תמר, יקירתי
יש בעיני הבדל, וזה נכון גם לגבי אישית, בין הגבלות אישיות להגבלות ציבוריות. אני אסביר: אני צמחונית. אז אני לא יכולה לאכול במקום שעיקר התמחותו בשר, כמו שאת לא יכולה לאכול במסעדה לא כשרה. אבל אני לא הייתי מבקשת לסגור את אל-גאוצ'ו, ודתיים רבים כן חושבים שכל המסעדות צריכות להיסגר בשבת, כי הם לא יכולים לבקר במסעדה שפתוחה בשבת. זו הפרעה בשטח הציבורי, והיא מובנית בכל חברה פלורליסטית. לכן יש מסעדות כשרות שסגורות בשבת ומסעדות לא כשרות מכיון שהן פתוחות בשבת ופה ושם אפילו מסעדות שמגישות מזון לא כשר. וכך יש לכ-ו-ל-ם מקומות מסויימים שבהם הם יכולים לבקר. אם זה מנחם אותך, אז לי כצמחונית יש הרבה פחות מסעדות (לא בתי קפה) לבקר בהם מאשר לך כדתיה. ויש הפרעה במתחם הפרטי. למשל, כשאת קובעת בשבילי איך אנשא ואיך אקבור את מתי - זו הפרעה במתחם הכי הכי פרטי. זה בדיוק כמו שאכנס אליך הביתה ואדחוף לך חזיר למקרר.זה בדיוק כמו שאביא לך כומר ואכריח אותך להתחתן דרכו, או לברוח לחו"ל. וזה, יקירתי, אנחנו לא עושים לכם. זה רק אתם עושים לנו. את יודעת מה? בואי אני אשאל אותך שאלה כזו: איך היית מרגישה אם במדינה מסויימת, נניח גרמניה, היו קובעים שנישואים מתקיימים רק בעזרת כומר? היית צועקת שזו אנטישמיות? היית מוחה? מדינת ישראל היתה מוחה? יפה. ואם הם היו מוסיפים ואומרים "מה הבעיה? מי שרוצה להתחתן כיהודי, שיטוס לקפריסין?" הייתם צועקים? יפה. עכשיו תחליפי את גרמניה בישראל, ואת הכומר ברב. ככה אני מרגישה. אני, כמוך, בעד הפרדת דת ממדינה.