אבל הרוב הדומם הזה הוא שקובע, לא?
חרם זה כשאף ילד בכיתה לא מדבר עם המוחרם, בכל מקרה אחר זה סתם "ברוגז רגיל". אני דווקא לא מסכימה שמצבו של הילד המחרים דומה למצבו של המוחרם, כי כדי להכריז על מישהו חרם שמצליח צריך להיות בעל השפעה חזקה על שאר הילדים. לא פעם המחרימים רוצים לבדוק את גבולות ההשפעה שלהם ומוצאים להם קורבן נוח, שהוא ברוב המקרים, כמובן, יהיה הילד המעט שונה עם ביטחון עצמי נמוך. ושכחתי להציג את עצמי. שמי אלה ואני קוראת כאן כבר זמן מה. אני אמא לשלוש בנות מקסימות בנות כמעט 12 שעולה לכיתה ז', בת 9 שעולה לד', והקטנה בת ה-4 שתתחיל השנה גן טרום חובה. אני גם בפורום הורים לילדים ביסודי.