מוחמד, אתה כבר מעייף עם עיוות האמת והמציאות
55 שנה בסה"כ ללא מדינה?... הצחקת אותי. מעולם לא היתה לכם מדינה, לא היתה מדינה בסוריה, לא היתה מדינה בירדן, לא היתה מדינה בלבנון, כל השטחים הללו היו בשליטה עותמאנית ולאחריה נחלקו בין האנגלים לצרפתים. ארץ ישראל היתה חרבה והיה צורך בהרבה אומץ לב, הקרבה אישית ואמונה חזקה כמו של גלי העלייה היהודית על כל שלביה כדי להביאנו עד הלום. שוב אצטרך להזכירך, כי מעולם לא היה עם פלשתינאי והוא פיקציה בלבד! את הדיון הזה השארנו מאחור בשרשורים קודמים. הבעיה העיקרית היא של היהודים במדינה הזאת, שיש להם מין צורך מטופש להצטדק, להתפתל, לבקש מחילה בלי קשר למציאות. שאילולא לא כן, יתכן ובכלל היום גם אתה וחבריך הפלשתינאים (שכה מתהדרים "בהתנגדותכם" למדינה הציונית שממנה אתם יונקים את כוחכם האינטלקטואלי, את הידע וההשכלה, את חופש הביטוי שלא תמצא כמוהו באף מדינה מבין מדינות "האומה הערבית הגדולה") לא הייתם כאן אלא יושבים באיזו חושה בעזה, בירדן, בלבנון או בסוריה, חיים מהיד אל הפה וחוששים לנשום בכיוון הלא נכון מפאת האיום האיסלאמי הרדיקאלי של חיזבאללה, חמאס וכו'... הבעיה האישית שלי עם המצב שנוצר ואין באפשרותי לשנות את המציאות שאליה נקלענו משום אותן שגיאות גורליות שנעשו על ידי מנהיגינו לדורותיהם (החל מבן-גוריון שעצר את תהליך עזיבתכם את גבולות ארץ ישראל, דרך רבין שהחזיר לכאן את הארכי-מחבל ערפאת והפך אותו בעיניכם לשאהיד הגדול מכולם כמאמר "מרים טוקאן" ועוד נתן לו נשק וכסף כדי שיהיו לו מספיק כלים לפגע בנו ודרך ברק "המפונדרק" שהביאנו אל פי התהום בתוך פחות משנתיים ודרך שרון "היפהפיה הנרדמת" שהרס במו ידיו את ההתיישבות היהודית למרות שפינה רק את חבל עזה ואיתם את חזון ההתיישבות בארץ ישראל וכלה באולמרץ שכל כולו שחיתות, תבוסתנות, כישלון מדיני, כלכלי, חברתי you name it)... ובכל זאת אחרי כל זה יש לי בעיה ערכית ביחס שלי אליכם כמיעוט קולני ואלים המאיים להרסנו (ושלא יהיו לך אי הבנות, אינני שוכחת לרגע את ימי טרום מלחמת 6 הימים שבהם סימנתם את בתי היהודים ובקיבוצים מתוך שהייתם בטוחים שזאת הפעם אין מצב - הישות הציונית תיעלם בתוך דם ולהבות של מדינות ערב וצבאותיהם האדירים. כך שמעולם לא הייתם באמת מיעוט שרצה להשתלב אלא מיעוט שישב על הגדר, שיחק את המשחק והמתין והמתין. פשוט היום נמאס לכם להמתין ופתחתם את סגור לבכם ואולי זה משום השטויות של עודף אנושיות שלנו שאף מנהיג שלכם לא ניחן בה, המשלה אתכם שאנו חלשים דיינו ומפורדים ומפוצלים דיינו כדי שתוכלו לכבוש מידינו את המדינה שאנחנו היהודים הפרחנו בה את השממה שבה חייתם והתגוללתם במשך השנים) לבין היחס שלי אליכם כפרטים הראויים לזכויות אישיות ושוויון הזדמנויות, הקצאת משאבים ושוויון באיכות חייכם. ולמה יש לי בעיה ערכית? משום שבראייה הכוללת אני רואה בכם אוייבים ואפילו אוייבים מן המסוכנים לעם היהודי ולמדינתו, שהרי בתוכנו אתם יושבים ומתוך רקמת חיינו את פועלים כדי להרסנו תוך שימוש ציני בחוקי הדמוקרטיה של המדינה. לדעתי, מן הראוי היה כאשר ניתן היה בעת מלחמת השחרור