התייעצות

[צלילי מיתר]

שמחה עבורך

שימשיך להיות לכם טוב יחד.

 

[XמXלה]

איימן

 

[מרוניה]

אם היית שנים לבד, בלי אפשרות להכיר אחרת,

אני מניחה שהיית משתמשת באתרים, שהם ממש לא משהו מיוחד לרעה.
אני מאוד שמחה בשמחתך שהצלחת למצוא בדרך אחרת, אבל לרוב האנשים זה פשוט בלתי אפשרי טכנית.

 

[צלילי מיתר]

תודה .

לא אמרתי שהאתרים רעים, אמרתי שלי זה לא מתאים מהכרות שלי עם עצמי

 

[רפסודיה]

שאת צריכה להמשיך הלאה על אף הכאב

על אף הכאב, האכזבה וזה שלבך נשבר את חייבת לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה, ולא להתעכב ולאבד עוד זמן יקר שלך בניסיון להבין למה. אין כאן למה.
בן זוגך לשעבר שם את הילדה כמחסום לקשר ביניכם, אבל אם לא זה היה ההסבר שלו היה מוצא תירוץ אחר.
בשורה התחתונה הוא רוצה להיפרד. הייתם חמש שנים יחד, את בחרת מהסיבות שלך להשקיע בקשר חמש שנים. גם לך, הקשר בחלקיות כפי שהתקיים ענה על צרכים מסוימים. אולי אם היית יודעת אז את מה שאת יודעת כעת, היית בוחרת אחרת, אבל מאחר שאין לך אפשרות לשנות את העבר, כל מה שאת כן יכולה לעשות הוא רק להשקיע בעתיד. בעתיד שלך.

 

[צלילי מיתר]

אני חושבת שהייתי מוותרת על קשר כזה.

בטח שאחרי 5 שנים של תקווה ורצון קשה לשמוע את זה
אבל אני לא מבינה איך אפשר 5 שנים להיות עם בן זוג ולא לפגוש את הילדים שלו ולהשלים עם זה בלי שזה יעורר תהיות על יחסו לקשר.

 

[סולמותוחבלים]

5 שנים על מיכאל עברו בריקודים ...

טוב, זה לא בדיוק זה, אבל יש מוטיבים דומים.
אני אנסה לעזור מניסיוני ומידיעותי:

א. עדיין לא פגשת את הנערה:

אכן, מסכים עם כל מי שכתב שיש מוזרות בכך שכ"כ הרבה זמן אתם יחד ועדיין לא פגשת את הנערה.

אם היית יודעת יותר על הלכות הבית השני של הנערה היו פחות אמירות כאן על זה שהנערה מנסה לנהל אותו.

יש לשער שלמרות שחלפו מספר שנים מהגירושים שלו, משהו במערכת המחולקת שלהם לא יציב ולא רגוע, לפחות מבחינת נקודת הראות של הנערה (אולי יש מישהם ברקע אצל האמא...) ולכן היא עושה ככל יכולתה להחזיק מציאות נשלטת עבור עצמה. ייתכן שהיא עדיין לא עיבדה רגשית את כל התהליך שעבר על משפחתה הביולגית, עודה אוצרת כעסים ו/או פחדים ולכן בדרכים כאלו של ייצוב העולם נמנעת מלהמודד עם המציאות שאחרי הגירושים.

אם יועצת ביה"ס צודקת (ולא סתם מעבירה את הקוף למי מבין ההורים שמשדר נטייה לקבל אחריות מתוך ראיית הילדה) הרי שהיותו של האב הגורם היציב יכול שיחזק את הנערה ברצונה לייצב את עצמה ע"י מניעת שינויים במצבו.

השילוב של הגיל שלה (14), משך הקשר ביניכם והעובדה שלך אין עדיין ילדים יכול להוות איום עבורה בכל הפרמטרים של מה יכול לקרות אם הקשר ביניכם יתהדק (ילדים נוספים, מעבר מקום מגורים וכדומה).

ב. הסדרי הראייה שלו:

משונה שכל השבוע הילדה אצל האמא ובשבתות ובחגים אצל האבא. אם הוא אכן הגורם המייצב, ומוכן להשקיע את כל כולו, מדוע לא היה קודם הסדר שבו ראה את הנערה יותר ימים בשבוע ויצר לה גם את האירועים של סופ"ש וחגים עם האם?

אם אכן כעת הוא עומד לאחר אותה באופן יומי, כתוצאה מהמצב הלימודי ויועצת ביה"ס, ברור שתהייה אי יציבות נוספת במערכת. השאלה גם אם הוא מצפה להתנהלות של השקעת מאמץ לתקופה וחזרה למתכונת הקודמת (עוד טלטלה) או לבחון כיצד ה"נתק" מהאם ישפיע ?

