומצם וספציפי, ולא ניסיתי להכליל.

 

[אוניברסאליסט]

האם רוב האנשים שאת מכירה

שוקלים אלהורות ברצינות?

 

[אוניברסאליסט]

המשך השאלה

אם יש אנשים שכל עוד הם לא מרגישים רצון לילדים הם לא מחליטים להיות הורים לילדים מכאן עדיין לא ברור האם הם ימשיכו להיות לא-הורים כל עוד לא יהיה רצון כזה או שהם רק דוחים את ההחלטה ובשלב מסוים הם יהיו הורים לילדים אפילו אם אין רצון כזה.

אם את מכירה אנשים שכל עוד לא רצו לא הפכו את עצמם להורים ורק כאשר רצו הפכו את עצמם להורים, עדיין לא ברור מה היו מחליטים אילו היו ממשיכים לא לרצות

לכן, השאלה הרלבנטית כאן היא לא אם הרוב דחו את ההחלטה כל עוד לא רצו, אלא האם הרוב שקלו ברצינות אלהורות. מי שדוחה את ההחלטה כל עוד הוא לא רוצה ואחר כך הוא כן רוצה לא ברור שהוא שקל ברצינות אלהורות כי יכול להיות שאם היה ממשיך לא לרצות עדיין בשלב מסוים הוא היה מחליט להיות הורה למרות אי רצונו.

דחיית הורות לגיל מאוחר יותר שכיחה מאשר אלהורות או אפילו יותר שכיחה מלשקול אלהורות ברצינות.

 

[KallaGLP]

אני לא יודעת את התשובה על שאלתך בכללי.

באופן אישי, למען האמת, אני לא רואה כל סיבה לשקול מראש החלטות כאלה, אלא אם כן יש מראש הרגשה מאוד חזקה בעד או נגד משהו. לא רק בהקשר של הורות או אלהורות, אלא כל דבר בחיים. אני פשוט לא חשבתי על ילדים ולא העליתי בדעתי לעשות ילדים כל עוד לא הרגשתי רצון. אילו הרצון לא היה מתעורר, אני מאמינה שלא הייתי עושה ילדים, אבל לא בגלל ששקלתי את העניין או קיבלתי החלטה עקרונית בראש, אלא כי אני מאמינה שבחיים אין טעם לעשות דברים שלא ממש חייבים לעשות, אלא אם כן רוצים לעשות אותם. אבל מצד שני, אני לא רואה כל טעם לקבע צורת מחשבה מסוימת ולהחליט על דברים מראש (אלא אם כן זה באמת מעורר רגש מאוד חזק ועקרוני, כאמור, וגם אז צריך להשאיר מספיק גמישות למקרה שהרגש ישתנה).
באשר לאחרים, אני לא עשיתי סקר בקרב האנשים שאני מכירה בנושא ולא רוצה לדבר בשמם אם אני לא בטוחה מה היו עונים.

 

[KallaGLP]

אולי בתור דוגמה,

אני מעולם לא שקלתי לקבל החלטה לא לטפס לעולם על האוורסט. עד כה לא חשתי מעולם רצון או צורך לטפס, אז לא טיפסתי, ואפ אמשיך להרגיש כך - לא אטפס לעולם. אבל זה לא אומר שאשקול להחליט מראש לקבל החלטה שאני עקרונית אל-אוורסט. אולי מחר לפתע נורא יתחשק לי לטפס על האוורסט? אם אחוש כך וזה יהיה אפשרי, בהחלט אטפס.

 

[אוניברסאליסט]

ההבדל בין טיפוס על אוורסט לאלהורות

הוא שאין נורמה חברתית לטפס אבל יש נורמה חברתית של הורות. לכן יש כאן שאלה לגבי אותם אנשים אם היו ממשיכים לא לרצות ילדים האם היו מחליטים על האלהורות מפני שלהחליט על אלהורות כרוך בהחלטה בניגוד לנורמה חברתית.
לדעתי זה לא כל כך פשוט עבור כל אדם לנהוג בניגוד לנורמה חברתית. בני אדם, גם משכילים, עשויים להעדיף את הנורמה החברתית גם כאשר יש טעמים להפר אותה. יש בני אדם למשל כמוני שאין להם בעיה להפר את הנורמה החברתית הזאת. אבל סביר שיש כאלה שיש להם קושי רב יותר להפר אותה. הדבר תלוי באישיותם, עד כמה הם קונפורמים באופן כללי? נון קונפורמיסטים? עד כמה יש להם נכונות למרוד? עד כמה אלהורות כרוכה במחיר משפחתי וחברתי עבורם? עד כמה הם ישלמו מחיר בזוגיות? הרי הרבה פעמים אנשים נמצאים בזוגיות עם מי שכן רוצה ילדים ואלהורות כרוכה גם בפרידה. עד כמה טענת הזקנה מפחידה אותם? האם הם חושבים שאלהורות היט סוג של פתולוגיה נפשית? אני חושב שגם אנשים משכילים עלולים לחשוב כך. הפסיכולוג אמר לי שבגישה הפסיכודינמית יש נטייה כזאת לראות בנורמות החברתיות קריטריון לנורמאליות נפשית. פסיכולוגים מטפלים הם אנשים משכילים ועדיין חלקם רואה באלהורות משהו לא נורמאלי.