לאפשר לכם להמלט לאן שרק תירצו ולא לחשוש מאיך תחיו, איך תתאקלמו, מה יגידו וכו'?... שהרי קבוצות אתניות ענקיות נעו ונדו בעולם כולו ועברו מקצה העולם ועד קצהו כדי לשנות ולבנות לעצמם חיים. אבל, משהוחלט להשאירכם במקומותיכם, מן הראוי היה לדאוג ולאפשר לכם את אותם תנאי החיים שלהם זכו היהודים וזאת למרות נאמנותכם הכפולה ואפשר אף לומר "נאמנות בערבון מוגבל ביותר". מדינת ישראל טרחה רבות לקיים יחס שגוי מתמשך אל המיעוט הערבי ואל המיעוטים האחרים למרות שאלה הוכיחו את נאמנותם למדינה ונתנו נפשותיהם בעבורה ושילמו את המחיר היקר מכל בחייהם כתף ליד כתף עם העם היהודי. לסיכום, מדינת ישראל כמדינה יהודית ואני מדגישה יהודית ודמוקרטית, מחוייבת למתן שוויון זכויות וחובות על כל אזרחיה ובמקביל עליה לדרוש נאמנות מוחלטת. מי שלא מסוגל רגשית, ערכית, לאומנית לחלוק את חייו במדינה היהודית יכול לוותר אחר כבוד על אזרחותו "המאוסה" ולחפש את עתידו במדינות הרבות והעשירות של "האומה הערבית הנאורה". מי שלא ישמור על חוקי המדינה היהודית, מי שלא ישמור על נאמנותו למדינה היהודית הזאת, מן הראוי לבטל את אזרחותו ולהפוך אותו ל"פרסונה נון גראטה" במדינה היהודית. אבל, כל אזרח במדינה היהודית הזאת רשאי וזכאי לקבל את כל ההזדמנויות את שוויון הזכויות והחובות מהמדינה וכלפי המדינה בה בעת. כי אם החליטה המדינה לאפשר לקבוצה כלשהי, בין אם זו קבוצה של עולים ובין עם זה מיעוט אתני, לחיות בתוכה, עליה להיות מחוייבת גם כלפי איכות החיים ושיוויון הזכויות של כל אזרחיה. לילה טוב מוחמד 5.
55 שנה בסה"כ ללא מדינה?... הצחקת אותי. מעולם לא היתה לכם מדינה, לא היתה מדינה בסוריה, לא היתה מדינה בירדן, לא היתה מדינה בלבנון, כל השטחים הללו היו בשליטה עותמאנית ולאחריה נחלקו בין האנגלים לצרפתים. ארץ ישראל היתה חרבה והיה צורך בהרבה אומץ לב, הקרבה אישית ואמונה חזקה כמו של גלי העלייה היהודית על כל שלביה כדי להביאנו עד הלום. שוב אצטרך להזכירך, כי מעולם לא היה עם פלשתינאי והוא פיקציה בלבד! את הדיון הזה השארנו מאחור בשרשורים קודמים. הבעיה העיקרית היא של היהודים במדינה הזאת, שיש להם מין צורך מטופש להצטדק, להתפתל, לבקש מחילה בלי קשר למציאות. שאילולא לא כן, יתכן ובכלל היום גם אתה וחבריך הפלשתינאים (שכה מתהדרים "בהתנגדותכם" למדינה הציונית שממנה אתם יונקים את כוחכם האינטלקטואלי, את הידע וההשכלה, את חופש הביטוי שלא תמצא כמוהו באף מדינה מבין מדינות "האומה הערבית הגדולה") לא הייתם כאן אלא יושבים באיזו חושה בעזה, בירדן, בלבנון או בסוריה, חיים מהיד אל הפה וחוששים לנשום בכיוון הלא נכון מפאת האיום האיסלאמי הרדיקאלי של חיזבאללה, חמאס וכו'... הבעיה האישית שלי עם המצב שנוצר ואין באפשרותי לשנות את המציאות שאליה נקלענו משום אותן שגיאות גורליות שנעשו על ידי מנהיגינו לדורותיהם (החל מבן-גוריון שעצר את תהליך עזיבתכם את גבולות ארץ ישראל, דרך רבין שהחזיר לכאן את הארכי-מחבל ערפאת והפך אותו בעיניכם לשאהיד הגדול מכולם כמאמר "מרים טוקאן" ועוד נתן לו נשק וכסף כדי שיהיו לו מספיק כלים לפגע בנו ודרך