בד"כ, עד כמה שאני יודע, האחיזה בלימודים באופן טוב במקביל להתנהגות כמו שתיארת, מראה שביה"ס שימש עד כה מקור ייצוב בחיי הילדה והיא עשתה בו שימוש כזה. כעת, משהו גובר עליה ויש ירידה בביה"ס.

ג. העולם הרגשי של הנערה:

כבר אמרתי למעלה מה אני משער לגביך בעניין.

מצד שני,מדובר במתבגרת שקשה להבין ממך באיזה מקום היא נמצאת מבחינת גיל ההתבגרות. יכול להיות שיש בהתנהגות שלה נושאים של גיל ההתבגרות, נושאים של גירושים וערבוב של השניים. כדי להפריד דרוש איש מקצוע, לפחות בהיבט של הדרכת הורים.

ד. לתת הכל וגם במחיר הקשר:

העובדה שכל כך הרבה זמן חלף ועדיין לא נפגשת בנערה, והעובדה שכעת בן זוגך עומד / החליט לתת את כל כולו לנערה עקב הירידה בלימודיה, מעידה בעיני על בעיה אפשרית אצלו בהבנת העולם של ילדתו, ובפרט העולם הרגשי שלה. יש כאן שתי חוסר פרופורציות רציניות יחסית למצב שרצוי שיהיה אחרי גירושים, ויכול להיות שגם בן זוגך זקוק לטיפול.

איני יודע למה התכוונה יועצת ביה"ס וייתכן שהמצב הלימודי שימש לה רק סולם לעלות בו כדי שיגיע להיבטים האחרים. במבט מפוכח, לעתיד הרחוק יותר מסיום שנה הלימודים הקרובה, המבנה הנפשי של הנערה חשוב הרבה יותר מחריגות קטנות בלימודים. לימודים אפשר להשלים ואילו חסכים ושריטות בנפש גורמים להתבגרותו של אדם שאושרו תלוי בדבר (בריצוי החסכים והשריטות) וחבל. מכאן יוצא, שלדעתי, אופן תגובתו של בן זוגך למשבר הלימודי תקבע הרבה בפרופורציות של הדברים לעתיד לבוא. נטישה כוללת של הדברים וריכוז הכל בנערה משדר חוסר פרופורציות (שגם היא יכולה להבחין בהן) וגם עלול להעמיס על הנערה משא רגשי מיותר כי אבא עזב הכל בשבילה וכעת היא חייבת ....

לסיכום (למרות שיש עוד) פירוט דעתי למעלה, ממליץ (מניסיון שזה עובד) שהמבוגרים המעורבים (ובמיוחד בן זוגך) יפנו לפסיכולוג נוער ומבוגרים כדי לפרוס בפניו את כל פרטי המצב, צורות ההתנהגות שלו ושל הבת, האמירות וכדומה וכל זאת כדי להבין את העולם הרגשי של הנערה ושל האב ומתוך זה למצוא דרכי עבודה והתנהלות פרופורציונליות ועקביות.
אם גם הנערה תרצה להיעזר מקצועית - מה טוב, למרות שממה שאני מכיר יש להם הסתייגויות בגיל הזה (ואולי הדוגמא של האב שפונה לעזרה תהייה דוגמא טובה).
בהדרכה כבר ידונו על הדרכים להציג לנערה את מערכת היחסים ביניכם (אם תמשיך) ולתת לה את בטחונה במקומה במקביל למערכת יחסים זו וכך הלאה.
בהצלחה. המפתח הוא מבוגרים שערים ומבינים את העולם הרגשי של הילדים והעולם הרגשי שלהם עצמם.

 

[זהב טה ו ר]

הא?

היא רק רצתה לדעת אם אולי כדאי לה לחכות...
ורבעק, עם כל מה שכתבת, לא הבנתי מה התשובה שלך.

 

[סולמותוחבלים]

נכון, אין לי תשובה של כן ולא

כי על זה היא צריכה להחליט ולא הפורום.
יש לי בהחלט תובנות (ראי תשובה לצוללת) איזה אלמנטים יכולים להיות בסיטואציה כזו וחשבתי שיהיה חשוב לחלוק אותן עם השואלת כדי שתוכל לברור מתוכם מה שמתאים לה ולפתוח את הקופסה.
זה כמו להציב עוד דלתות במסדרון שבו היא הולכת. היא תחליט איזו מהן לפתוח ומה לעשות עם מה שתמצא שם. היא יכולה גם לבחור ללכת ישר ו לא לפתוח אף דלת .....

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

סליחה, לדעתי אתה לא בכיוון בכלל.

