התאבדות - שאלה עקרונית
- פותח הנושא בומט
- פורסם בתאריך
devil duck
New member
הבהרה
הצחוק שלי הוא אך ורק על כך שאופירה העלתה נושא שלא רק שהוא לא רלבנטי לדיון הוא גם מחזק את טענתה של כוכבית.
הצחוק שלי הוא אך ורק על כך שאופירה העלתה נושא שלא רק שהוא לא רלבנטי לדיון הוא גם מחזק את טענתה של כוכבית.
היא העלתה את נושא השואה רק כאנלוגיה
יש מכחישי שואה שטוענים בתוקף שהשואה לא היתה, אם כי ישנן אינספור עדויות להתרחשותה הההסטורית. מובן שלא נתפתה להאמין לדבריהם למרות כל אותן עדויות רק כי הם טוענים אותם בתוקף...
באותה מידה - ממשיכה האנלוגיה - אין להתרשם מדברי המכחישים את בריאת העולם ע"י אלוקים או את מעמד הר סיני ונתינת התורה לעם ישראל. כי עצם קיומו הניסי של עם ישראל הוט ההוכחה...
יש מכחישי שואה שטוענים בתוקף שהשואה לא היתה, אם כי ישנן אינספור עדויות להתרחשותה הההסטורית. מובן שלא נתפתה להאמין לדבריהם למרות כל אותן עדויות רק כי הם טוענים אותם בתוקף...
באותה מידה - ממשיכה האנלוגיה - אין להתרשם מדברי המכחישים את בריאת העולם ע"י אלוקים או את מעמד הר סיני ונתינת התורה לעם ישראל. כי עצם קיומו הניסי של עם ישראל הוט ההוכחה...
devil duck
New member
כיוון שתקפות ההוכחות שונה לגמרי, האנלוגיה הזו מגוחכת.
devil duck
New member
הבנתי, רק זה שאת מדמיינת שמשהו הוא הוכחה לא הופך אותו לכזה.
ושמוש באנלוגיה כל כך לא רלבנטית רק מגכיחה את מי שמשתמש בה...
ושמוש באנלוגיה כל כך לא רלבנטית רק מגכיחה את מי שמשתמש בה...
devil duck
New member
גפ הג'וקים שרדו יותר טוב מהממותות והדינוזאורים
וזאת למרות שאין להם אלוהים.
וזאת למרות שאין להם אלוהים.
devil duck
New member
מותר האדם מהבהמה - אין
וגם:
הבל הבלים הכל הבל.
קהלת.
וגם:
הבל הבלים הכל הבל.
קהלת.
כתבת יפה אופירה, אבל (טריגר?)
אני לא קיבלתי חינוך דתי ולא אחקור במופלא ממני.
לצערי, כל-כך הרבה פעמים לא רואה טעם בחיים עם פגמים כה גדולים כמו אלה שבאתי איתם לעולם.
זה כמו להיוולד בלי רגל, לדעת שאי-אפשר לתקן את זה, ולא לרצות להיות עם רגל אחת.
אתגר? מה האתגר בלהידחות שוב ושוב - מבחינה מקצועית, מבחינה חברתית. כול יום בעיטה ממישהו אחר, דחייה וזלזול.
להיות במאבק כלכלי אינסופי, לסבול מבעיות בריאות שלא נגמרות וללכת לרופאים על ימין ועל שמאל.
ולדעת שגם אם הייתי חיה עד גיל 90 (ולי זה לא יקרה) - שום דבר לא היה משתנה. כמו שאמרו בילדותי על אנשים כמוני "חסר בורג". ושום דבר ואף אחד לא יכול להחזיר למוחי את הבורג החסר.
אני לא קיבלתי חינוך דתי ולא אחקור במופלא ממני.
לצערי, כל-כך הרבה פעמים לא רואה טעם בחיים עם פגמים כה גדולים כמו אלה שבאתי איתם לעולם.
זה כמו להיוולד בלי רגל, לדעת שאי-אפשר לתקן את זה, ולא לרצות להיות עם רגל אחת.
אתגר? מה האתגר בלהידחות שוב ושוב - מבחינה מקצועית, מבחינה חברתית. כול יום בעיטה ממישהו אחר, דחייה וזלזול.
להיות במאבק כלכלי אינסופי, לסבול מבעיות בריאות שלא נגמרות וללכת לרופאים על ימין ועל שמאל.
ולדעת שגם אם הייתי חיה עד גיל 90 (ולי זה לא יקרה) - שום דבר לא היה משתנה. כמו שאמרו בילדותי על אנשים כמוני "חסר בורג". ושום דבר ואף אחד לא יכול להחזיר למוחי את הבורג החסר.
