התלבטות קורס דולות

[כרמית מ.]

יש לך ביטוח?? את יכולה לפרט קצת?

 

[איימי שפירא]

בוודאי שיש לי ביטוח!!!!

מה תרצי שאפרט?

 

[כרמית מ.]

מה הוא מבטח?

כמו שאני רואה את התפקיד של תומכת הלידה, אני לא כל כך רואה על מה אפשר לתבוע אותה. שהיתה לא נחמדה? שעשתה משהו ללא הסכמה?

 

[כרמית מ.]

וגם:

מה, פשוט הלכת לחברת ביטוח ואמרת: אני עושה כך וכך, תבטחו אותי? <קיבוצניקית. לא מתמצאת בכלל בכל הבירוקרטיה הזו>

 

[איימי שפירא]

יש חברות ביטוח שעוסקות בביטוח

אחריות מקצועית. את אמורה להציג את התעודה המקצועית שלך.

 

[איימי שפירא]

הנה כבר סיבה אחת מדוע כדאי

ללמוד את המקצוע בצורה מסודרת. אני בטוחה שבקורס מדברים על גבולות ואתיקה וביטוח. על מה אפשר לתבוע? קחי את הדוגמה שכתבתי על ירידת מים, למשל....

 

[mise]

זה פשוט זוועה איך הביטוחים האלה

השתלטו לנו על החיים. זה עצוב, זה סימפטום כל כך חזק של חוסר לקיחת אחריות (ואני חלילה לא מאשימה אף אחד/ת שעושה ביטוח, רק מדברת על נגע בחברה שלנו, שאין לנו ברירה אלא להיות חלק ממנו, אחרת ישימו אותנו בחליפת כפייה או במאסר. גם לי יש ביטוח). אנשים חושבים שאם יבטחו את החיים שלהם, הכל יהיה בסדר. חברות הביטוח האלה.. איזו המצאה גאונית לעשיית כסף.

 

[איימי שפירא]

נכון.

אבל אני אתן לך דוגמא קטנה מדוע זה חשוב במקצוע שלנו. כאשר אני מדברת על ירידת מים בקורס הכנה ללידה אני מלמדת שצריך ללכת לבית חולים לשלול מצב נדיר של שמט חבל טבור (אמנם נדיר מאוד = 0.3%). כלומר אני אומרת את זה וזה גם כתוב בדפים שאני מחלקת בקורס. ויכול להיות מצב שזוג שהיה אצלי בקורס, שמע וקרא אבל החליט שהוא נשאר בבית ואופס בטעות יש שמט ואופס בטעות הלך התינוק (סליחה על הבוטות) אז הם יכולים לתבוע לי את האם אמא של הצורה! אבל איך גילה רונאל אמרה לי "ראשך יערף" אם אני לא אומר להם ללכת לבית חולים אחרי ירידת מים. ואני מסכימה עם האמירה הזו. גם אם אני יודעת שלהגיע לבית חולים עם ירידת מים בלי צירים זה עסק מסריח. באותה נשימה אני מסבירה את הסטטיסטיקה של הופעת הצירים לאחר ירידת מים, ושכדאי לחכות עם אין הכרח רפואי לזירוז. אבל זו חובתי...

 

[כרמית מ.]

לא הבנתי

אם את אמרת להם ללכת לבי"ח, וגם כתבת את זה, והם בחרו לא לעשות את זה, מה יש לתבוע אותך? וגם: לא מספיק להבהיר בתחילת הקורס ובחומר הכתוב, שאת נותנת להם "טעימות", אבל האחריות, לבדוק ולבחור - מעשית ומשפטית, היא עליהם? מין DISCLAIMER כזה (שמעבר למשפטית, הוא נכון גם מעשית)? (וזה בתור מדריכה, שמעבירה חומר מסוים. אבל בתור תומכת לידה?)