בנזוגה נפרד ממנה.
נפרד.
אתה מציע לה לשלוח את בנזוגה לייעוץ עם פסיכולוג-נוער,
שיעזור לו להציג בפני הילדה את מע' היחסים בינו לבין בת-הזוג?!
הלו, הוא נפרד ממנה... אין מע' יחסים כזו...

העצה שלך הייתה נכונה אילו באה לפני שנה-שנתיים-שלוש-ארבע שנים...
וגם אז לא בטוח,
כי אולי היו סיבות אחרות לכך שהבנזוג לא מצא לנכון להכיר ביניהן,
סיבות שקשורות בו, ולא בבת שלו.

 

[סולמותוחבלים]

אני מאד בכיוון ואסביר לך מדוע

א. לראות את ה"עובדות" מסודרות על צירים "אוטומטיים" ו/או שנובעים מעובדה בודדת אחת זה תמיד קל וקצר.
ב. כשלוקחים את כל ה"עובדות" ומשתעשעים (אבל ברצינות) לסדר אותן על צירים אחרים (או משהו שנקרא "חשיבה מחוץ לקופסא") מגלים לעיתים דברים מעניינים מאד.
ג. גם אם מערכת יחסים זו הסתיימה, הרי שבהינתן שהכותבת בגילה כפי שהגדירה, ללא ילדים משלה ורווקה, הסיכוי שלה להיתקל במצב דומה (כלומר בבן זוג גרוש עם ילדים ונערות) גדול מאד מאד ולכן עדיף שתפיק לקחים כבר על בסיס המקרה הזה ולא רק את הלקח של לפרק (זה כולם יודעים).
ד. אין לי כל ספק שלפחות בצד של בן הזוג מדובר (לפחות חלקית) בבעיית התמודדות עם הסיטואציה, כולל בעיית פתיחות כלפי הכותבת לדון בנושא מבחינת החששות שלו והפחדים שלו. כל מי שסיים פרק א' יודע שאם לא מתנהלים נכון בפרק ב', הפתיל קצר בפרק ב' כלפי נושאים שהיו בעיה בפרק א'...... אם תקראי במדוייק את הכותבת תראי שגם לה יש ככל הנראה Issues בהיבט זה (למרות שהיא לא גרושה) כי כבר שהבן זוג ביקש זמן מחשבה אצלה זה היה = פרידה.
ה. בלי להשוות בפרטים, אלא רק בעקרונות, יכול להעיד מכלי ראשון שפרק ב' שלי כמעט והתפרק על נקודה שבה החשש של כל אחד משנינו מחזרת מתווי התנהגות של פרק א' אצל בן הזוג הנוכחי גבר על ההבנה שנדרשת פתיחות, ועד היום אני מודה למי שהרים את הדגל בפנינו שלפרק אפשר גם אחרי פתיחות. ....
ו. אם זה נגמר או לא, רק השניים שמעורבים בסיפור הזה יחליטו ולא הכותבים בפורום. לשיטתי, הפורום יכול לעזור לאנשים בכיווני מחשבה שלא הביעו במה שכתבו, בסידור שונה של העובדות מחוץ לקופסא (הרגש מאד משאיר בתוך קופסא קטנה) וכדומה.
אז אני אולי לא בכיוון המסקנה שלך ושל הכותבת, אבל לדעתי אני בכיוון של הרבה דברים אחרים ....

 

[יעלה35]

תודה רבה על תשובתך המפורטת

 

[מנסה ומתנסה]

לדעתי המפתח הוא ביעוץ...

(כמו שפירט סולמות...)

אני חושבת שכדאי לך לנסות ולהתעקש על יעוץ-טיפול,
ולכוון את הניסיון האחרון בקשר לנושא הזה.
אני בטוחה שלבן זוגך (לשעבר?) מאוד מאוד קשה עם
ההתמודדות עם הילדה, ככל שעובר הזמן...
יתכן ויש עליו לחץ גם מכיוונים אחרים להגיע לטיפול
(יועצת בית ספר, אולי? - למה בעצם יש בבית ספר של
הילדה עובדת סוציאלית, האם היא בבית ספר מיוחד?).

נראה לי שאם הקשר ביניכם היה טוב, ובן זוגך נקלע מבחינתו
למצוקה ומרגיש ממולכד, תוכלי אולי לעזור לשניכם אם וכאשר
ישתכנע ללכת ולטפל בנושא.
תוכלי לנסות לכתוב לו מכתב, לבקש להיפגש ולשדר מסר
שאת איתו... לא הייתי "זורקת לפח" חמש שנים.
ואני מסכימה איתך שבהחלט לא בטוח שחוסר העירוב של
הילדה בחייכם מעיד על קשר לא תקין ביניכם.
הבחור פשוט נשמע ממולכד עד צוואר.