ברק "המפונדרק" שהביאנו אל פי התהום בתוך פחות משנתיים ודרך שרון "היפהפיה הנרדמת" שהרס במו ידיו את ההתיישבות היהודית למרות שפינה רק את חבל עזה ואיתם את חזון ההתיישבות בארץ ישראל וכלה באולמרץ שכל כולו שחיתות, תבוסתנות, כישלון מדיני, כלכלי, חברתי you name it)... ובכל זאת אחרי כל זה יש לי בעיה ערכית ביחס שלי אליכם כמיעוט קולני ואלים המאיים להרסנו (ושלא יהיו לך אי הבנות, אינני שוכחת לרגע את ימי טרום מלחמת 6 הימים שבהם סימנתם את בתי היהודים ובקיבוצים מתוך שהייתם בטוחים שזאת הפעם אין מצב - הישות הציונית תיעלם בתוך דם ולהבות של מדינות ערב וצבאותיהם האדירים. כך שמעולם לא הייתם באמת מיעוט שרצה להשתלב אלא מיעוט שישב על הגדר, שיחק את המשחק והמתין והמתין. פשוט היום נמאס לכם להמתין ופתחתם את סגור לבכם ואולי זה משום השטויות של עודף אנושיות שלנו שאף מנהיג שלכם לא ניחן בה, המשלה אתכם שאנו חלשים דיינו ומפורדים ומפוצלים דיינו כדי שתוכלו לכבוש מידינו את המדינה שאנחנו היהודים הפרחנו בה את השממה שבה חייתם והתגוללתם במשך השנים) לבין היחס שלי אליכם כפרטים הראויים לזכויות אישיות ושוויון הזדמנויות, הקצאת משאבים ושוויון באיכות חייכם. ולמה יש לי בעיה ערכית? משום שבראייה הכוללת אני רואה בכם אוייבים ואפילו אוייבים מן המסוכנים לעם היהודי ולמדינתו, שהרי בתוכנו אתם יושבים ומתוך רקמת חיינו את פועלים כדי להרסנו תוך שימוש ציני בחוקי הדמוקרטיה של המדינה. לדעתי, מן הראוי היה כאשר ניתן היה בעת מלחמת השחרור לאפשר לכם להמלט לאן שרק תירצו ולא לחשוש מאיך תחיו, איך תתאקלמו, מה יגידו וכו'?... שהרי קבוצות אתניות ענקיות נעו ונדו בעולם כולו ועברו מקצה העולם ועד קצהו כדי לשנות ולבנות לעצמם חיים. אבל, משהוחלט להשאירכם במקומותיכם, מן הראוי היה לדאוג ולאפשר לכם את אותם תנאי החיים שלהם זכו היהודים וזאת למרות נאמנותכם הכפולה ואפשר אף לומר "נאמנות בערבון מוגבל ביותר". מדינת ישראל טרחה רבות לקיים יחס שגוי מתמשך אל המיעוט הערבי ואל המיעוטים האחרים למרות שאלה הוכיחו את נאמנותם למדינה ונתנו נפשותיהם בעבורה ושילמו את המחיר היקר מכל בחייהם כתף ליד כתף עם העם היהודי. לסיכום, מדינת ישראל כמדינה יהודית ואני מדגישה יהודית ודמוקרטית, מחוייבת למתן שוויון זכויות וחובות על כל אזרחיה ובמקביל עליה לדרוש נאמנות מוחלטת. מי שלא מסוגל רגשית, ערכית, לאומנית לחלוק את חייו במדינה היהודית יכול לוותר אחר כבוד על אזרחותו "המאוסה" ולחפש את עתידו במדינות הרבות והעשירות של "האומה הערבית הנאורה". מי שלא ישמור על חוקי המדינה היהודית, מי שלא ישמור על נאמנותו למדינה היהודית הזאת, מן הראוי לבטל את אזרחותו ולהפוך אותו ל"פרסונה נון גראטה" במדינה היהודית. אבל, כל אזרח במדינה היהודית הזאת רשאי וזכאי לקבל את כל ההזדמנויות את שוויון הזכויות והחובות מהמדינה וכלפי המדינה בה בעת. כי אם החליטה המדינה לאפשר לקבוצה כלשהי, בין אם זו קבוצה של עולים ובין עם זה מיעוט אתני, לחיות בתוכה, עליה להיות מחוייבת גם כלפי איכות החיים ושיוויון הזכויות של כל אזרחיה. לילה טוב מוחמד 5.
