../images/Emo82.gif.....חברים,כתיבה,צורך....../images/Emo39.gif
כשניכנסתי לראשונה לעולם הורטואלי כתבתי פה כתבתי שם "התאהבתי" בעולם הזה...או אז הייתי נאיבית מאוד.. היום אני עדיין נשארתי נאיבית אבל מפוקחת
התחברתי לפורום גו"ג ועם הזמן רבים החברים שהתחלפו לי, נשרו,עזבו..ותמיד הגיע גל חדש של אנשים...הרגשתי שאני מחוברת בלב ובנפש לאנשים עם הזמן עם הסטירות,עם האכזבות,עם הסיכסוכים,עם פקיחת העיניים הבנתי שזה לעולם לא יהייה הבית שלי, קראו ליDOOR MANIT....כי שמרתי בכל משמר על "הבית" ההוא, התהפוכות שעברתי ריסקו אותי לריפצה..באמת דמעות,בכי, שמחה,אהבה לאנשים,הרצון לתת אוזן קשבת,תמיכה בכל זמן ובכל עת, המיפגשים...הם הפכו להיות החברים שלי הם הפכו להיות כמו משפחה שנייה שלי...אבל למעשה הבנתי שיש הרבה צביעות,אין הרבה אמת, אנשים מדברים...מדברים מרחרחים ריב{גם בלי מודע}, גם החלקים היפים של היוזמה,של המסיבות,של האנשים שעמדו לצידי בתקופות קשות...אבל המנורה נידלקה לי רק בתקופה האחרונה לא חשוב כמה תתן מעצמך..לא חשוב כמה תרגיש ותותר מעצמך עבור אחרים...זה אף פעם לא מספיק,לא ממש מעריכים{לא כולם חלילה} ממש לא כולם..יש בודדים על כף היד שאני סומכת עליהם בעיניים עצומות...דברים שאני ראיתי ,שמעתי,עברתי כאן בעולם הזה אפשר לתעד ואפילו לכתוב ספר. אז הנה התחלתי לכתוב בפורום חדש...איתכם...זה קורה לי באופו אוטומאטי החיבור לנפש..לנשמות הפועלות קשה לי לעשות סוויץ', אני מרגישה קרובה לחיים של אחרים..אבל במידה מסויימת חוששת לאבד שוב..לכן הצעדים שנקטתי אז היום יהיו איטיים יותר, עקב בצד אגודל.... המקום הזה עבורי נועד להוציא,ללמוד מניסיון אחרים,לתמוך, להקשיב,לתת קצת מניסיון החיים שלי,ויש בי שוב למרות שהאנשים הם שונים..יש בי חשש מפגיעה נוספת, אני כל חיי קמתי מחוזקת יותר מנפילות וסטירות בחיים, ובגלל אופיי אני לעולם לא אפסיק להאמין באנשים, בטוב ליבם,בכוונות טובות אם יש.... לגבי אנשים שכותבתים כאן פה ושם אוהי הסביר זאת הכי טוב, אנשים קוראים הודעות בשער של תפוז ואם מעניין להם הם עונים מבלי לחשוש ...אין מספיק רגש,אין חיבור בין הכותבים לאלו שכותבים פה הרבה זמן..לכן צריך לקחת זאת בהבנה,ולהתייחס בהתאם...זו דעתי כמובן
זהו בירברתי הרבה..... המקום הזה נעים לי,טוב לי,חברותי,תומך,אוהד, כואב,שמח,אהוב,והכי הכי חשוב
מורכב
ערב טוב לכולם