 

[בלינקה]

כשחס וחלילה קורה משהו

ויש אדם פגוע, שעולה הרבה כסף לממן את הטיפול בו, תובעים את כל מי שאפשר. אחריות נזיקית (כי על זה אנחנו מדברות כאן) מבוססת על קביעת בסיס של אחריות (האם יש לך חובה להעביר חומר באופן שיסייע? האם את יכולה לצפות שיסתמכו על מה שאת מעבירה?), על השאלה האם הפרת את האחריות (וזו שאלה משפטית) ועל קשר סיבתי בין הפרת החובה שלך לבין קרות נזק. ובשביל לעשות את זה קונקרטי אני אקצין קצת: את מלווה לידות. מזהים ירידות בדופק העובר. הרופאים ממליצים על קיסרי. את אומרת ליולדת "שטויות, תסתובבי קצת, תנשמי נשימות מחמצנות, הכל יהיה בסדר". התינוק מת. תובעים את בית החולים, את הרופא, את האחות, את מדריכת ההכנה ללידה ואותך. מן הסתם, יש לך חובה לדאוג לנוחות היולדת ולבריאות היולדת ולילוד, תוך שאין לך הכשרה רפואית. את צריכה לצפות שלהמלצות שלך יהיה משקל על החלטות היולדת. האם ביצוע ההנחיה שלך גרם למוות? האם, אם לא היית ממליצה מה שהמלצת לא היה נגרם המוות? אז נכון שכאן זה מוקצן, אבל בבתי משפט הולכים הרבה פעמים על החבל הדק, ואם בית משפט יחליט שלך, כתומכת לידה, יש אחריות במקרה כזה, את תרצי שתהיה מאחוריך חברת ביטוח שיכולה לשלם מאות אלפי שקלים, כי אם לא, תאבדי את כל מה שיש לך. דיסקליימר (כתב ויתור) לא תמיד עובד, ואני חייבת לומר שאני כהריונית הייתי נרתעת מלהשתמש בשירותיה של מי שמלכתחילה מסירה מעצמה כל אחריות.

 

[בלינקה]

יצא לי עילג. זמן לישון ../images/Emo3.gif

 

[כרמית מ.]

זה אפילו לא עניין של להסיר מעצמה

אחריות - אלא להעביר אותה להורים: כי הם האחראיים האמיתיים. "אמרו לי" לא תופס כשיש בעיה (אולי משפטית, אבל כשתובעים, זה כבר אומר שמשהו השתבש...).

 

[בלינקה]

אבל את לא חיה בעולם סגור

את חיה בעולם שלמשפט יש נגיעה בו, לטוב ולרע. חוץ מבמצב מסכן חיים, האחריות היא תמיד על ההורים, גם מול הצוות הרפואי, ולכולנו ברור למה לצוות רפואי צריך להיות ביטוח. אבל את יכולה לראות את הביטוח גם אחרת: אם חלילה מישהו נפגע, נרצה שאפשר יהיה לממן לו טיפול רפואי. ובשביל זה יש ביטוח. בלי קשר לזה שאת מרגישה שהגדרות האחריות המקצועית שלך שונות מהגדרות האחריות המקצועית שבית המשפט יחשוב שהן שלך.

 

[May first]

מסכימה לגמרי

(זה המקצוע שלנו שעושה אותנו ככה?) ואומרת, שביטוח הוא צורה של לקיחת אחריות. כי את לא אומרת "שומדבר לא יקרה". את אומרת: "אני יודעת שעלול לקרות. ואני מעדיפה שם חס וחלילה זה יהיה המצב, יהיו את מירב האמצעים לטפל בתינוק הפגוע".

 

[כרמית מ.]

