מה זה לדעתך פוליטיקה, מיכל?
העיסוק בקביעת מדיניות ציבורית – זה פוליטיקה. את יכולה לקרוא לזה בכל מיני שמות "יפים" (במרכאות כי לדעתי הם מכוערים, וחלקם ממש דוחים) כמו "גאוות יחידה" או "כוונה עברית בלבד", אבל זה לא משנה את עצם היותו של העניין עניין פוליטי לחלוטין.
וכשאת מדברת על "לזלזל בכל מה שהוא עצמנו ושלנו" זה רגשני
(שזה לגיטימי, כמובן, אבל את צריכה להכיר בזה שאמירות כאלה הן לא מדויקות, ושקשה לנהל סביבן דיון ענייני.)
ודברים כמו "הלוואי שירבו כמותו בישראל" הם גם פוליטיים וגם רגשניים
הכתבה פותחת פתח קטן לדיונים כן בלשניים, כמו ההשפעה של התהליך המתואר על העברית (טוענים שם שזה יביא לדלדול השפה ואיבוד ניואנסים. לא מנמקים. לדעתי האישית זה שטויות. אבל זה משהו בלשני שאפשר – וראוי – לדבר עליו), ואולי גם דברים שאפשר אולי לראות באספקטים מסוימים שלהם בלשניים במובן רחב יותר, של פרגמטיקה וסוציו־בלשנות, כמו הקשר בין שפה, מדיום ותוכן. שוב, הם לא מנמקים שם, אלא פשוט מציינים כמובן מאליו שבבמות דוברות אנגלית שולטת הגישה ה"אנטי־ישראלית" (במרכאות, כי זו סתם תווית להומניזם/אוניברסליזם, שהציונים רוצים להציג באור שלילי). (אגב, מעניין לשים לב שהם תארו את העמדה של אלה שבאים
מתוך ישראל ומגלים אמפתיה כלפי ישראל כאובייקטיבית.)
נפתח שם גם פתח לדיונים פוליטיים מעניינים, גם באופן כללי בקשר לאיזון בין טובת הפרט לקידום מטרות כלליות, וגם באופן ספציפי בקשר לפוליטיקה של שפות: מה החשיבות של שפה לאומית, למה היא טובה ולמה היא מזיקה, מה המחיר של לשמור עליה ולקדם אותה, וכיו"ב, וגם מה החשיבות והיתרונות והחסרונות והסכנות שבשימוש בשפה זרה, וגם איך צריך לנהוג בעולם גלובאלי.
כמובן, הכתבה עצמה שטחית מאד וחד־צדדית מאד, והיא רק קורצת לנושאים – החשובים – הנ"ל, ולא עוסקת בהם באופן רציני. דרך אגב, לא נראה לי שישראל והעברית מיוחדות פה: זה נכון שבהרבה מדינות גדולות או/ו ששולטת בהן שפה עם מספר גדול של דוברים בעולם יש הרבה פרסומים אקדמיים בשפות הלאומיות, אבל במדינות קטנות יותר, עם שפות בעלות מספר קטן של דוברים, ברור שהנטיה היא לפרסם בשפה של איזושהי אימפריה (שהיום זה יותר ויותר אנגלית). יש פה גם צד נוסף למטבע, שבכתבה לא התיחסו אליו בכלל: האם המרואיינים מעוניינים לקרוא פרסומים מחו"ל, או שרק פרסומים תוצרת ישראל מעניינים אותם? אם הם כן רוצים לקרוא פרסומים מחו"ל, האם הם לא רוצים שאותם פרסומים יהיו באנגלית, ולא בכל מיני שפות נידחות? אין מפה דרך נוחה החוצה – או שהם רוצים להסתגר מפני מה שקורה בשאר העולם, או שהם חושבים שכווולם צריכים לפרסם באנגלית ושרק הישראלים יפרסמו בעברית.
ומה הפתרון? אני רואה כמה אפשרויות:
שהעולם ישקיע יותר ויותר בתרגום;
שהעולם ישקיע יותר ויותר בללמוד ובללמד הרבה שפות (לגדל דורות עתידיים של פוליגלוטים);
לאמץ שפה בינלאומית
נייטרלית.
