הסבר
מן הסתם שיודעים שסרטן לא מדבק... הסיטואציה אבל הייתה שאמא של בעלי הייתה מאושפזת שלושה ימים עם חום, שלשלום, הקאות וכו' מתחילת עד אמצע השבוע, ובסופש כבר רצו לבקר. גם אני וגם בעלי לא הרגשנו בנוח עם ביקור שכזה כשיש ילדה בת חודש והביקור לא הכרחי (בעינינו) כי כל יום מדברים בטלפון ועושים וידאו, לכן ביקשנו לדחות. אני יודעת מהמשפחה שלי למשל, שכאשר לקרובי משפחה נולד תינוק וסבתא שלי רק הייתה טיפה מצוננת, דחתה את הביקור כי אם לא הכרחי, אז למה לבוא כשאפשר ביום אחר אולי עוד שבוע.
כמו שכתבתי, הבקשה שלנו התקבלה בצורה הכי לא טובה שיש, ברמה שבחיים לא חשבנו שהתגובה תהיה כ"כ חריפה. בכי, צעקות, האשמות (לגבי בעלי- שהוא לא אוהב או מכבד את אמא שלו החולה, לגבי- שאני חרדתית וכנראה סובלת מדכאון וצריכה תרופות..). בקיצור, סיטואציה מאוד לא נעימה, ועם כל הכבוד לאמא של בעלי אני פשוט חושבת שיש לכבד בקשה שלנו בתור הורים. כמו שציינתי אבל, לאמא שלו יש נטייה להתעקש על רצונה ולהתערב בהחלטות שלנו (למשל דוגמת החתונה שלנו.. היה בכי מצידה גם כשאמרנו שאנחנו לא רוצים להתחתן במקום שהיא רוצה, אלא איפה שאנחנו בוחרים, או כשביקשנו לשמור על הודעת ההריון במשפחה המצומצמת עד שנגיד שאפשר לספר, אבל כל יום שאלה מתי כבר אפשר לספר "לכו-לם!"). כל זה- התגובה שלה לבקשה שלנו- מאוד מעציב אותי, כי אני מאוד רוצה שלום בית, אבל זה גם האמת גורם לי לחשוב על הצבת גבולות.. ואיך מתמודדים עם סבתא שמצד אחד חולה וצריך להיות עדינים איתה, ומצד שני לא יודעת לקבל 'לא' בלי להאשים אותנו שאנחנו מגעילים כלפיה או להרים גבה מינימום.
מן הסתם שיודעים שסרטן לא מדבק... הסיטואציה אבל הייתה שאמא של בעלי הייתה מאושפזת שלושה ימים עם חום, שלשלום, הקאות וכו' מתחילת עד אמצע השבוע, ובסופש כבר רצו לבקר. גם אני וגם בעלי לא הרגשנו בנוח עם ביקור שכזה כשיש ילדה בת חודש והביקור לא הכרחי (בעינינו) כי כל יום מדברים בטלפון ועושים וידאו, לכן ביקשנו לדחות. אני יודעת מהמשפחה שלי למשל, שכאשר לקרובי משפחה נולד תינוק וסבתא שלי רק הייתה טיפה מצוננת, דחתה את הביקור כי אם לא הכרחי, אז למה לבוא כשאפשר ביום אחר אולי עוד שבוע.
כמו שכתבתי, הבקשה שלנו התקבלה בצורה הכי לא טובה שיש, ברמה שבחיים לא חשבנו שהתגובה תהיה כ"כ חריפה. בכי, צעקות, האשמות (לגבי בעלי- שהוא לא אוהב או מכבד את אמא שלו החולה, לגבי- שאני חרדתית וכנראה סובלת מדכאון וצריכה תרופות..). בקיצור, סיטואציה מאוד לא נעימה, ועם כל הכבוד לאמא של בעלי אני פשוט חושבת שיש לכבד בקשה שלנו בתור הורים. כמו שציינתי אבל, לאמא שלו יש נטייה להתעקש על רצונה ולהתערב בהחלטות שלנו (למשל דוגמת החתונה שלנו.. היה בכי מצידה גם כשאמרנו שאנחנו לא רוצים להתחתן במקום שהיא רוצה, אלא איפה שאנחנו בוחרים, או כשביקשנו לשמור על הודעת ההריון במשפחה המצומצמת עד שנגיד שאפשר לספר, אבל כל יום שאלה מתי כבר אפשר לספר "לכו-לם!"). כל זה- התגובה שלה לבקשה שלנו- מאוד מעציב אותי, כי אני מאוד רוצה שלום בית, אבל זה גם האמת גורם לי לחשוב על הצבת גבולות.. ואיך מתמודדים עם סבתא שמצד אחד חולה וצריך להיות עדינים איתה, ומצד שני לא יודעת לקבל 'לא' בלי להאשים אותנו שאנחנו מגעילים כלפיה או להרים גבה מינימום.