הסיבה שהתייחסו לגיל שלך היא שהדיעות שלך
נחרצות, ילדותיות ושיפוטיות - וזה שלב שכולנו עוברים בתהליך ההתבגרות, ואת עדיין תקועה בו.
אני זוכרת היטב איך הרגשתי כרווקה שעבדה יחד עם אמהות- הרגיזו אותי ילדים שמסתובבים לי בין הרגליים בחופשים (או ילדים חולים- עוד יותר גרוע), התבאסתי כשהייתי צריכה להשאר בערב שעות נוספות בזמן שהן הפילו את העט בארבע ורצו לקחת מהגן, אבל מעולם (!!!) לא עלה בדעתי להתבייש בתגובה נסערת של אמא שקיבלה טלפון מהגן עם דיווח שהבן של נפגע, ולא חשבתי שמשהו לא בסדר בזה שהיא עוזבת הכל ורצה אליו....
הרי זה עניין של חמלה בסיסית - באותה מידה שההורים חרדים לשלום הילדים שלהם (אבות ואמהות גם יחד !), אנשים אחרים חרדים לגורל ההורים המזדקנים (אני יכולה להבטיח לך שהורה מזדקן יכול לבלות בבתי חולים לא פחות מילד חולני, ומבחינת המעסיק הוא יהווה עול רציני על העובד שלו... אז נעסיק רק יתומים ????), או קרוב משפחה אחר שחלילה נקלע למצוקה בריאותית (חסרות תאונות, סרטן ושאר תחלואי החיים ? חסרים אנשים שפתאום נקלעו למצוקה וצריכים עזרה צמודה ? ), או אפילו חיית מחמד שקרה לה משהו.
היום כמובן שאני מבינה הרבה יותר את האמהות. אני רואה את המבטים של הרווקות פה במשרד כשאני מפילה את העט ורצה לגן, ויודעת מה עובר להן בראש. זה מספיק קשה לדעת שאת השעות שאני משלימה בלילה לא רואים ולא מעריכים, וגם את התקתקנות של האמהות לא תמיד מעריכים, אבל לא חשבתי ששופטים אותי גם על בלתמ"ים של ילד חולה \ פצוע.
ממרומי אמהות ל- 2 ילדים, אני מרשה לעצמי לכתוב לך - תתבגרי, וכן - יש דברים שרואים מכאן ולא רואים משם. אולי תשוחחי קצת עם אמא שלך על המשמעות של להיות אם עובדת, או אמהות אחרות מסביבך. ממש תתחקרי אותן, מעניין לאיזה מסקנות תגיעי.
נחרצות, ילדותיות ושיפוטיות - וזה שלב שכולנו עוברים בתהליך ההתבגרות, ואת עדיין תקועה בו.
אני זוכרת היטב איך הרגשתי כרווקה שעבדה יחד עם אמהות- הרגיזו אותי ילדים שמסתובבים לי בין הרגליים בחופשים (או ילדים חולים- עוד יותר גרוע), התבאסתי כשהייתי צריכה להשאר בערב שעות נוספות בזמן שהן הפילו את העט בארבע ורצו לקחת מהגן, אבל מעולם (!!!) לא עלה בדעתי להתבייש בתגובה נסערת של אמא שקיבלה טלפון מהגן עם דיווח שהבן של נפגע, ולא חשבתי שמשהו לא בסדר בזה שהיא עוזבת הכל ורצה אליו....
הרי זה עניין של חמלה בסיסית - באותה מידה שההורים חרדים לשלום הילדים שלהם (אבות ואמהות גם יחד !), אנשים אחרים חרדים לגורל ההורים המזדקנים (אני יכולה להבטיח לך שהורה מזדקן יכול לבלות בבתי חולים לא פחות מילד חולני, ומבחינת המעסיק הוא יהווה עול רציני על העובד שלו... אז נעסיק רק יתומים ????), או קרוב משפחה אחר שחלילה נקלע למצוקה בריאותית (חסרות תאונות, סרטן ושאר תחלואי החיים ? חסרים אנשים שפתאום נקלעו למצוקה וצריכים עזרה צמודה ? ), או אפילו חיית מחמד שקרה לה משהו.
היום כמובן שאני מבינה הרבה יותר את האמהות. אני רואה את המבטים של הרווקות פה במשרד כשאני מפילה את העט ורצה לגן, ויודעת מה עובר להן בראש. זה מספיק קשה לדעת שאת השעות שאני משלימה בלילה לא רואים ולא מעריכים, וגם את התקתקנות של האמהות לא תמיד מעריכים, אבל לא חשבתי ששופטים אותי גם על בלתמ"ים של ילד חולה \ פצוע.
ממרומי אמהות ל- 2 ילדים, אני מרשה לעצמי לכתוב לך - תתבגרי, וכן - יש דברים שרואים מכאן ולא רואים משם. אולי תשוחחי קצת עם אמא שלך על המשמעות של להיות אם עובדת, או אמהות אחרות מסביבך. ממש תתחקרי אותן, מעניין לאיזה מסקנות תגיעי.
