ללולו ולכולם
כשמקבצים הרבה אנשים שיוצרים ביחד, נוצרת קבוצה לא קלה בכלל. אני כבר שלוש שנים במגמת תאטרון בבית ספר, ואין לי ספק שמבחינה חברתית היא המגמה הקשה ביותר בבית ספר, ביחד עם מגמת אומנות. הרוח טובה, אנשים מתבדחים, צוחקים אחד עם השני, אבל מתחת לפני השטח שורר מתח גדול, בעיקר בשיעורים המעשיים, בעיקר בחזרות. ככה זה בקבוצות יוצרות. צריך לדעת כיצד להתמודד עם זה. אני רואה את עצמי קצת כ"אאוטסיידר" בפורום. לא לקחתי חלק במפגשים שהיו, ולכן איני שותף לאותו הוי עליו את מדברת, שאין לי ספק שהוא קיים. קיים קשר אישי בין חברי הפורום השונים מחוץ לפורום, מה שמשפיע באופן משמעותי על התנהלות הפורום עצמו. לא כולם לוקחים חלק בהוי האישי הזה, לא כולם רוצים. אני מעדיף להשאיר את עצמי מחוצה לו, ולשמור על הקשר שלי עם חברי הפורום רק באינטרנט, ולא מחוצה לו. ברור לי שאני מפסיד הרבה, אך גם מרוויח הרבה. ההוי החברתי הזה יוצר הבדלה ניכרת בין ותיקים לחדשים, הבדלה ששום התנהלות שונה של הפורום לא תוכל למנוע. אין אני אומר זאת לחיוב או לשלילה, אלא מציג את הדברים כעובדות, כפי שאני רואה זאת. קימת הבדלה וזהו. השאלה היא איך מתמודדים איתה, איך מצמצמים את הפערים, וזוהי שאלה לא פשוטה, שמחיבת תשובה לא פשוטה. אחת התוצאות של הקשר בין חברי הפורום הותיקים יותר היא שהפורום לא כל כך מזמין פנים לחברים חדשים, וזהו משהו שחייבים להודות בו. בכלל, אני חושב שהדיון שהתנהל פה הפך להיות ויכוח, בו כל אחד מתבצר בעמדותיו והופך מתגונן (שוב, אל לכם לראות זאת כהתקפה, אלא כהתבוננות מן הצד), ובמקום זאת יש לשקול את דבריו של כל אדם, לנסות להבינם, ולפעול כדי להפוך את הפורום לטוב יותר. היחס ליוצרים חדשים הוא בעיתי במקרים רבים (ואני נמנע במכוון מהשימוש במלה "רוב"). הם נתפשים לעיתים ככאלה שלא מבינים, שאין להם את הידע ואת הנסיון, ולכן עליהם לעבוד קשה כדי להשתלב בפורום, וגם אם ישתלבו, לא יהפכו לחברים מן המניין. מצד אחד, הפורום הפך להיות מקום שמתפרסמת בו שירה איכותית מאוד. מצד שני, מעגל החברים בו מצטמצם, או שלפחות לא גדל במיוחד. לפי דעתי, עלינו לשקול האם עלינו להציב סטנדרטים זהים כאשר אנו באים לבחון שיר שפורסם פה. האם נקרא שיר של אדם בן ארבעים באותו אופן בו נקרא שיר של ילד בן ארבע עשרה? מצד אחד, נראה שאין זה הגיוני לעשות כן, כיון שאדם שכתב שירה במשך כמה עשורים יכתוב שירה אחרת מילד בן 14, ומה שנגדיר כשיר טוב של הילד יהיה שיר בינוני של המבוגר. מצד שני, אני הייתי רוצה שיקראו את שירי באותו אופן שקוראים את שיריהם של קסנדרה, פרח איציק ושאר הכותבים. איני רוצה שיזכירו לי את גילי, ושיגידו שהשירים שלי הם טובים יחסית לגילי, אלא שהם טובים בכלליות או לא טובים בכלליות, בלי קשר לגיל. אני לא יודע למה אני כותב את ההודעה הזאת, כי אני לא באמת מספק תשובות. אולי בעצם רק ניסיתי להשכין רוח פייסנית יותר. מקוה שהצלחתי.