מישהי יקרה מאוד, חשובה לי דעתך
ואני שמחה שהצטרפת לדיון.
גם במקרה שלך, את לא מרגישה טעם בחיים. ובהרגשה אין אמת, כי מה שאת חווה כפגמים, כבר הסבירו לך כאן כמה וכמה פעמים שרובם אינם פגמים כלל, ומה שהם כן חסרונות שלך, הרי הם ככל החסרונות שיש לכל בני האדם, ויש טעם לחיות איתם ולהתאתגר מההתמודדות שהם מציבים.
כשלאדם אין רגל ואין אפשרות לתקן זאת, הוא ירצה לחיות עם רגל אחת. זה האתגר שלו, וזה בהחלט אפשרי. הוא ירצה לעשות למרות חסרון הרגל, ובעשייתו ירגיש סיפוק רב על שהצליח למרות שאין לו רגל. הוא יידע שערך עשייתו זו גבוה לאין שיעור מעשייתם של אלה שבעלי 2 רגליים.
האתגר שמציבות לך הבעיטות והדחיות והזלזול הוא להכיר בכך שאת זו שיוצרת אותן בתוך נפשך, ושביכולתך להיפטר מהן אם תרצי לוותר על האמונות שגורמות לך אותן. אין סיפוק גדול מאשר לדעת שנפטרתי מאמונות, שגרמו לי לראות אותם הדברים בצורה אחרת לגמרי ממה שאני רואה אותם היום.
אני מדברת מניסיון מוחלט, ולא תוכלי להניא אותי מדעתי, לאור ניסיוני בהיפטרות מזוויות מבט שליליות בחיי.
מאבק כלכלי מעמיד לך אתגר לנצח אותו. גם כאן נחוץ שינוי מבט ושינוי הרגשה, משום שכאשר תרגישי טוב עם עצמך, הרבה מהוצאותייך יפחתו כי לא תצטרכי בכל מיני הוצאות שנועדות להביא לך הרגשה טובה, ותוכלי להיות מרוכזת בתכנון הוצאותייך בחיסכון מירבי. ואין סיפוק גדול יותר מאשר להגיע למקסום חיסכון בהוצאות על רקע של הכנסה נמוכה (גם מבעלת ניסיון).
כמובן, גם חלק גדול מבעיות הבריאות שלך ייעלמו עם שינוי ההרגשה, והשאר ירגישו לך פשוט חיים נורמליים.
אין לנו דרך לדעת מה יהיה עד גיל 90, ולכן מה שביכולתנו הוא לראות את הקורה היום, ולחפש את הכלים ליהנות ממה שקורה ומה שיש.
חבל שאת עסוקה במה שאמרו עלייך בילדותך, וגם עסוקה בלהאמין לזה ובלחזור על זה. כל עצותי שהצעתי לך לוותר על האמונה הזו ולהימנע מלמלל אותה - לא הועילו לך, ואת עדיין מסרבת לוותר. אין לך מושג כמה אושר יפקוד אותך אם תסכימי לוותר.
אין לך מושג כמה חוויות של אושר פקדו אותי, מאז שהחלטתי לוותר על האמונה שאני מכוערת, ממנה ניזונתי עשורים שלמים. מבטי השתנה כל כך, עד שאפילו בתמונות ילדותי (שבה הייתי משוכנעת שאני מכוערת) ננסך חן עצום, ואני רואה שם יופי מקסים שמעולם לא ראיתי. ממש כאילו התמונות השתנו, שלא לדבר על ההרגשה הפנימית!
ואני שמחה שהצטרפת לדיון.
גם במקרה שלך, את לא מרגישה טעם בחיים. ובהרגשה אין אמת, כי מה שאת חווה כפגמים, כבר הסבירו לך כאן כמה וכמה פעמים שרובם אינם פגמים כלל, ומה שהם כן חסרונות שלך, הרי הם ככל החסרונות שיש לכל בני האדם, ויש טעם לחיות איתם ולהתאתגר מההתמודדות שהם מציבים.
כשלאדם אין רגל ואין אפשרות לתקן זאת, הוא ירצה לחיות עם רגל אחת. זה האתגר שלו, וזה בהחלט אפשרי. הוא ירצה לעשות למרות חסרון הרגל, ובעשייתו ירגיש סיפוק רב על שהצליח למרות שאין לו רגל. הוא יידע שערך עשייתו זו גבוה לאין שיעור מעשייתם של אלה שבעלי 2 רגליים.