משכילים חילוניים אין להם השפעה של דת אבל אולי תפיסות לגבי האבולוציה יכולות להשפיע עליהם?

למשל פרופ' אהרון בן זאב שהוא פילוסוף העוסק בפילוסופיה של הרגשות לכל הדעות אדם משכיל, אפילו יותר משכיל יחסית בקבוצת המשכילים עצמה צוטט כך:

אנשים הבוחרים לא להביא לעולם ילדים עושים זאת מטעמים קוגניטיביים, וכל עוד הם מעריכים את מצבם ונסיבותיו כנכונים וטובים - הרי הם מאושרים. אמנם, אפשר לתהות כיצד הדחקת צורך בסיסי באדם, הדחקת יצר הישרדותי של פיריון יכול לא לפגוע בתחושת האושר אך גם יהודית רביץ תהתה 'איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?': רק תפיסתו של האדם עצמו את משמעות מצבו יכולה לעצב את הרגש שלו לכאן או לכאן".

כלומר עדיין יש אצלו הסתייגות ופקפוק האם באמת אלהורים מאושרים לאור ההנחה שלו שפיריון הוא יצר הישרדותי הטבוע בנו

אז ודאי שאנשים משכילים במיוחד אם הם יודעים דבר אחד או שניים על ביולוגיה ואבולוציה יכולים לתהות האם בחירתם באלהורות היא לא בחירה אבנורמאלית שבסופו של דבר תעשה אותם פחות מאושרים כי הם מדחיקים יצר הישרדותי. יש להניח שיש גם מטפלים פסיכולוגים קליניים שזה הלך החשיבה שלהם במיוחד אם הם פסיכודינמים.

אגב, יהודית רביץ לא תהתה אלא יהונתן גפן, היא רק המבצעת של השיר [שירים הרבה פעמים מזוהים עם הזמרת גם כאשר היא לא זאת שכתבה את השיר]

 

[KallaGLP]

כאמור, לא ערכתי סקרים, אבל אני רואה בקרב אנשים שאני מכירה

אנשים רבים שעשו כל מיני בחירות שאולי בעיני אחרים היו יכולות להיראות כלא קונבנציונליות או אפילו מוזרות, כולל לא להתחתן, לא להביא ילדים, לעסוק בכל מיני תחביבים או עיסוקים איזוטריים ועוד. אני חושבת שאנשים בסביבה מודרנית ומשכילה הרבה פעמים פחות נאחזים או מסתכלים על הנורמות החברתיות. אני, למשל, מעולם לא העסקתי את עצמי בשאלה האם הדברים שני עושה הם בהתאם לנורמה או בניגוד אליה. אין לי עניין בעצם השאלה אם אני חיה בהתאם לנורמות או בניגוד אליהן, הדבר היחיד שמעניין אותי הוא שאני חיה בהתאם למה שטוב ורצוי עבורי. גם לאמץ עם ילדים ביולוגיים גרם להרמת גבה אצל רוב האנשים שפגשתי, גם זה שיש לי 4 ילדים (ולא מקסימום 3) גרם להרמת גבה בקרב רבים כששמעו על כך, ועוד הרבה בחירות אחרות שאני עושה. זה מעולם לא הטריד אותי ולא השפיע על ההחלטה שלי, ואני יודעת שבחיים של רבים מחבריי יש תחומים בחיים שהם נוהגים בצורה שלא נחשבת קונבנציונלית. כאמור, לא בדקתי ספציפית את השאלה שאתה שאלת, אבל אני מניחה שלפחות חלקם לא יביאו ילדים אם לא ירצו רק כי יש נורמה כזו.