אבל זה בכלל לא לעניין לתבוע את

מדריכת ההכנה ללידה "שלא אמרה לי" או את הדולה ש"רמזה לי שאולי כדאי ככה". כאן אני בהחלט רואה את אחריותם של ההורים, לברר, לבדוק, לבחור - וגם אם הם בוחרים לסמוך מקצועית על מישהו אחר, לקחת את האחריות על כך. תביעה היא רלוונטית כאשר ישנה רשלנות. גם בשביל לתבוע את המיילדת/רופא (שכאן אני בהחלט מסכימה שרצוי שיהיה ביטוח), לא מספיק שיהיה (חו"ח) ילד פגוע, אלא צריך להיות ילד פגוע בגלל (חשד ל)רשלנות. אם יוולד נניח, ילד עם תסמונת דאון, גם אם הוא זקוק לאמצעים ניכרים, לא ניתן לתבוע את המילדת על כך, נכון? תפקידה של מדריכת ההכנה ללידה ו/או הדולה, לומר: אם תבחרו כך, יש לזה את הסיכונים האלו והאלו, אם תבחרו אחרת - יש את הסיכונים האלו - ולהשאיר את הבחירה בידי ההורים. אני לא רואה מקום לתביעה במצב כזה.

 

[May first]

ברור לגמרי. אנחנו מסכימות בעניין זה

 

[mise]

../images/Emo45.gif זה באמת נשמע אבסורד.

לתבוע כי מדריכת ההכנה לא אמרה לי או הדולה שרמזה כך או כך. אבל העולם שלנו אבסורד, מה אפשר לצפות? הסיפור של רוני על השודד שתבע את החברה שמייצרת דלתות מוסכים סגר את הגולל. אפשר לתבוע כל אחד. אסור לדבר עם איש, אסור לייעץ לאיש. אסור למצמץ ליד אף אחד. בסוף זה יגיע למצב שלאנשים לא תהיה ברירה, אלא, באמת לקחת אחריות על חייהם, כי איש לא ידבר עם איש ואיש לא יעזור לאיש, אנשים ילמדו לבד מה הסיכונים בכל דבר שהם עושים ויקבלו החלטות לבד, מבלי לזרוק את האחריות על אחרים. אבל עד שזה יקרה - ובא לציון גואל!

 

[איימי שפירא]

מה שאני עושה זה בהחלט לא לתת להם

"טעימות". הם יכולים לתבוע אותי ולהגיד שלא אמרתי את זה. להעלים את הדף שקיבלו בקורס או משהו כזה.... לכי תדעי?! יש מדריכות שמחתימות על טופס כזה. את צודקת.

 

[mise]

זה מזכיר לי משהו מפרשת בראשית.

שהקב"ה שאל את אדם על האכילה מפרי עץ הדעת, אדם ישר האשים את חוה ועוד בא בטענות לקב"ה: "האשה אשר נתת לי". אז בדיוק באותה פרשה ביקרתי חברים בגן חב"ד, והמלמד שם עשה תיאטרון בובות לילדי הגן על פרשת השבוע. הוא אמר ככה (על הארוע עם אדם והקב"ה, הוא מתבסס על רש"י): "אדם לא לוקח אחריות. לא רק שלא לוקח אחריות ומאשים את חוה, אלא גם כופר בתורה: "האשה אשר נתת לי"?! הרי זה כמו שאבקש מאשתי כוס חלב, ואחרי שהיא תביא לי, החלב ישפך ואז אאשים אותה "את רואה, זה בגלל כוס החלב שהבאת לי". זה יפה ככה?" איימי, האם זוג יכול לתבוע כל אדם בעולם, עם תעודה או בלי תעודה, עם ביטוח אחריות מקצועית או לא? כי אם כך, אפשר לתבוע סתם אדם שפגשנו ברחוב, או שכנה, שנתן עצת-סבתא (הרי לא חסר כאלה בזמן הריון), כדי להטיל עליו את האחריות. אין לזה סוף. כולם צריכים לפחד לדבר או לבוא באינטראקציה עם כולם.

 

[איימי שפירא]

לא יודעת. מזכיר לי את ארה"ב