האתגר שמציבות לך הבעיטות והדחיות והזלזול הוא להכיר בכך שאת זו שיוצרת אותן בתוך נפשך, ושביכולתך להיפטר מהן אם תרצי לוותר על האמונות שגורמות לך אותן. אין סיפוק גדול מאשר לדעת שנפטרתי מאמונות, שגרמו לי לראות אותם הדברים בצורה אחרת לגמרי ממה שאני רואה אותם היום.
אני מדברת מניסיון מוחלט, ולא תוכלי להניא אותי מדעתי, לאור ניסיוני בהיפטרות מזוויות מבט שליליות בחיי.
מאבק כלכלי מעמיד לך אתגר לנצח אותו. גם כאן נחוץ שינוי מבט ושינוי הרגשה, משום שכאשר תרגישי טוב עם עצמך, הרבה מהוצאותייך יפחתו כי לא תצטרכי בכל מיני הוצאות שנועדות להביא לך הרגשה טובה, ותוכלי להיות מרוכזת בתכנון הוצאותייך בחיסכון מירבי. ואין סיפוק גדול יותר מאשר להגיע למקסום חיסכון בהוצאות על רקע של הכנסה נמוכה (גם מבעלת ניסיון).
כמובן, גם חלק גדול מבעיות הבריאות שלך ייעלמו עם שינוי ההרגשה, והשאר ירגישו לך פשוט חיים נורמליים.
אין לנו דרך לדעת מה יהיה עד גיל 90, ולכן מה שביכולתנו הוא לראות את הקורה היום, ולחפש את הכלים ליהנות ממה שקורה ומה שיש.
חבל שאת עסוקה במה שאמרו עלייך בילדותך, וגם עסוקה בלהאמין לזה ובלחזור על זה. כל עצותי שהצעתי לך לוותר על האמונה הזו ולהימנע מלמלל אותה - לא הועילו לך, ואת עדיין מסרבת לוותר. אין לך מושג כמה אושר יפקוד אותך אם תסכימי לוותר.
אין לך מושג כמה חוויות של אושר פקדו אותי, מאז שהחלטתי לוותר על האמונה שאני מכוערת, ממנה ניזונתי עשורים שלמים. מבטי השתנה כל כך, עד שאפילו בתמונות ילדותי (שבה הייתי משוכנעת שאני מכוערת) ננסך חן עצום, ואני רואה שם יופי מקסים שמעולם לא ראיתי. ממש כאילו התמונות השתנו, שלא לדבר על ההרגשה הפנימית!
נכון! צריך להתמודד
גם עם ניוון שרירים טוטאלי צריך להתמודד.
גם עם בעיות בשלום בית צריך להתמודד.
גם עם מינוס בבנק צריך להתמודד.
אלו דברים שיכולים להיות קשים מאוד.
אין אדם שאין לו התמודדויות, גם קשות מאוד.
זה אומר שאלו שצריכים להתמודד היו רוצים למות? ממש לא.
הרצון למות הוא סימפטום של הליקוי בנפש, ולכן צריך ריפוי. הוא לא רצון אמת.
גם עם ניוון שרירים טוטאלי צריך להתמודד.
גם עם בעיות בשלום בית צריך להתמודד.
גם עם מינוס בבנק צריך להתמודד.
אלו דברים שיכולים להיות קשים מאוד.
אין אדם שאין לו התמודדויות, גם קשות מאוד.
זה אומר שאלו שצריכים להתמודד היו רוצים למות? ממש לא.
הרצון למות הוא סימפטום של הליקוי בנפש, ולכן צריך ריפוי. הוא לא רצון אמת.
תודה לכן, לשאלותיכן -
קודם כול, בכול פעם אתן מעודדות אותי, בעיקר אופירה עם התגובה הארוכה והמושקעת. נעים לדעת שאדם אחר משקיע בך מחשבה ורוצה בטובתך, דבר שכמעט אין לי בחיי היום יום.
הלכתי לטיפולים פסיכולוגיים בעבר ועושה את זה גם עכשיו אצל מטפל מאד נחמד ואנושי, אבל - אין לי כסף לפגישות תכופות, ובקרוב אסיים את זכויותי מקופ"ח גם למה שיש. כך היה כול השנים.
אין טעם להאשים אנשים מהעבר, רק מציינת שההורים שלי שלחו אותי לטיפול רק בגיל 18, למרות שהייתי מטורללת כבר מגן ילדים. (חוסר יכולת ליצור קשר, מוזרויות ופוביות שונות ומשונות ושאר מטעמים). הלכתי למטפלת אחרי שהעיפו אותי בבוז ובבעיטה מתנועת הנוער, וההורים שלי חששו מה יהיה בשירות הצבאי (שהיה בסדר).
