רגשית יש לי איזו נטיה להסכים
אבל כשאני חוזרת לחשוב קצת אז... יש המון אנשים שמוכנים לסבול המון דברים לשם נקמה מכל סיבה שהיא, כך שאופציה זו קיימת תמיד גם אם זה במיעוט- בשבילי זה מונע "אמונה אוטומטית" למתלוננת כלשהי רק בגלל שהיא מתלוננת, ואנחנו גם לא תמיד מדברים על תלונה משטרתית, לפעמים גם הפצת שמועות והכפשה שיכולים לגרום לנזק חברתי. אני גם סובלת מהמון דברים, זה שמנסים לפעמים "לתת לי" יותר כי אני אישה, הוא אחד מהם- לשלם עלי? להאמין לי כי אני החלשה?. אם אתקף מינית חלילה ואת תאמיני לי רק כי אני אחותך לצרה ולא בגלל שהבהרתי את המצב בצורה משכנעת וראויה לאמון, נראה לי שיהיה לי קשה לקבל את זה. כן ארצה אמפתיה, רגישות, הבנה, אך לא אמון עיוור. (ואילו רציתי לפגוע במישהו ששתינו מכירות נניח, הייתי יכולה גם לנצל את מוכנותך להאמין לי ככה, בקלות) כאשר מישהי משקרת היא בטוח לא מתביישת לדבר. כיום לא ידוע לי שיש עונש - אולי הוצאת דיבה? במקרים כאלו... וכדי שיהיה עונש, צריך להוכיח מעל לכל ספק שהיא משקרת ואז אנחנו נכנסים לתחום האפור שוב, מהכיוון השני,ואם היה גבר מפרסם כאן סיפור כזה על מישהי ששיקרה לגביו בטח הייתי נכנסת בו עם התחום האפור שלי באותה נחרצות... בענין ה"מאשימה את עצמך" שוב בעייתי בעיני... לפעמים פוגשים מישהו, משתוללים, אולי גם משתכרים... ובבוקר מתחרטים. שניהם עשויים להרגיש אשמים - למה הם נתנו לזה לקרות? (אם נניח זה לא התאים), אין מה לעשות, בולעים את האשמה. רק מה- יש מקרים כאלו שהאשה תגיד שניצלו אותה והגבר לא. ואולי זה נכון ואולי לא... אפור לי מאד.... ואני ממש לא מתכוונת במקרה של האשמה העצמית הברורה והמובנת לי כ"כ במקרה של תקיפה מינית מובהקת וברורה, אונס חלילה....שכ"כ הרבה אומץ דרוש כדי להתגבר עליה. זה לא אפור! מצד שני, אני מודה שהסתובבתי בעולם יחסית קטן בקיפוח, ידעתי לעמוד על שלי, להתמודד עם מה שמתפרש חברתית כסליזיות מצד גברים (ואולי סתם שרמנטיות מצדם, יצורים עלובים בני חמישים פלוס שמנסים נואשות להיות חינניים ליד צעירות...) ומעולם לא הותקפתי מינית, לכן אני מקבלת שיש סיכוי שיש המון דברים שאני ממש לא מצליחה להבין ולראות ממקומי הנוכחי. וצר לי שאת ואחרות נמצאות במקום כזה עקב מה שעברתן, וכמובן שבכלל עברתן את זה, כי אולי לי יש הפריוילגיה לחיות עדיין בעולם יותר רציונלי ולנסות לשחק את המשחק שגבר אשה- אותו דבר... אני ממש מקווה שלא יתפרש כאן שאני מנסה להאשים כל מתלוננת תקיפה מינית כשקרנית, מוציאת דיבה או נקמנית. אני פשוט מנסה לראות ולהראות קצת את הצד השני של מה שכ"כ ברור שבתור אשה מתקדמת אני אמורה לחשוב ללא כל עוררין.... שיש כאן הרבה בעייתיות במונחים- תקיפה מינית והטרדה מינית, הרבה אפשרויות, הרבה סיפורים, והרבה מאד אי הבנות אפשריות. אחותי דברה אתי היום על חוסר