 

[רפסודיה]

יש לחזור לקרוא את הודעתה הראשונית

הכול כתוב שם באופן ברור מאוד.
היו חמש שנים של קשר שהתקיים מראש בתוך גבולות מרחיקים מאוד. כעת בן זוגה יזם פרידה שהיא ברורה מאוד, גם אם עטף את הגלולה המרה בתירוץ ממתיק.
חבל שהיא תבזבז עוד חמש שנים על קשר שלא ייצא לה ממנו כלום.
היא בוודאי לא צריכה להשחית את זמנה ולהיות מומחה החבלה לפרק את הפצצה שהוא, אם הבחור "ממולכד עד צוואר" כדברייך.

 

[מנסה ומתנסה]

כנראה שלא עד כדי כך ברור....

אני לא רואה את הגבולות המרחיקים מאוד שאת מדברת עליהם.

(בכל אופן הצחיק אותי מומחה החבלה

)...

 

[רפסודיה]

כמעט שלא בילו שבתות יחד כי...

חמש שנים בתבנית של אין שבתות יחד כי...זה תנאי מגביל ומרחיק. היא הסכימה עם ההכתבה המגבילה הזו בטענה שזה התאים גם לה (או כל עוד המשיך להתקיים אצלה מנגנון ההגנה לפיו היא מספרת לעצמה שזה מתאים גם לה).
כעת ממילא זה כבר לא משנה כי הם נפרדו.
וטוב יהיה לה שבמקום להמשיך לחפש את מה שאין, היא תאסוף את עצמה , ותתגבר על הפגיעה והאכזבה כדי להיות מוכנה מתי שהוא לבנות עם מישהו חדש קשר שבו יהיה הרבה "יש".

 

[מנסה ומתנסה]

היה הרבה יש... לפי דבריה...

ותתקן אותי הכותבת אם אני טועה...

יתכן שבאמת לא בילו שבתות וחגים יחד
(כדברי השיר - לבד שבתות וחגים),
כי... כי הוא חש ממולכד עם הילדה...

ולא - כי ....
כי הוא לא אוהב / לא רוצה / לא מעוניין...

אני רק אומרת שזה שווה בדיקה, לדעתי.
כלומר - לדפוק בכוח על הדלת כדי לראות
מה התוצאה....

(בניגוד, למשל, לשואלת הנוספת, שמדברת על יחס גס
ואטום לאורך כל הדרך, כולל עכשיו).

 

[רפסודיה]

חיים עם מה שיש ולא עם מה שאין "בגלל"

כשאין, בדרך כלל לא משנה ממה נובע האין, ההסבר "כי..." לא רלבנטי.
אם הוא חמש שנים אתה סביר להניח שהייתה שם אהבה גם מצידו וגם מצידה. רק שכל אחד אוהב בגבולות שלו. בן זוגה סימן את הגבולות שלו בעזרת הקו החיצוני של בתו. כעת הוא ביקש להזיז את הקו ולצמצם את מה שהיה להם לכלום.

 

[mother cat]

ענו לך כבר בפרוטרוט, כולל דיון על דייטינג

ואתרי הכרויות...

אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מלהסכים - אין טעם לחכות לו. אני חושבת שהפרק בחייך נסגר ואת צריכה לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה עם חייך - וכשתהיי מוכנה, גם להכנס שוב למעגל הדייטי, שכפי שכתבו לך יש בו צדדים טובים יותר ופחות.

סולמות כתב לך ניתוח מאד מעמיק של הנערב ואביה - מעניין, אולי נכון, אבל נראה לי לא רלוונטי. בן זוגך לשעבר בחר להתמודד לבד עם המצב. אין לך איך להכנס לזה, ואין לדעתי טעם שתשקיעי בזה אנרגיה - תשקיעי בעצמך!

בהצלחה!

 

[מנסה ומתנסה]

איך את מגיעה למסקנה....

שהבחירה של בן הזוג בשלב זה היא סוף פסוק?
בן הזוג הגדיר את בחירתו כ"פרידה זמנית".
הכותבת מספרת על ניסיון אחד לקשר במשך שבועיים,
שזה זמן מאוד קצר יחסית...
יכול להיות שהיו עוד נסיונות, אבל לדעתי צריך
להיזהר מלקפוץ למסקנות....
במיוחד כשהכותבת מתארת יחסים טובים ואוהבים,
ולפי התאור אין סיבה שלא להאמין לה (או יותר נכון לבן
זוגה). משתמע שהיחסים טובים ואוהבים, אבל בן הזוג
נכנס לאיזשהי תסבוכת.
לא כל כך הבנתי מאיפה ה"נחישות" שלך ושל כותבות
אחרות להרים ידיים.