אני
נשנה נושא
כל חיי הייתי נגד הפלות. כילדה שגדלה על טהרת ה"לחכות"- "להפיל" היה על אותו משקל אצלי. אני לא חושבת שהבנתי מה זה אומר אי פעם או חשבתי במה הדברים אמורים. שמעתי מושגים גבוהים וכביכול "נכונים", ראיתי בטלוויזיה כל מיני דמויות והצהרות("Donna Martin graduate"- הצחורה והבתולה, לפחות עד השלבים שהיא הפכה להיות קצת יותר אנושית וביטצ'ית).. ו"הלבשתי" את זה על עצמי. אחד הדברים שהבנתי, עם הזמן, הוא שה-כ-ל תיאוריות, עד שאני לא שם. הייתי נגד(נגד- נגד כמו אנטי, כמו להביט במבט ממזער(או נסיון לחקות סוג של כזה)כאשר הזכירו את המושג על ידי) עד שלא היה לי איחור בווסת. הייתי אז עם מישהו שלא רצה להתמודד עם אחת כמוני
קל וחומר שתיים..(מה גם שזה היה יוצא יותר יקר משקל תשעים) ואז הבנתי- שעם כל התורות והתיאוריה והאמונות- הדברים כ"כ דינמיים, וכ"כ גמישים.. בסוף זה היה פשוט איחור, אבל אז הבנתי. על אף שידעתי כי רוב הסיכויים שגם אילו הייתי עוברת הפלה("מבצעת"- מה זה "עוברת"..)- זה לא היה "משאיר" אותו, היינו נפרדים. ידעתי שגם אם לא הייתי עושה את ההפלה- הוא היה הולך וקרוב לוודאי טוען שזה מגדוד חיילים(חיילי אויב
) יותר מאשר שלו(אין סיכוי, לא ראיתי אף אחד ממטר אז). באותם הרגעים של האיחור, בימים של ההמתנה- היה לי "כ ברור מה סדר העדיפויות שלי. עם כל הקריעה הפנימית- לא באמת הייתי מתלבטת. היום זה אחרת, אבל אני יודעת שאי אפשר לדעת עד שלא באמת נמצאים שם. גם אם האידיאולוגיה וה"תורה" שהאדם חי על פיה מאוד נוקשה וברורה. מה שכן- כאשר אומרים "טעות", "פאשלה", מקווים להפלה טבעית.. אני מבינה- אבל זה קשה לי. זה כ-ן בן אדם בעיניי. זה כל אחד מאיתנו, בסה"כ- בהתהוות. ואם הורים של מישהו מאיתנו היו מחליטים אחרת- אנחנו לא היינו כאן. מישהו מאיתנו טעות? פאשלה? לא. זה בן אדם, גם אם הוא רק תאים, אבל אם לא מפריעים ואנחנו לא מתערבים בתהליך- הוא מתפתח לבן אדם. ואם עוצרים את ההתפתחות הזאת- הבן אדם הזה.. לא יהיה. הבן אדם הזה, ספציפית- הוא לא יהיה. וכן, הלוואי והיה רשיון לפני שהופכים הורים. אבל לפעמים הילד כבר כאן, ההריון כבר כאן. ואז.. אני יודעת שאחד הדברים שהחרידו אנשים בקשר אליי הוא שאני לא רואה את עצמי מפילה(הפלה מלאכותית, הריון תקין, הכל בסדר ב"ה) לא רואה. בין אם הבחור בוחר להיות כאן או לא, לקחת אחריות או לא- זאת מתנה מבחינתי. זה אלוהים שרואה בי(בי) מוכנה וראויה להיות אמא. אלה חיים, שנוצרים, נבראים- ושמו בידיי לשמור, להגן, לאהוב, לגונן. מישהו בחר אותי, להעניק לי את התפקיד הזה. אז. לא- עם כל האחריות וכל הכרוך בזה- לא רואה את עצמי עושה הפלה
[תאמינו לי, זה מסיים כל סיכוי לחיי מין מחוץ למע' יחסים רצינית, בריאה וארוכת טווח
יותר מלאכול כמויות של בצל חי בכל יום] ובתור גבר- אם זה היה משנה לי? בתור גבר(תיאוריות, תיאוריות)- אני חושבת שכן. זה היה משנה, אבל אני לא יודעת מה או איך(מרחיק או מקרב או צובט או לא יודעת..), אני לא יודעת לאיזה כיוון. הייתי פשוט יודעת שזאת ההחלטה.