הצילו-גיל ההתבגרות -פרץ הורמונים

[מיכליתשלהצאט]

../images/Emo45.gif בהחלט

 

[מיכליתשלהצאט]

אני לא שופטת, אני מחנכת

הבכור התלבש בחדר, והצעיר פתח את הדלת בעדינות ולא בפראות (החדר שלי סמוך ואני שומעת הכל, במיוחד שיש דלתות משותפות). הבכור היה רחוק מהדלת כך שהוא לא נפגע ע"י הפתיחה. הבכור כעס על הצעיר כי הוא התבייש במערומיו... הצעיר לא ביקש רשות, זה חדר גם שלו (חדר משותף).

 

[תבשיל קדרה]

רוצה לחנך?

שבי עם הילדים ודברו על הסכמים לגבי סגירת דלת. למשל - הבכור רוצה להתלבש בפרטיות? שיודיע שהוא מתלבש ולכן לא להכנס בדקות הקרובות לחדר. בעונש שנתת לגדול לא קידמת אותם אפילו בטיפונת, ולא עזרת להם לעבור את הפעם הבאה בלי מכות.

 

[גילור]

טוב, שאלתי את בעלי מה דעתו בתור

אבא על הסיטואציה שתיארת. יש לנו בהחלט חילוקי דיעות לגבי הטיפול. בעלי אומר שנהגת בסדר גמור. הוא אומר שגם הוא כמוך היה קודם כל מעניש את הגדול כי לא פותרים דברים במכות, בייחוד לא בין אחים, ורק אח"כ מברר מה קרה, ואם צריך מעניש גם את הצעיר. הוא אומר שאלימות אסורה בכל מקרה וצריך למגר אותה מיד כשהיא קורית. נקודה. אני מאוד לא מסכימה איתו. אני חושבת שקודם כל צריך לעשות בירור ולברר מה בדיוק היה שם. ורק אח"כ להפעיל שיקול דעת בענישה.

 

[מיכליתשלהצאט]

שאלתי את הבן למה הוא בוכה

והוא אמר לי כי הבכור היכה אותו בראש מאחר ופתח את הדלת בזמן שהוא מתלבש (מדובר בחדר משותף והוא לא ידע שהבכור מתלבש). שאלתי את הבכור למה היכה את הצעיר (הוא לא הכחיש שהיכה), אז הוא אמר אותו דבר. לאחר שביררתי (אמנם בכעס), הטלתי סנקציות. כן היה שיקול דעת, אמנם העונש היה כמעט מיידי, אבל ביררתי לפני כן עם הילדים וגם בעלי היה נוכח בבית ושמע את הסיפור משניהם.

 

[אניאורחת]

לדעתי, נהגת נכון

מדובר בילד/נער בן 12 שהיכה ילד קטן בן 5. וממש לא משנה מה הסיטואציה שגרמה לזה. הגדול יצא מהמקלחת לחדר משותף. אם היה חשוב לו שלא יכנסו, היה עליו להתלבש במקלחת, או לבקש בקול לא להכנס, או להתלבש קרוב לדלת (כדי להשען עליה כשמישהו פותח, או לנעול את הדלת. הוא כבר ילד גדול ויכול וצריך לחשוב לבד על פתרונות. הוא לא חשב וכנראה נבהל כשראה את אחיו מציץ בפתח. אחיו היווה עבורו איום לרגע - והוא חבט בראשו. אז לדעתי העונש היה ראוי ומוצדק ויחד עם זאת, שיחת ההבהרה שעשית מאוחר יותר עם הגדול חשובה יותר מהעונש. לגבי ה"אשמה" של הקטן - אני לא רואה אותה. מדובר גם בחדר שלו. וגם אם הדלת סגורה - למה ללמד אותו לדפוק על הדלת?! או שיהיה לו חדר משלו, או שהגדול יתלבש בחדר אחר (באמבטיה למשל).

