הצילו-גיל ההתבגרות -פרץ הורמונים

[מיכליתשלהצאט]

מסכימה איתך, וזה גם גיל שהם חושבים

שהם יכולים לעשות הכל, כולל לחנך את אחיהם הצעיר. כמו במקרה של הבן שלי. כל עוד אני בעולם הזה, לא אתן שהבכור יחנך אותו, קל וחומר לא על ידי מכות, שזה פסול בעיני מכל וכל. שוחחנו על כך והבן הצטער על מה שעשה (שהיכה את הצעיר). החדר אכן משותף לשניהם.

 

[apk]

מיכלי, אני לא שמחה שהענשת

למדתי כבר להכיר אותך ואני יודעת שאת כבר מכירה את הכלל, שאסור להיות שופטת בין ילדים, וברגע שהענשת, אבל רק את הבכור נקטת באקט שיפוטי. מה אנחנו יודעות לפי התאור שלך? הדלת של החדר הייתה סגורה והבן הבכור התלבש בחדר. הבן הצעיר בא ופתח את הדלת. מה אנחנו לא יודעות (ואני מניחה שגם את לא). האם הבן הצעיר ביקש רשות להכנס לפני שנכנס (ואת כן יודעת אבל אנחנו לא, האם החדר הוא של שניהם והאם נהוג בין הבנים לבקש רשות, למשל ע"י דפיקה או קריאה, להכנס לחדר כשהדלת סגורה)? אם נהוג לבקש להכנס והצעיר ביקש מה ענה הבכור? איך הבן הצעיר נכנס בפראות או לא? מה עשה הבן הצעיר מהרגע שנכנס ועד למכה? האם הבן הבכור נפגע (פיסית), ולו פגיעה קלה, מהדרך בה הצעיר נכנס? נכון, אלימות אסורה, אבל יתכן שגם הצעיר נהג באלימות, ועשה זאת לפני הבכור. את זה אנחנו לא יודעים ולא ברור אם את יודעת, וזה גם לא משנה. מה שברור שהבן הצעיר נכנס לחדר ברגע שזה לא התאים לבכור (ולא חשובה הסיבה) והבכור הגיב באלימות). אז אם להעניש אז את שניהם, או שרק לשוחח (עם שניהם) ולהבהיר שאצלך בבית את לא מוכנה לשום סוג של אלימות. אבל להעניש רק את הבכור? מה לעשות עכשיו? אין לי רעיון, מה שכתבתי אלו רק עצות לעתיד

 

[שירי ל]

מסכימה איתך מאוד ענת ../images/Emo45.gif

גם אני מאוד נזהרת מליפול במלכודת הזו של להעניש על פי "עדות שמיעה". מה שלא ראיתי אני בודקת ביניהן ומבררת, ובהחלט לא מענישה אוטומטית. שמתי לב גם שהמון פעמים הגירסאות שונות - לא כי אחת מהן שקרנית - אלא כי התפיסה על מה לא בסדר היא שונה! (כמו שענת כתבה הטון פה יכול לעשות הבדל תהומי!)

 

[apk]

חבל שאצלי כבר כנראה ...

כל זה כבר לתמיד יהיה רק בתיאוריה

 

[מיכל שב]

../images/Emo10.gif../images/Emo24.gif

 

[מיכליתשלהצאט]

תקוה זה שם המשחק../images/Emo24.gif

 

[apk]

עדיין יש תקווה

אבל ככל שהזמן חולף היא באופן טבעי פוחתת. אבל עקרונית אני לא מרימה ידיים עד שימלאו לי 45 או עד שרופא יסגור לי את שערי התקווה חד משמעית

 

[מיכליתשלהצאט]

בהצלחה!

 

[apk]

../images/Emo51.gif

 

[מיכליתשלהצאט]

בעלי בירר קודם עם הילדים

הצעיר אפילו לא הספיק להכנס לחדר ופתאום נחתה עליו זאפטה בראש. מסכן, הוא בכה נורא

 

[תאיר של 4 פלוס]

הכי חשוב תמיד לזכור שלא גודל

הבכי הוא שקובע.... יש לידים שיודעים שזה משפיע ובוכים עד לב השמיים....

 

[מיכליתשלהצאט]

נכון, אבל זה כאב לו כי הוא החטיף

לגל בוקס בראש. אני כבר מכירה את גל והמשחקים שלו, ואת אמיר שהוא מחטיף מכה חזקה, כי יש לו המון כוח. בכל מקרה, אלימות זו לא הדרך והוא לא המחנך, אלא הוריו.

 

[falou]

את מתעלמת משתי נקודות מרכזיות

1. הגדול והקטן אינם שווים "בפני החוק" ולגדול אסור להכות את הקטן גם אם הקטן מתעמר בו. 2. הקטן לא בהכרח מבין בגילו את הצוטרך של הגדול בפרטיות, ובכל מקרה אם הוא "חוטא" זה לא תפקידו של אחיו הגדול להעמידו במקומו.

 

[apk]

בתור אחות בכורה בהפרש ענק

אני יכולה להעיד (גם מספורים במשפחות אחרות), שבמצבים הללו ובגילאים הללו בדר"כ האחים הצעירים הם שפוגעים הרבה ובכוונה באחים הבוגרים. אצלנו תקופה ארוכה הבלגתי עד שאבי העיר לי והתחלתי להגיב, ואז המצב השתנה לטובה

 

[מיכל שב]

../images/Emo45.gifאחותי הקטנה עשתה לי את המוות

ההורים נוטים באופן מיידי להאשים את הגדול (הקטן משחק על זה שהוא קטן). אני חושבת שיש מקרים בהם הדרכה הורית על ידי איש מקצוע היא הכרחית

 

[מיכליתשלהצאט]

גם אחותי הקטנה עשתה לי את המוות

וההורים שלי לא התערבו בכלל. היא היתה מורידה לי את השיערות עד הרצפה. כמה שהיא היתה קטנה, היא היתה מאוד חזקה. אני לא חושבת שזה נכון לא להתערב, כי עד היום יש לנו כעסים על מה שהיה בילדות. לגבי הדרכה הורית, זה אף פעם לא יזיק, לא רק לי, לאף אחד.