רגישות שמאפיין הרבה מאד גברים, אני מסכימה, וכאן שוב נכנס בעיני פתרון החינוך, לא רק של ילדים. אני רוצה להביא לסיום סיפורון קטן של חוקרת שפה ואנטרופולוגית שאני לא זוכרת את שמה- היא כתבה ספר בשם "קצר" על הבדלי שפה בין נשים וגברים שבמחקר שלה יוצא כמו קבוצות חברתיות נבדלות ממש עקב החינוך וההתניה החברתית. מתארת נסיעה במכונית - האשה שואלת- "אתה רעב? בא לך לעצור לאכול?" הגבר עונה:" לא, לא ממש". האשה נעלבת שהוא לא בודק מה היא רוצה, ומחליט בלעדיה בעוד היא הייתה אדיבה מספיק להציע. ואז- מתפתחת מריבה אופיינית. הכותבת בהסתמך על תצפיות ומחקרים מאד מעניינים שעשתה בהרבה מאד קבוצות גיל מסבירה שההבדל נעוץ בתפיסות ושפה. מבחינת האשה- היא פתחה נושא לדיון- והכותבת מראה בצורה יפה שזו התנהגות מאד אופיינית לנשים. הגבר מצידו- נשאל לצרכיו, וענה. אם האשה רעבה ורוצה לעצור, היא תגיד לו. כי כך מתנהלת שיחה בעולם הגברי האופייני. הספר משנות ה80, ברור שהיום יש הרבה גברים יותר רגישים ויש הרבה יותר הבנה בין המינים והחינוך החברתי התקדם קצת אז לפחות רוב הצעירים כבר מבינים או לומדים או לפחות מנסים להבין זה את זה. אך התיאור שלה הוא תיאור קלאסי של התנהגות גברית ונשית (כפי שעוצבו ע"י חברה במשך הרבה שנים, גם הכותבת וגם אני לא מנסות לומר שככה זה צריך להיות אלא יותר לנתח ולהבין את הקיים) ואי הבנה אופיינית. ומה שאני מנסה להגיד- שבשבילי זה מוביל שוב, לאפשרות של אי הבנה שיכולה להוביל להאשמה, כאב, ובקיצור- שעוד דרך לתקן קיפוח וניצול היא ללמוד לדבר זה בשפתו של זו הרבה יותר, ולהבין, ולדעת מה צריך להגיד או לעשות מתי. חינוך חינוך חינוך. בטח לא אפליה מתקנת. טוב, לצערי הרב גלשתי מדיון בנושא אפליה מתקנת לתחום האפור של נושא הפגיעות המיניות....הממממ... לא מה שרציתי בפוסט ההתחלתי שלי. בבקשה אל תמשיכו אותי ככה...
) אבל- לא תודה. אפילו להקצות מקומות מראש בממשלה או בכנסת למגזרים מופלים- קשה לי עם זה, למרות שכאן יש לי כמה הסתיגויות. אנא, חזקונו באמצעות חינוך והתמקדות בחזק שבנו, לא בחזק שבזולתנו ועל ידי החלשתו. חזקונו גם על ידי חינוך הצד השני, ועל ידי חינוכנו לחנך כך את בנינו! חזקוני ע"י כך שתאמינו לי כאדם שהצליח לשכנע ואל תחלישוני בלהאמין לי בשם תיקונים חברתיים! חינוך לוקח זמן? כך גם אפליה מתקנת, והיא- מביאה אתה גם הנצחת החולשות, לפחות מבחינה תפיסתית. כאשר הקיפוח נישא על נס והחוק מייצר אפלייה מתקנת הוא גם פותח יותר פתחים למרמה ושימוש לרעה של הצד השני- כמו דוגמאת שימוש לרעה בטיעון תקיפה מינית לשם סחיטה או נקמה. אני מאמינה שיש דרכים נאורות יותר לטפל בדברים כאלו ובמקרה של הפמיניזם- כאלו שלא תהפוכנה את הנשים ליצורים קיצוניים ומפלים לרעה כיצורים מעמק הנאנדר, ממש כמו קבוצת הגברים שעשו זאת כל כך הרבה שנים...