 

[תבשיל קדרה]

"צריך לחשוב לבד על פתרונות"

אבל עובדה שלא. כאן תפקידם של ההורים - להדריך את הילדים כדי למצוא פתרונות. לא חוכמה רק לכעוס בדיעבד.

 

[מיכליתשלהצאט]

אחרי הבלאגן של אותו יום, סידרתי

לו חדר פרטיות, שיוכל להתלבש בו ולעשות ככל העולה על רוחו. אמנם מדובר בחדר קטן (חצי חדר עם מיטה ובקרוב אכניס לשם גם מחשב נוסף), אבל עדיף על כלום.

 

[אימם]

מיכלי היקרה

קודם כל אין סיטואציה אחת דומה לאחרת. רוב האחים הקטנים מציקים לגדולים במיוחד כשיש הפרש גילאים ביניהם הקטנים מחפשים תשומת לב הרבה פעמים בדרך השלילית ולומדים איך להשיג ולרכך בעיקר אותנו שישר רצים להגנתם... הקטנים לא תמיד יודעים להשיג את שלהם ולכן הבכי משרת הרבה את המטרה. כאם לבת מתבגרת גם אני משתמשת בעונש כהרתעה אבל בזמן האחרון אני התחלתי להשתמש יחד עם זה שיטה הפוכה (פרס) כי אני יודעת שאצלנו זה עובד. מכות בין אחים זה לא חריג ולהעניש כפי שאת הענשת היה לדעתי מתבקש כי כמה שזה כואב (לו שהוא הפסיד יציאה ובטח לך כאם עם מצפון) את יודעת שזו ענישה לשם חינוך ובמקרה הזה כדי שלא יכה את אחיו. הרבה פעמים אני מאיימת בעונש בכל מיני מצבים שאני לא רוצה להכנס אליהם כרגע (כשאני רואה את התגובות כאן אני מבינה מדוע) אבל מידי פעם אני מיישמת כי רק כך (וקרוב לאירוע) הם יודעים שכוונתי רצינית וזה אכן מרתיע אותם. אני לא מסכימה עם קודמותיי שהעניקו לך נקיפות מצפון על יחסך לבנך. אמרת את אשר על ליבך ללא צורך "להתנסח" אחרת...כשיש לי בעיה מסויימת אני הרבה פעמים כותבת את אשר על ליבי בסערת רגשות וזו גם דרך להתפרקות. מי שחושב שאין או לא תהיה אלימות כלל בין אחים בין ילדיו או שהוא נאיבי או שאין לו ילדים עם הפרשי גילאים או בנים בפרט (תיכף יצלבו אותי)... זו שאיפתנו וככל שהילדים מתבגרים הם יבינו זאת אם נתמיד לחנך אותם כך אבל לטעמי אי אפשר לחנך ילד בן 4 להלך על גחלים בבית שיש בו מתבגר לדפוק על דלתות בבית זה אולי נשמע טוב ומנומס אבל לא להגזים... בקיצור מיכלי זה קורה במשפחות הכי טובות וטוב שהענשת את הגדול שהיכה את אחיו אני בטוחה שבפעם הבאה שהוא יחשוב פעמיים לפני מעשה

 

[ציפי ג]

גיל ההתבגרות וקריזות ומכות

לא על כל ארוע של הרמת יד בבית שלנו אנחנו מענישים. הרבה מאוד פעמים המוכה אינו צח וטהור. הילד נכנס לו לחדר. חדר לו לפרטיות. הוא הרביץ לו. זה דורש התערבות ללא ספק. אבל לא הייתי מענישה על זה. בד"כ בכזה מצב אני חוזרת על המנטרה שלא מרביצים, שלא מפריעים. ובזה מסיימת את העניין. השבוע, בעקבות מסכת מכות שהסתובבה אצלנו בבית (וממש לא משנה מה היה הגורם לה, זה משתנה מרגע לרגע) שלחנו ילד אחד לחמי וחמותי להרגע. כמה ימים מחוץ לבית מחזיר את כולם לשיווי משקל.