 

[falou]

אשתי עושה לי לפעמים את המוות

זה עדיין לא אומר שאני יכול להוריד לה סטירה... זה שההורים שלך לא עשו את המוטל עליהם ולא ריסנו את אחותך הקטנה - זו סוגייה אחת. וזה שלאח שגדול מאחיו ב-7 שנים אסור להכותו בשום מקרה - זו סוגייה אחרת. הסיטואציה האישית שלך היא לא רלוונטית למקרה הזה ואת מסיקה מסקנות מתוך הניסיון האישי הלא רלוונטי שלך למקרה שהוא אחר לגמרי. בשום מקום לא נרמז שהקטן מתעמר בגדול בכוונה על בסיס קבוע וההורים אינם מתערבים.

 

[מיכל שב]

לא קראת את מה שכתבתי?../images/Emo12.gif

אני נגד אלימות. נקודה. בלי הקלות. שנינו ניזונים מההודעות של מיכל. בהודעות שלה יש העדפה ברורה וחד משמעית לילד הקטן. אנחנו קוראים כל הזמן כמה הגדול מעצבן, אגואיסט, סוציומט (אלו המילים שלה ולא שלי) וכמה היא מענישה אותו כל הזמן. אנחנו לא קוראים שהיא מטפלת בעניין מלבד להתלונן וזו בחירה שלה וזה לגיטימי. אני כן קוראת מבעד לשורות (ויכול להיות שאני טועה, אני רק מסיקה ממה שאני קוראת) שהילד בן 12 - אומנם מלא בהורמונים ובפרצי גיל ההתבגרות - אבל רק בן 12 ומאוד יכול להיות שהוא נמצא בסוג של מצוקה (אתה חושב שהוא לא יודע מה אמא שלו חושבת עליו? הוא גולש באינטרנט - מה קורה אם הוא גולש כאן ורואה את הדברים?). במקום להדריך אותו הוא רק מקבל על הראש. יכול להיות שזו לא הדרך. עובדה שעד עכשיו הענישה לא הועילה היא רק גרמה לו לכעוס יותר על האח הקטן ש"בגללו הכל קרה". אני בטוחה שהילד הקטן מקסים ומתוק, אבל גם הילדים הקטנים (וכאן נכנס הנסיון שלי גם כאחות קטנה בעצמי, וגם כאחות גדולה לאחות נוספת) הם מניפולטיבים לא קטנים. אני זוכרת כמה הייתי מציקה לאחותי וכמה הייתי משתדלת לקבל את הפרצוף המתוק אחרי זה כדי שלא יכעסו עלי. קצת בכי או הצגה והיו מאמינים לי (ואח"כ לאחותי הקטנה). אני לא מבינה את נושא המכות. אני לא מבינה איך בהודעה אחת היה כתוב שהוא לא היה ליד הדלת בכלל ובהודעה אחרת כתוב שהאח הקטן קיבל מכה עוד לפני שנכנס בדלת. אבל שוב. אני ניזונה רק ממה שכתוב. אני בדרך כלל משתדלת מאוד לא לכתוב ולענות להודעות של מיכל כי אני מרגישה (ו APK כתבה טוב מכולם אתמול) שזה ויכוח עקר. הודעות שנכתבות לפעמים חוזרות על עצמן אחרי מס' חודשים. ושוב זה בסדר ולגיטימי לקטר, כולנו עושים את זה. אני מסיקה מסקנות רק מתוך הדברים שנכתבים ולא מעבר לזה. אין צורך להגיב להודעה הזו. תודה.

 

[falou]

קראתי ואני אצטט:

"אבל האח הקטן כבר מספיק גדול (הוא בן 5 כמדומני) כדי לכבד פרטיות של אחרים. לדעתי הוא היה צריך להענש (אם כבר מחליטים להעניש מישהו)." הסוגריים כאן מבהירים שלא היה מקום להעניש את הגדול על זה שהיכה את אחיו, לא?! זה שהגדול צריך להענש זה לא בא במקום הדרכה, בירור, הסתכלות רחבה וענישת הקטן, ולא קשור לאמפטיה שאולי צריכה להיות למצבו (לחלוק כמתבגר חדר עם ילד קטן זה לא קל). ועם זאת יש גבול והגבול חייב להיות נוקשה, בלתי מתפשר והתגובה על חצייתו אוטומטית. לא תכה את אחיך הקטן. נקודה. לא פתוח למשא ומתן, לא משנה אם אתה צודק, לא תלוי סיטואציה, לא קשור למה יקרה אחרי כן. זו המשמעות של הצבת גבולות לילדים. למה? כי היום זה אחיו הקטן, מחר זו החברה שלו, מחרתיים זו אשתו.

 

[מיכל שב]

מאיפה אתה יודע שהוא היכה אותו?

כי האח הקטן אמר? כי הוא בכה? אנחנו מדברים על עדות שמיעה בלבד. אני לא יודעת מה באמת קרה. אבל צריך לבדוק לעומק את הסיפור. זה הכל.