 

[אוניברסאליסט]

לכן שאלתי אם רוב האנשים שאת מכירה

הם אלהוריים אבל כפי שהבנתי הם רק הפכו להורים בגיל מאוחר ולא אלהוריים ואפילו לא ידוע האם הם בכלל שקלו ברצינות אלהורות לכן מהבחינה הזאת רוב האנשים שאת מכירה בחרו בבחירה בהתאם לנורמה או לפחות לא ידוע שבמהבחינה הזאת בחרו בניגוד לנורמה.

לדעתי לא להתחתן אבל כן להיות בזוגיות כידועים בציבור זה יותר מקובל יחסית מאשר אלהורות. גם לגבי נורמות יש הבדלים בשיעור השכיחות של בני אדם המתנהגים בניגוד לנורמה. נורמות אינן שוות בעוצמתן ויש יחסית חלשות יותר וחזקות יותר. נורמת ההורות בישראל [בניגוד למערב אירופה] היא חזקה יחסית. מצד שני ישראל היא מדינה שיחסית מספר הידועים בציבור בה הוא רב אבל זאת בשל הבעיה של דיני הנישואים בישראל שנשלטים ע"י הממסד הדתי והרבני ויוצרים בעיה של פסולי חיתון. אבל גם בלי קשר לפסולי חיתון במערב הליברלי יש זוגות שמתוך בחירה לא מעוניינים להינשא מתוך התנגדות למוסד הנישואים והדבר קיים גם בישראל.

אבל אם היית אומרת לי שרוב האנשים שאת מכירה הם פוליאמורים או לפחות היו מוכנים לשקול ברצינות פוליאמורה אז זאת הייתה אינדיקציה שרובם מעדיפים להתנהג בניגוד לנורמה חזקה יחסית. למרות שגם זה לא בהכרח. לא ברור למשל שרוב האלהוריים היו מוכנים לשקול ברצינות פוליאמורה או שרוב הפוליאמורים היו מוכנים לשקול ברצינות אלהורות.

 

[KallaGLP]

לא, כפי שכתבתי במפורש, בקרב חבריי

יש גם אנשים שלא נישאו ואנשים שאין להם ילדים. פשוט לא שאלתי את אותם זוגות שבסופו של דבר הביאו ילדים מה היה קורה אילו היו ממשיכים לא לרצות ילדים, ולכן אין לי אפשרות לענות על השאלה שלך.
בכללי, אני חושבת שלא כל דבר הוא עניין של להחליט כך או אחרת מתוך עקרון מחד גיסא או מתוך כניעה לנורמה מאידך גיסא, אלא עניין של נטיית לב. אנשים, לפחות אנשים ליברליים, פועלים לדעתי ברוב המקרים על פי נטיות הלב בדברים שיש בחירה לגביהם. זה שנטיית הלב יכולה להיות דומה לנורמה קיימת או מנוגדת לה, לא שולל שעצם העובדה שהנורמה קיימת או, מצד שני, הרצון להתנגד לנורמה, לא היו שיקולים מרכזי בקבלת ההחלטה, אם בכלל.

 

[KallaGLP]

*לא היו שיקולים מרכזיים

 

[אוניברסאליסט]

נטיית לב גם יכולה להיות מושפעת מנורמות

לא תמיד ולא בהכרח אבל לפעמים. נניח אדם שדוחה על הסף אלהורות כי זה משהו לא לגיטימי בעיניו. יש לו נטיית לב חזקה נגד אלהורות אבל הוא לא באמת שקל את הדברים אולי אם היה בוחן לעומק היה רואה שאולי זה כן מתאים לו? הוא דחה על הסף בגלל שהוא הפנים את הנורמה שזה דבר לא יעלה על הדעת.

 

[KallaGLP]

אולי, אבל לדעתי אם תהיה התנגשות בין נטייה טבעית לנורמה,

הנטייה במקרה כזה תנצח.

 

[אוניברסאליסט]

לא יודע

מכך שבתחומים אחרים זה קורה שאנשים מעדיפים נטייה על נורמה לא ברור אם ניתן להקיש מהתחומים האחרים אל ההורות. הורות הוא תחום ספציפי של נורמה חזקה במיוחד ולא ברור אם בני אדם שמוכנים ללכת נגד הנורמה בתחומים אחרים יהיו מוכנים גם לגבי ההורות. לדעתי כל תחום יש לו את המאפיינים הספציפיים שלו.

בכל אופן זה לא משהו שעמד במבחן אמפירי כי בסופו של דבר גם המכרים שלך בסופו של דבר לכל היותר דחו את ההורות בזמן אבל לא ויתרו עליה.