לבת של יצחק, מהבת של ביטי:
קודם כל, דעי לך, שאני מעריכה אותך מאד על יציאתך להגנה על אביך... אני מניחה שהיה לך קשה למדי לצאת מהעמדה של "קוראת" ולהפוך ל"כותבת", ולא היית עושה זאת, אלא אם היית מרגישה בדחיפות העניין...
הגעגוע הזה, קיים בכל אחד מאיתנו, מבלי קשר להונגריות שבנו: אינך מתגעגעת לבובה שהיתה לך בתור ילדה, ושאין להשיג אותה יותר בחנויות, כי את מקומה תפסו בובות הברבי המפוארות? לתחושה המוגנת שלך בתור ילדה של אבא ואמא? לדרך שבה הלכת לביה"ס? כולנו משאירים מאחורינו חלקים שלנו, שהיו ולא יחזרו... חלקנו מנסים לשחזר את התחושות האלו באמצעים שונים: דרך איסוף מזכרות, דרך גלישה בפורומים שונים העוסקים בנושאים, כל אחד ומה שמתאים לו... לפעמים, לדקות אחדות, זה אפילו מצליח לנו... בכ"ז, בתור חברת פורום ותיקה, לא קל לי להרגיש מותקפת: כמו שכתבתי בהודעתי למעלה, את רוח הפורום קובעים המנהל ומשתתפיו, על כל נושאי ההתעניינות השונים שלהם... פורום טוב הוא מדיה חיה ודינמית, שאינה מתמקדת בהכרח ב"כותרת" של שם הפורום, אלא מתאימה את עצמה לרוח הזמנים ולאופי השוני של המשתתפים... להבדיל מפורומים אחרים, שבהם אפילו שרשור "בוקר טוב" עלול להמחק על ידי המנהל, כאן בפורום, לא קיימת "צנזורה" מסוג כזה, וטוב שכך... כנראה, זהו סוד ההצלחה של הפורום המסוים הזה: הוא הפך ל"בית", שבו כל אחד מה"גרים" מביא אליו את הרכב האישיות המיוחד שלו, וביחד נוצרת ה"רוח" המיוחדת ששורה כאן...