ביות הסוס .........../images/Emo110.gif.........
ביות הסוס כתבה איילי מורד, תצלומים באדיבות חוות אריאלי הסוס היה האחרון מבין בעלי החיים, הנפוצים ביותר במשק האדם, אשר בוית. כיצד רכש האדם את אמונו של הסוס הפראי והפך אותו לחיה מבויתת ומאולפת? במשך מיליוני שנים רעו בעולם עדרי סוסים פראיים. ארבעים מיליון שנים מאוחר יותר, נוסף לתמונה האדם הקדום שחי בקבוצות קטנות של ציידים-לקטים, ובדומה לסוס הפראי, שוטט בחפוש אחר מזון ומים. מחיה פראית וחופשייה, הפך הסוס לחיה מאולפת ומבויתת, ובין רגע המרחקים מכל מקום לכל מקום הצטמצמו, אולם מיליוני שנים מפרידים עדיין בין האדם הקדום לבין הסוס המבוית הראשון. שיעור בהיסטוריה האב הקדום של הסוס - אאוהיפוס - חי באזורי ביצות בצפון אמריקה לפני כחמישים מליון שנים. הוא היה קטן (לא גדול בהרבה משועל), ובעל ארבע אצבעות ברגליו הקדמיות ושלוש אצבעות באחוריות. הוא לא היה מהיר במיוחד, וכשאויביו רדפו אחריו, היה צריך להסתתר במקום לרוץ. הוא ניזון, כנראה, מאכילת פרות קטנים ועלים, ועדיין לא לחך עשב. בעקבות שינוי דרמטי באקלים כדור הארץ, נוצרו בסביבתו הטבעית של הסוס הקדום מישורים רחבים ופתוחים. כתוצאה מכך, לסוס הקטן לא היה היכן להסתתר מפני אויביו, והיה עליו לברוח. בכדי להגביר את מהירותו, החל לרוץ על אצבעו האמצעית, כשאצבעותיו הצדדיות כמעט ואינן נוגעות בקרקע. גם הרגלי האכילה שלו השתנו. מכיוון שהצמחייה העבותה התמעטה, נאלץ לאכול את העשב, שגדל בשפע במישורים הרחבים. כך קרה, שארבעים מליון שנים מאוחר יותר, הפך אאוהיפוס לפליאוהיפוס – בעל חיים מלחך עשב, שחי בעדרים, ומעט גבוה מקודמו. השינוי הגדול התרחש ברגליו. אצבעו המרכזית הפכה רחבה וחזקה יותר, ואצבעותיו הצדדיות החלו להתנוון. ההופעה של אקווס - הסוס ה"אמיתי" הראשון בשלב מאוחר יותר באבולוציה הארוכה של הסוס, הפך פליאוהיפוס לאקווס - הסוס הראשון, שנראה כמו הסוס המודרני. האקווס היה בעל חיים אינטליגנטי, חינני ואתלטי, גדול וחזק בהרבה מקודמו. רגליו היו ארוכות יותר, אצבעו האמצעית הפכה לפרסה קשיחה, ראשו גדל וצווארו התארך. כמו אביו הקדום, חי אקווס בצפון אמריקה, ומשם החל להגר לשאר העולם. האם לכל הסוסים המודרניים אב קדום משותף? בשל הואריאציה הרבה בגודל ובמבנה הסוסים המבויתים המודרניים, יש חוקרים הסבורים, שמוצאם אינו מסוס פראי אחד, אלא ממספר מינים שונים של סוסי פרא, שבויתו במקביל. חוקרים אחרים סבורים, שמוצאם של כל גזעי הסוסים המודרניים באב קדום ישיר אחד, והשוני ביניהם נובע רק מהבדל גאוגרפי, שהביא להתאמות שונות של אותו סוס לסביבה בה הוא חי. חוק ביולוגי ידוע הוא, שבקווי הרוחב הצפוניים, היונקים הם גדולים וכבדים יותר מהיונקים בקווי רוחב דרומיים, בעלי אקלים חם יותר. לכן כל סוסי הבר נוצרו על ידי אב קדום משותף, וכשהגרו למקומות חדשים, התאימו עצמם לתנאי הסביבה ולאקלים המקומי, וכך פתחו מאפיינים חיצוניים שונים. מתי בוית הסוס הראשון? ממצאים ארכיאולוגיים מעידים, כי הסוס בוית לפני כ-5000 שנה, זמן רב לאחר שאר חיות המשק. בזמן הזה, הכלב כבר היה בן לווייתו של האדם מזה 7000 שנה, והעזים, הכבשים והבקר שימשו את האדם למעלה מ-3000 שנה כחיות עדר מבויתות. הסוס בוית, כנראה, על ידי שבטי נוודים מאירופה ואסיה. החוקרים חלוקים ביניהם על המקום המדויק שבו בוית הסוס לראשונה. מקומות פוטנציאלים, בהם נתגלו העדויות הקדומות ביותר לביות הסוס, הם סין, מסופוטמיה, צפון הקווקז, מזרח אוקראינה, מרכז רוסיה וקזחסטן. יתכן שהסוס בוית במקביל ביותר ממקום אחד, פחות או יותר באותו זמן. כיצד