טוב, עם כמה שזה בושה אני אספר את האמת
אני לא מספרת את האמת רק כי אני יודעת שזה לא מקובל וישלחו אותי לטיפול מיני כי זה לא מבחירה ואולי ממצב בריאותי וכו'.
אני לא יודעת אם את שמה לב שאני כל הזמן מציינת שגם כשהיה לי חשק מיני הוא היה נמוך מכדי שארצה לממש אותו, מובן?
עכשיו לסיפור האמיתי. בגיל 17 בערך.....משהו נעצר, עד גיל 17 היה חשק מיני(לא משיכה מינית....נגיע לזה גם) אבל לא עשיתי איתו כלום, כלומר הגוף שלי לא ביקש מימני לעשות עם זה משהו. וכשהגוף שלי לא מבקש מימני לעשות משהו-אני לא עושה! ככה אני בנויה,
עכשיו בגיל 17 פתאום החשק הזה גם המועט ביותר שהיה..התחיל לרדת..כל חודש חודש חודשיים..חצי שנה, פשוט התחיל לרדת ולרדת..הגעתי לגיל 19 בערך שזהו....אין לי חשק מיני, לבד...אוקיי, לא הדחקתי..כלומר החיים שלי מספיק סבוכים ומלאי אקשן מכל תחום שרק לא תדמייני אז ככה שהזמן עבר ועבר..ולא התייחסתי בכלל למין ולא חשבתי על זה..והגעתי לגיל 19 ואני יושבת עם עצמי..ומבינה שאין לי חשק מיני, אני רואה גברים שלטעמי...ולא מרגישה כלפיהם שום משיכה, את מבינה את זה? אז לא הדחקתי, שיקרתי...שיקרתי כי בתוך עצמי נוח לי לחשוב שזה סוג של הדחקה..כלומר לא התעסקתי ולא ניסיתי לקיים אינטרקאציות עם גברים אז זה סוג של הדחקה..אבל לא מודעת, זה קרה לבד, עכשיו אולי זה יותר מובן לך? גם יש דברים שאם את חושבת משהו ולא בטוחה לגביו תמיד אפשר לשאול במסרים, אבל לומר לי למול כולם משהו שאת לא בטוחה לגביו..כן זה פוגע, כן...אני לא נפגעת כבר ברמה רצינית כמו פעם. אבל עדיין זה לפעמים פוגע ברמה ממש קטנה בייחוד כשזה נעשה למול קהל שלם....הרוב יודעים כאן שאני א-מינית כי גם אמרתי זאת כשהצטרפתי לפורום, זה לא משהו חדש.
אז הסברתי את עצמי ואני מקווה שתביני, וגם אם לא הבנת זה כבר מעבר ליכולות ההסברה שלי, חשפתי כאן את האמת שלי....החשק המיני שלי נעלם לבדו וזה כנראה הושפע מגורמים חיצוניים וגם ממצב בריאותי(חסרים..בויטמינים וכו') אבל, אני שלמה עם המצב הזה....כלומר זה כמו עיוור, הוא לא ידע לעולם איך זה מרגיש לראות. אז אני לא אדע לעולם איך זה מרגיש יחסי מין, ואם הייתי סובלת מהמצב הזה הייתי מנסה לפתור אותו. אני לא,