התמודדות של הורים טריים עם חמה חולת סרטן
אני כל כך שמחה למצוא שיש פורום כזה להתייעצות בנושא מאוד רגיש. חמותי גילתה שהיא חולה בסרטן השד לפני חודשיים. לפני שבועיים התחילה בטיפולי כימו אחרי כריתת שד, ומיום ראשון עד שלישי הייתה מאושפזת בבית חולים עם חום, שלשולים והקאות אחרי הטיפול הראשון. המצב אצלנו במשפחה הוא שאני ובעלי הורים טריים, והבת הבכורה שלנו חגגה חודש ימים אתמול.
עכשיו, מה שקרה הוא שההורים של בעלי אמרו שהם באים בשבת (דיי קבעו עובדה..). בהתחלה הסכמנו, אבל בשישי הייתי אצל רופאת ילדים לבדיקה שגרתית של חודש, ושאלתי אותה על הימצאות תינוקת ליד מטופל בכימו. הרופאה אמרה שבגדול כדאי לא להמצא קרוב כמה ימים אחרי כל טיפול, אבל גם בגלל שהקטנה רק בת חודש כדאי גם לשים מסכה, לרחוץ ידיים טוב ובכלל להזהר. היא ציינה שאם הילדה הייתה יותר גדולה אולי היה פחות בעייתי, אבל שכדאי להיות זהירים יותר כי היא פצפונת. כשאמרתי שהחמה הייתה מאושפזת בתחילת השבוע עם כל תופעות הלואי של השלשולים, חום וכו, אמרה שאולי כדאי לוותר על הביקור הנ"ל ולנהוג ביתר זהירות. אחרי הביקור אצל הרופאה התקשרנו וביקשנו בנימוס שלא יבואו, שאנחנו חוששים בתור הורים טריים וחושבים פשוט שכדאי לדחות ביקורים בינתיים לתקופה.
באופן כללי יש לנו יחסים טובים עם החמות והמשפחה של בעלי, אבל חייבת לציין שיש לה נטיה להיות מאוד לוחצת בנושאים מסויימים. כך למשל בחתונה שלנו מאוד התעקשה (היה ממש ריב) שהחתונה תהיה במקום שהיא רוצה. מיותר לציין שבסוף התחתנו במקום בו אני ובעלי בחרנו. אחרי שסיפרנו למשפחה על ההריון ואמרנו שבינתיים רק המשפחה יודעת ואנחנו מחכים עד שנספר לכולם, היא כל יום שאלה מתי אפשר כבר לספר. למרות שבלידה ביקשתי שלא יגיעו לבית החולים כי אני רוצה פרטיות בזמן צירים (אמרתי שזה בסדר כמובן שיגיעו אחרי), הגיעה ברגע שהתקשרנו להגיד שאנחנו בבית החולים... כל זאת ועוד המון אירועים פחות או יותר משמעותיים פה ושם.
מה שקרה הסופש אחרי שביקשנו שלא יבואו היה ריב גדול. חמותי נעלבה ממש מהבקשה שלנו, אמרה שתוקעים לה סכין בגב, לא מתחשבים בה בתור חולת סרטן, לא מכבדים ולא אוהבים וכל זה. אמרה שהדאגות שלנו מופרכות ושאני כנראה סובלת מדכאון אחרי לידה כי יש לי פחדים לא מוסברים.. בעלי ממש מבואס מזה, גם אני.. וכרגע היא מחכה שנודיע לה מתי היא יכולה לבוא, לא מסכימה לשמוע כלום ורק טוענת שהיא סבתא וצריכה לראות את הנכדה שלה.
אני ממש אובדת עצות. קרובים וחברים שלי שדיברתי איתם תומכים בי בזה שבגלל שהילדה רק בת חודש, ואנחנו כל יום מדברים עם החמה בסקייפ, שולחים תמונות, וידאו ושואלים לשלומה, אין צורך אמיתי מבחינתה לבוא ואפשר להתאפק ולהפגין קצת דחיית סיפוקים ולהקשיב לבקשה שלנו. מצד שני החמה אומרת לנו שנדבר עם החברים שלה, שכולם אומרים שיהיה בסדר, וכבר סיפרה לכל מי שרק אפשר כמה אנחנו (ובעיקר אני) לא מתחשבים ומשוגעים.