הבעיה שהכשלונות אינם בראש שלי בלבד. הם כאן ועכשיו. כול יום. אנשים שעוברים לידי כמו רוח רפאים ולא אומרים שלום כי אני לא חשובה בעבודה, ארועים של אנשים מריקודי עם שאני לעולם לא מוזמנת אליהם, מנחה שלא רצה להמשיך איתי לדוקטורט, עורכת ספרותית שנפנפה אותי, כישלונות מבישים בסדנת כתיבה ולא אלאה אתכם בעוד.
סליחה על החפירה.
קודם כול, בכול פעם אתן מעודדות אותי, בעיקר אופירה עם התגובה הארוכה והמושקעת. נעים לדעת שאדם אחר משקיע בך מחשבה ורוצה בטובתך, דבר שכמעט אין לי בחיי היום יום.
הלכתי לטיפולים פסיכולוגיים בעבר ועושה את זה גם עכשיו אצל מטפל מאד נחמד ואנושי, אבל - אין לי כסף לפגישות תכופות, ובקרוב אסיים את זכויותי מקופ"ח גם למה שיש. כך היה כול השנים.
אין טעם להאשים אנשים מהעבר, רק מציינת שההורים שלי שלחו אותי לטיפול רק בגיל 18, למרות שהייתי מטורללת כבר מגן ילדים. (חוסר יכולת ליצור קשר, מוזרויות ופוביות שונות ומשונות ושאר מטעמים). הלכתי למטפלת אחרי שהעיפו אותי בבוז ובבעיטה מתנועת הנוער, וההורים שלי חששו מה יהיה בשירות הצבאי (שהיה בסדר).
הבעיה שהכשלונות אינם בראש שלי בלבד. הם כאן ועכשיו. כול יום. אנשים שעוברים לידי כמו רוח רפאים ולא אומרים שלום כי אני לא חשובה בעבודה, ארועים של אנשים מריקודי עם שאני לעולם לא מוזמנת אליהם, מנחה שלא רצה להמשיך איתי לדוקטורט, עורכת ספרותית שנפנפה אותי, כישלונות מבישים בסדנת כתיבה ולא אלאה אתכם בעוד.
סליחה על החפירה.
אף אחד לא אמר שהאירועים שאת מתארת לא קורים לך
אמרתי שני דברים אחרים:
האחד - שזה שאת קוראת לחלק מהאירועים כשלונות - זו פרשנות שגויה שלך. (בעיטות זה פרשנות. אף אחד לא הניף את רגלו כלפייך. כשמישהו לא אומר לך שלום, רוח רפאים זו פרשנות שלך. אם העורכת הספרותית לא רוצה לעבוד על הספר שלך, הנפנוף זה פרשנות שלך).
השני - שהתפיסה שלך את עצמך ואת החסרונות שלך בראש שלך, היא שגורמת את האירועים הכשלוניים שאכן קורים לך בפועל ואינם בדמיונך.
לדוגמה - בשירות הצבאי היה בסדר. האם בעקבות זאת את מאמינה שאת אדם נורמלי ובסדר?
לא. את לא מאמינה לחוויה של השירות הצבאי, אלא לחוויה של תנועת הנוער.
זה הבחירות שלך בראש שלך, וזה מה שגורם לכל האירועים הלא נעימים בפועל, שמחזקים את הפרשנויות השליליות שלך על עצמך.
הפרשנות השלילית היא אצלך. האירועים לא באו לפניה, אלא רק אחרי שהיא נוצרה בתוכך...
אמרתי שני דברים אחרים:
האחד - שזה שאת קוראת לחלק מהאירועים כשלונות - זו פרשנות שגויה שלך. (בעיטות זה פרשנות. אף אחד לא הניף את רגלו כלפייך. כשמישהו לא אומר לך שלום, רוח רפאים זו פרשנות שלך. אם העורכת הספרותית לא רוצה לעבוד על הספר שלך, הנפנוף זה פרשנות שלך).
השני - שהתפיסה שלך את עצמך ואת החסרונות שלך בראש שלך, היא שגורמת את האירועים הכשלוניים שאכן קורים לך בפועל ואינם בדמיונך.
לדוגמה - בשירות הצבאי היה בסדר. האם בעקבות זאת את מאמינה שאת אדם נורמלי ובסדר?
לא. את לא מאמינה לחוויה של השירות הצבאי, אלא לחוויה של תנועת הנוער.
זה הבחירות שלך בראש שלך, וזה מה שגורם לכל האירועים הלא נעימים בפועל, שמחזקים את הפרשנויות השליליות שלך על עצמך.
הפרשנות השלילית היא אצלך. האירועים לא באו לפניה, אלא רק אחרי שהיא נוצרה בתוכך...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.