לא הבנתי....
למה את מתכוונת ב"מגלים הבנה למצוקות ההורים"?
ממתי יש הבנה אמיתית בין ההורים למורים?
אני, כמורה, נפגשת (לא מעט) עם הורים שמצוקות המורים רחוקות מהם שנות אור.
ויש מצוקות.
וחלקן אמורות להיות גם "שייכות" להורים....
למשל:
מספר הילדים בכיתות,
תכניות הלימודים המשונות והרבות למכביר (מפתח הלב, כישורי חיים, נושא שנתי.... ועוד ועוד ועוד...),
מבחני המיצב (שההורים דרשו לראות את הציונים... לא להפסיקם לאלתר),
וברור לשתינו שיש עוד דוגמאות אבל זהו לא הדיון.
מעולם לא הרגשתי שההורים מזדהים עם המורים למעט מדי פעם פליטות פה כגון: "לא הייתי מוכנה להיות מורה אפילו אם הייתי מרוויחה פי שניים מהיום".... וכד'.
נכון!
רוב הורים מפרגנים, מעריכים, מוקירים ו... זהו!
אין רצון ל"הפגין", להרים דגל ואפילו לא לנקוט עמדה מזדהה.
שמעו שעות פרטניות?
מיד חשבו מה יקבל הילד שלהם.
ולמה הילד שלהם לא קיבל שעה פרטנית?
ולמה הילד של השכנה כן קיבל?
ואותם הורים מפרגנים, מעריכים ומוקירים (והם באמת כאלה!), לא חשבו לרגע איך יתכן שרפורמה כוללת 39 ילדים בכיתה?
איך מורה מלמדת שבע שעות בכתה עמוסה כל כך?
ואיך ילד בן שבע, המתקשה בלימודים, ימשיך עוד שעה אחת, עם אותה מורה לשעה פרטנית?
ואיך מרגישה המורה שכפו עליה את הכניסה, שצריכה להשאר עם אותם חמישה ילדים שסירבו לעבוד כל היום - לעוד שעה אחת?
ומה בכלל התועלת?
אז למה הזדהות היא חד צדדית?
ולמה למורים להזדהות עם הורים כשכל מילה שנאמרת בכיתה, כל מייל שנשלח להורים, כל מסרון וכל מכתב יכולים להוות עילה לתביעה משפטית?
אני יודעת שאת יודעת שלכל מטבע יש שני צדדים.
אולי לא תמיד אנחנו עירנים לצד השני....
ואולי השיח בינינו מאיר את עיני שתינו, כי הרבה יותר קל לי להזדהות איתך ולהבין את מצבך,
ולעומת זאת
ממש לא רוצה להבין את בעייתה של המתלהמת הראשונה שתקפה בגסות ופגעה באמירותיה בציבור גדול של מורים.
אולי שיח יהיה פתרון?
(אפילו ראש הממשלה כבר בדרך לשיח כזה עם הצד השני.....)
ענתי