איך אתם מציעים להתמודד עם המצב?
אני כל כך שמחה למצוא שיש פורום כזה להתייעצות בנושא מאוד רגיש. חמותי גילתה שהיא חולה בסרטן השד לפני חודשיים. לפני שבועיים התחילה בטיפולי כימו אחרי כריתת שד, ומיום ראשון עד שלישי הייתה מאושפזת בבית חולים עם חום, שלשולים והקאות אחרי הטיפול הראשון. המצב אצלנו במשפחה הוא שאני ובעלי הורים טריים, והבת הבכורה שלנו חגגה חודש ימים אתמול.
עכשיו, מה שקרה הוא שההורים של בעלי אמרו שהם באים בשבת (דיי קבעו עובדה..). בהתחלה הסכמנו, אבל בשישי הייתי אצל רופאת ילדים לבדיקה שגרתית של חודש, ושאלתי אותה על הימצאות תינוקת ליד מטופל בכימו. הרופאה אמרה שבגדול כדאי לא להמצא קרוב כמה ימים אחרי כל טיפול, אבל גם בגלל שהקטנה רק בת חודש כדאי גם לשים מסכה, לרחוץ ידיים טוב ובכלל להזהר. היא ציינה שאם הילדה הייתה יותר גדולה אולי היה פחות בעייתי, אבל שכדאי להיות זהירים יותר כי היא פצפונת. כשאמרתי שהחמה הייתה מאושפזת בתחילת השבוע עם כל תופעות הלואי של השלשולים, חום וכו, אמרה שאולי כדאי לוותר על הביקור הנ"ל ולנהוג ביתר זהירות. אחרי הביקור אצל הרופאה התקשרנו וביקשנו בנימוס שלא יבואו, שאנחנו חוששים בתור הורים טריים וחושבים פשוט שכדאי לדחות ביקורים בינתיים לתקופה.
באופן כללי יש לנו יחסים טובים עם החמות והמשפחה של בעלי, אבל חייבת לציין שיש לה נטיה להיות מאוד לוחצת בנושאים מסויימים. כך למשל בחתונה שלנו מאוד התעקשה (היה ממש ריב) שהחתונה תהיה במקום שהיא רוצה. מיותר לציין שבסוף התחתנו במקום בו אני ובעלי בחרנו. אחרי שסיפרנו למשפחה על ההריון ואמרנו שבינתיים רק המשפחה יודעת ואנחנו מחכים עד שנספר לכולם, היא כל יום שאלה מתי אפשר כבר לספר. למרות שבלידה ביקשתי שלא יגיעו לבית החולים כי אני רוצה פרטיות בזמן צירים (אמרתי שזה בסדר כמובן שיגיעו אחרי), הגיעה ברגע שהתקשרנו להגיד שאנחנו בבית החולים... כל זאת ועוד המון אירועים פחות או יותר משמעותיים פה ושם.
מה שקרה הסופש אחרי שביקשנו שלא יבואו היה ריב גדול. חמותי נעלבה ממש מהבקשה שלנו, אמרה שתוקעים לה סכין בגב, לא מתחשבים בה בתור חולת סרטן, לא מכבדים ולא אוהבים וכל זה. אמרה שהדאגות שלנו מופרכות ושאני כנראה סובלת מדכאון אחרי לידה כי יש לי פחדים לא מוסברים.. בעלי ממש מבואס מזה, גם אני.. וכרגע היא מחכה שנודיע לה מתי היא יכולה לבוא, לא מסכימה לשמוע כלום ורק טוענת שהיא סבתא וצריכה לראות את הנכדה שלה.
אני ממש אובדת עצות. קרובים וחברים שלי שדיברתי איתם תומכים בי בזה שבגלל שהילדה רק בת חודש, ואנחנו כל יום מדברים עם החמה בסקייפ, שולחים תמונות, וידאו ושואלים לשלומה, אין צורך אמיתי מבחינתה לבוא ואפשר להתאפק ולהפגין קצת דחיית סיפוקים ולהקשיב לבקשה שלנו. מצד שני החמה אומרת לנו שנדבר עם החברים שלה, שכולם אומרים שיהיה בסדר, וכבר סיפרה לכל מי שרק אפשר כמה אנחנו (ובעיקר אני) לא מתחשבים ומשוגעים.
איך אתם מציעים להתמודד עם המצב?
