זו בדיוק הנקודה...
אין ספק שמה שעושים טובי המתחרים האולימפיים הוא מושלם, או לפחות הטוב ביותר בתחום הספציפי שלהם (אחרת הם לא היו שם, נכון?). אבל יש יותר בג'ודו מאשר איפון סיאונגה מושלם... כמו שיש יותר בקראטה מלהוציא צקי מושלם ויותר במוזיקה קלאסית מאשר לבצע את הטוקאטה לפוגה על הצד הטוב ביותר האפשרי... כפי שכתבתי קודם, ג'ודוקא אולימפי מנצח תחרות בד"כ בבין 3-5 טכניקות, לפי תורת האימון (ותתקן בודוקאן, כי זה לא תחום שאני ממש מצוי בו), כדי להטמיע טכניקה ברמה כזו שתוכל לבצע אותה בתחרות ברמה אולימפית דרושות כ90,000 חזרות.. צא וחשב לבד איך נראה אימון של מי שצריך לעמות בסטנדרטים כאלה (ועוד לא דברנו על אימוני כושר פיזי וסשנים עם הפסיכולוג הצמוד) אל תבין אותי לא נכון, אני מעריך מאד מאד את האנשים שיכולים לעשות את זה ומהיכן שאני עומד אין לי אפילו את הכלים לשפוט את הג'ודו שלהם - באמת קטונתי... הנקודה היא שיש יותר בג'ודו מאשר מרדף אחר הטכניקה המושלמת (או שלוש מהן), הג'ודו במקורו נועד לשמש כשיטה מלאה להגנה עצמית, לחינוך ולשיפור עצמי.. במקור היה דגש גדול על יציבה נכונה ועל מתן תשובות למגוון גדול של אפשרויות התקפה (בעיטות, אגרופים, כלי-נשק), על רכות ועל זרימה - כל זאת תוך שמירה על רוח בודו (צניעות, כבוד וכל הטררם) ובעיקר, על הפרטנר לאימון ועל עצמך. ואני לא מזכיר בכלל את הצד הרוחני והחינוכי - בן-אדם, בקודוקאן של קאנו היו הרצאות שבועיות שעסקו בכל תחום בנוסף לאלו הקשורים לאמנויות לחימה: חינוך, פסיכולוגיה, דת, היסטוריה וכו'.. בג'ודו התחרותי של היום, הדברים האלו אבדו: כלה בעמידות מוצא ספציפיות לתחרות שלא הגיוניות משום בחינה אחרת, דרך פתרון בעיות בכוח במקום בזרימה וברכות (Big no no אצל קאנו, שאמנם אי-שם באמצע הדרך עדכן את המוטו ל"פתרון בעיות תוך שימוש מינימלי בכוח" ובכך הכניס אותו שוב לתמונה "בדלת האחורית" אבל כנראה שבהחלט לא התכוון למה שקורה כיום), המשך בשינוי והוצאת טכניקות משיקולי ניצחון/הפסד בתחרות (מי מכיר כיום יאמה אראשי, או "סופת הרים"? וזו עוד טכניקה שניתן דווקא להשתמש בה בקרב, אם כי היא מתאימה במיוחד לאדם קטן הנאבק ביריב גדול ממנו בהרבה, וזו כנראה הסיבה להעלמותה החלקית - היא לא מתאימה לתחרות). דרך פרפורים והיפוכים מסוכנים בדרך לרצפה, כאלו העלולים לגרום לפציעות קשות, וכלה ביחס ליריב או הפרטנר לאימון ולנצחון והפסד... כפי שבודוקאן אמרה, אין פסול בג'ודו אולימפי - כבודו במקומו מונח. הבעייה מתחילה כשהוא הופך להיות האופציה היחידה האפשרית במקום להיות אחת מיני רבות.. וכן, אני מציע לקרוא קצת רקע על קאנו ועל תחילת הקודוקאן. זה אולי לא ישנה את הדיעה שלך אבל חוץ מזה שזה מאד מעניין זה שופך קצת אור על מהיכן הג'ודו בא וגם גורם קצת תהיה על איך קרה שהוא הולך להיכן שהוא הולך...
