עונה
יש דרכים בטוחות למות, ואם האפשרות להרוג את עצמנו הייתה ליגלית (כמו במדינות מסוימות שיש שם המתת חסד באמצעות רעל), אפשר היה לעשות זאת בביטחה. אכן, כיום הנסיון למות לא בהכרח יכול להוביל למוות בטוח, ולפעמים מוביל לפגיעה פיזית לכל החיים. עם זאת, גם במצב של היום אפשר למצוא דרכים בטוחות למות. זה יותר קשה וצריך לרצות את זה חזק כדי לא לתפוס רגליים קרות אחרי מעשה ולבקש עזרה והצלה.
לגבי תרופות, צר לי אבל תרופות הן לא תמיד מעשה קסמים. צריך להתמודד גם איתן בחיים הללו. אני מסכימה איתך שזה אתגר, רק שהאתגר הזה לפעמים מעל הכוחות של הבנאדם. כי כמה אפשר לרצות לראות את האור בקצה המנהרה, ובסוף לגלות שהאור הזה בא ממדורת קניבלים צמאי דם? כמה אפשר להילחם? להתמודד עם אתגר יכול להיות מאוד קשה ולפעמים גם בלתי אפשרי. ובכלל, מי אמר לך שאם לאדם יש תקופות טובות הוא יעדיף אותם ויקבל כמשהו הכרחי את הרע ויחכה לטוב? יש פעמים שדווקא בתקופות הטובות אדם מגלה שכל מה שיש לו זה אשליה רופפת, ומעדיף למות. בוודאי שהוא מעדיף שלא יהיה לו גם את הטוב הזה.
לגבי ההתחשבות באחרים. נכון, אדם הוא יצור חברתי, אבל אין אדם שאין לו תחליף. אני לא אומרת שלסובבים את המתאבד לא יהיו חיים קשים וסבל, אבל זה לא צריך להיות ככה - כי חזקה על המת שישתכח מן הלב. וחוץ מזה מי שחושב על אחרים הרבה פעמים הוא עושה את זה יותר מידי ולא חושב על עצמו, על הצרכים שלו ועל הטוב עבורו. לפעמים מוות הוא פשוט להקשיב לצרכים של האדם, למרות שלאחרים יהיה קשה. ולא, לאחרים לא צריכים להיות רגשי אשמה על כך שהאדם התאבד כי זו בחירה של האדם שלא תלויה באחרים.
אם נחזור לבורא, בואי ונסכים שאנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה שם (למרות שיש מושג של מוות קליני ויש גם דברים כתובים). אמונה היא משהו שמעל השכל, מעל הידיעה. אז אנחנו יודעים קצת מהדברים שכתובים מה כנראה יהיה, ולכן למרות האמונה באלוקים ובחיים אחרי המוות אפשר להחזיק גם באמונה שלגוף המוות הוא כנראה תחושת כלום. מה יהיה עם הנשמה? אני לא בטוחה שאפשר לדעת באמת מה יהיה לה טוב, ואפשר להמר שאפשר לעמוד באותו עונש רוחני רחב מידות יותר מאשר חיי הסבל בעולם הזה.
אנחנו מבקשים בתפילה "ואל תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון". מסבירים, שהתמודדות עם ניסיון יכול לגרום לביזיון לאדם. אז לא צריך נסיונות (אתגרים, כלשונך). לא הם ולא שכרם.
 
יש דרכים בטוחות למות, ואם האפשרות להרוג את עצמנו הייתה ליגלית (כמו במדינות מסוימות שיש שם המתת חסד באמצעות רעל), אפשר היה לעשות זאת בביטחה. אכן, כיום הנסיון למות לא בהכרח יכול להוביל למוות בטוח, ולפעמים מוביל לפגיעה פיזית לכל החיים. עם זאת, גם במצב של היום אפשר למצוא דרכים בטוחות למות. זה יותר קשה וצריך לרצות את זה חזק כדי לא לתפוס רגליים קרות אחרי מעשה ולבקש עזרה והצלה.
לגבי תרופות, צר לי אבל תרופות הן לא תמיד מעשה קסמים. צריך להתמודד גם איתן בחיים הללו. אני מסכימה איתך שזה אתגר, רק שהאתגר הזה לפעמים מעל הכוחות של הבנאדם. כי כמה אפשר לרצות לראות את האור בקצה המנהרה, ובסוף לגלות שהאור הזה בא ממדורת קניבלים צמאי דם? כמה אפשר להילחם? להתמודד עם אתגר יכול להיות מאוד קשה ולפעמים גם בלתי אפשרי. ובכלל, מי אמר לך שאם לאדם יש תקופות טובות הוא יעדיף אותם ויקבל כמשהו הכרחי את הרע ויחכה לטוב? יש פעמים שדווקא בתקופות הטובות אדם מגלה שכל מה שיש לו זה אשליה רופפת, ומעדיף למות. בוודאי שהוא מעדיף שלא יהיה לו גם את הטוב הזה.
לגבי ההתחשבות באחרים. נכון, אדם הוא יצור חברתי, אבל אין אדם שאין לו תחליף. אני לא אומרת שלסובבים את המתאבד לא יהיו חיים קשים וסבל, אבל זה לא צריך להיות ככה - כי חזקה על המת שישתכח מן הלב. וחוץ מזה מי שחושב על אחרים הרבה פעמים הוא עושה את זה יותר מידי ולא חושב על עצמו, על הצרכים שלו ועל הטוב עבורו. לפעמים מוות הוא פשוט להקשיב לצרכים של האדם, למרות שלאחרים יהיה קשה. ולא, לאחרים לא צריכים להיות רגשי אשמה על כך שהאדם התאבד כי זו בחירה של האדם שלא תלויה באחרים.
אם נחזור לבורא, בואי ונסכים שאנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה שם (למרות שיש מושג של מוות קליני ויש גם דברים כתובים). אמונה היא משהו שמעל השכל, מעל הידיעה. אז אנחנו יודעים קצת מהדברים שכתובים מה כנראה יהיה, ולכן למרות האמונה באלוקים ובחיים אחרי המוות אפשר להחזיק גם באמונה שלגוף המוות הוא כנראה תחושת כלום. מה יהיה עם הנשמה? אני לא בטוחה שאפשר לדעת באמת מה יהיה לה טוב, ואפשר להמר שאפשר לעמוד באותו עונש רוחני רחב מידות יותר מאשר חיי הסבל בעולם הזה.
אנחנו מבקשים בתפילה "ואל תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון". מסבירים, שהתמודדות עם ניסיון יכול לגרום לביזיון לאדם. אז לא צריך נסיונות (אתגרים, כלשונך). לא הם ולא שכרם.
 