בוית הסוס? האם האדם לכד סייחים צעירים מאוד, ונתן לכבשים מבויתות לגדלם? האם צייד חמל על סוס פצוע, וטיפל בו עד שהחלים? האם הובל סוס למכלאה, הורעב מספר ימים, והתקרב לאדם, שהתגלה כ"מושיע", והציע לו מזון ומים? האם אבותינו הקדומים הרגו את מנהיג העדר, ונצלו זאת לשליטה עליו, או שרכשו את אמונו דרך מזון, שהשאירו לו ליד המחנה? אין כל דרך לדעת מהי אסטרטגית הביות שנבחרה. באתרים ארכיאולוגים נתגלו עצמות סוסים, שעליהן מופיעים חתכי סכין, המעידים שהסוס המבוית שימש בתחילה למאכל. יתכן שהסוס היה גם מקור זמין לחלב (ידוע כי עד היום נוהגים נוודים במרכז אסיה להשתמש בחלב סוסים). סביר שעורו של הסוס שימש לבניית אוהלים, וגלליו היבשים שימשו להבערת אש. יש להניח שמהר מאוד עמדו החקלאים הקדומים על הפוטנציאל העצום של הסוס כחיית עבודה. הסוס המהיר והאתלטי החליף את השוורים המגושמים בחרישה ובעבודות נוספות בשדה, והביא, קרוב לודאי, לגידול משמעותי ביבולים. כשהאדם הפך נייד יותר, החלו ללא ספק הסוסים לשמש גם לנשיאת משאות, וזה נשאר יעודם העיקרי כמעט עד לתחילת המאה ה20- . הכל עניין של היררכיה המפתח להצלחת האדם לביית את הסוס, בהיותו חית עדר, הפועלת לפי סולם היררכי ברור, שבראשו עומד מנהיג לו מצייתים. בטבע מונהג, בדרך כלל, עדר סוסים פראי על ידי נקבה אחת דומיננטית (=נקבת האלפא). כשהיא מחליטה לעצור וללחך עשב, לפתוח בדהרה או לנוח - כל העדר בעקבותיה. ברגע שמרחיקים את הנקבה הדומיננטית מהעדר, יכול האדם לתפוס את מקומה ולשלוט על העדר. קתרין הופט, מחברת הספר "התנהגות בעלי חיים מבויתים": "הסוס המבוית רואה באדם את מנהיגו, ולכן הוא מוכן לוותר על החופש שלו בתמורה להנהגתו ולהגנה והמחסה שהוא מעניק לו. גורם חשוב להצלחת האדם לביית את הסוס, הוא השימוש במנהג הסוסים לנקות זה את זה. על ידי סרוק וניקוי של הסוסים, האדם, בעצם, רכש את אמונם, כאחד משלהם". על גב הסוס ההשקפה הרווחת היא, שהסוסים הראשונים שאולפו נרתמו לכרכרות, לפני ששימשו לרכיבה ממש. אחת הסיבות היא, שהסוסים הראשונים שאולפו היו בגודל של פוני גדול, ופשוט היו קטנים מדי בכדי לשאת על גבם אדם מבוגר. קרוב לוודאי, שגם נדרש לסוס זמן רב עד שהסתגל לרכיבה על גבו. האינסטינקט הטבעי של הסוס הוא להכנס לפאניקה ולברוח כשמישהו מנסה לטפס על גבו, או לנערו מעליו ברגע שהצליח לעלות. העדות המוצקה הראשונה לרכיבת אדם על גב סוס היא רק משנת 1000 לפנה"ס, כמעט 2000 שנה לאחר שהסוס בוית לראשונה. נשאר קרוב לטבע הסוסים המבויתים הראשונים דומים יותר בגודל ובמורפולוגיה הכללית לסוסי הבר, בהשוואה למינים אחרים, כנראה בגלל שהמטען הגנטי של הסוסים פחות ניתן לשינוי. סיבה נוספת קשורה לעובדה, שלסוס היה שימוש חשוב אחד בלבד לאדם - כלי תחבורה מהיר. הסוס הפראי התאים מלכתחילה למטרה זו. סוסי פרא כיום עד היום חיים בטבע סוסי פרא "אמיתיים", שמעולם לא בויתו על ידי האדם. למרות שהם מזכירים מעט את הסוס המודרני, יש להם מראה יחודי ואחר. במספר מקומות בעולם קיימים גם סוסי בר שחיים בפרא, אך הם או אבותיהם היו פעם מבויתים, וברחו חזרה לטבע. למעשה, סוס הפרא האמיתי היחיד, שעדיין חי כיום, הוא הפרזוולסקי האסיאתי. לפרזוולסקי גודל של סוס פוני גדול, יש לו פרווה גסה בצבע חום-צהבהב, שמתארכת ומתעבה מאוד בחורף, ורעמה קצרה מזדקרת. הוא חי בעדרים גדולים במדבריות מרכז אסיה, לאחר שנדחק בהדרגה מאירופה לערבות מונגוליה. ניסיונות של שבטי נוודים, לבייתו ולהשתמש בו כחיית משא, מעולם לא עלו יפה. גם סוסי הפרא הבודדים, שהצליחו הנוודים ללכוד, תמיד ברחו חזרה אל החופש.
