ושוב על הנקה...

[רותי ע]

הלוואי ואני הייתי מגלה בזמן את

פתרון הקסמים

הייתי בדיוק במצב המייאש שלך אבל לי לא קרה נס ואני הפסקתי. נראה מה יהיה בילד הבא..

 

[ניריתי של יותם]

הסיפור שלך תמיד מרגש אותי מחדש

ענבל, את פשוט מקור השראה!!

 

[אילנה של יובל ומיכל]

גם אותי. באמת מקור השראה.

 

[טל של שחר]

כל הכבוד לך, באמת, על המאמץ והרצון

בסוף משתלם להיות עקשנים.

 

[שירלי של תומר]

אבל מה קורה עם מישהי ששואבת ושואבת

ושואבת ושואבת ושואבת......... וכלום לא יוצא אני בימים אחרי הלידה שאבתי ושאבתי במשך שעות וכלום כלום כלום לא יצא! (אחרי שעה שאיבה רצופה 5 טיפות בקושי). מתסכל שבמקום לבלות אם התינוק הקטנצ´יק החדש והחמוד שלי ישבתי בחדר עם המשאבה המטרטרת ושאבתי ושאבתי שעות על גבי שעות ועוד אין תוצאות... אה, סליחה, תוצאה אחת היתה, שלפוחיות בפטמות - אאוץ´! שירלי.

 

[חוה 1]

אצלי רק בזכות האחות בחדר תינוקות

הנקתי. באתי לחדר לידה עם דעה ברורה ומוצקה בקשר להנקה. לא היתה לי שום כוונה להניק זה משום מה די הגעיל אותי. היתה שם אחות שפשוט ישבה ולא ותרה. בכל הנקה ראיתי כוכבים מרוב כאב והיא לא ותרה. בשלב מסוים בקשתי ממנה בקבוק והיא אמרה בפעם הבאה ,תני לה לפחות את הימים הראשונים הם מאד חשובים. הייתי בבית החולים שלושה ימים וכל האכלה הייתי מבקשת בקבוק ובכל הנקה היא היתה אומרת בפעם הבאה. גם באמצע הלילה היו מעירים אותי להניק. את הגדולה שלי הנקתי 8 חודשים רק בזכות האחות/יועצת ההנקה של בית החולים בילינסון. אם זה היה תלוי בי ( באותם הימים) לא הייתי מניקה אפילו יום אחד.

 

[אפרת של ארבל]

לצערי- סיפור סיום הנקה

עד לפני שלושה שבועות הנקתי הנקה מלאה ארבל הייתה בת חודשיים. אך האחות בטיפת חלב חזרה ואמרה בכל ביקור אצלה שהילדה לא אוכלת מספיק כי היא לא עולה יפה במשקל ( 180-60 גרם בשבוע). חוץ מאחות טיפת חלב הופעל עלי לחץ משפחתי שכולם מסביבי טוענים שכנראה לא מספיק לה. אבל לפי כל המאמרים ולפי שיחה שלי אם יועצת הנקה אם היא רגועה והיציאות שלה כמו שצריך אז הכל בסדר. הסברתי לכולם שכך זה בהנקה לא עולים במשקל כמו בבקבוק ולא אוכלים כל שלוש שעות ואף אחד לא תמך בי אלא רק נתנו לי להרגיש רע עם ההנקה. לכן התחלתי לתת לה תוספת ומכיוון שלא הצלחתי לשלב את ההנקה והתוספת הפסקתי להניק. לאחר שבועיים של פורמולה + קונפלור (140 מ"ל) הגעתי לטיפת חלב והאחות שוב אמרה שהילדה לא עולה יפה במשקל 110 גרם בשבועיים. לאחר שהסברתי לה שהפסקתי את ההנקה ונתתי רק פורמולה + קונפלור היא אמרה שכנראה היא מסוג התינוקות שאוכלים ולא עולים במשקל. מסקנה - הילדה עלתה בהנקה יפה בדיוק כמו שעלתה שאכלה פורמולה + קונפלור לכן לא הייתי צריכה להפסיק להניק אך הלחץ הסביבתי הכריעה. צריך שיהיה יותר פרסום כך שכל הסבתות יידעו שהנקה זה לא כמו בקבוק, שאין שעות וכו´ וכמובן שאחיות טיפת חלב התמכו בהנקה ויעזרו. היום אני נורא מצטערת שכך הנקה מוצלחת הסתיימה.

 

[_גלית_]

קראתי את כל סיפורי ההנקה

על ההצלחות והכשלונות והייתי בעיקר עצובה

... כי כמו בסיפורי הלידה שפורסמו כאן לא מזמן, כל כך חבל שברגע כל כך חשוב בחיים שלנו, אנחנו והתינוקות שלנו צריכים להיות נתונים בידיהם של אנשים חסרי רגישות, או לפחות להסתמך על המזל ש"יחליט" אם ניפול עליהם או על אנשים אחרים יותר רגישים ותומכים. אני חושבת שהנשים חייבות לקחת את הנושא לידיים, ולהאמין שלפעמים יש להן יכולת לקבוע מה יהיה. שום דבר לא יכול להכין ללידה ראשונה ולמה שבא אחריה, אבל אפשר לבוא עם יותר ידע ועם יותר החלטות (גם אם ההחלטה היא לא להחליט) ובעיקר עם יותר אסרטיביות. הדגש הוא על - ידע! יש משהו בהריון שמאוד מתמקד בהווה ולא מתמודד כמעט עם העתיד, בגלל כל מיני פחדים מהלא ידוע ומעין הרע וכו´, יש תחושה (נכונה) שעומד לקרות משהו גדול מאיתנו שאי אפשר לשלוט בו וצריך לפעול צעד-צעד כדי להמשיך לתפקד בחיי היום-יום. אני הרגשתי את זה מאוד בהריון שלי, ואני חושבת שאולי זה מה שגורם לחוסר יכולת ורצון לנסות לקבוע את מהלך העניינים בלידה ומיד אחריה. כשהחלטתי לעשות לידה פרטית בתה"ש ואחריה לשהות במלונית, קבלתי תגובות כמו, "אבל אפשר ללדת בחינם בבי"ח רגיל, למה את צריכה את זה?" וכל מיני מבטים עקומים של, "נו, כמה כסף היא הולכת לזרוק על שטויות בשלב כזה בחיים, כשצריך כל גרוש..." כן, אני בחרתי מראש לשלם כסף ולדעת שאני מקבלת פחות או יותר את מה שאני מצפה לקבל, אבל זה לא אומר שבמערכת הציבורית צריך להתקל בכל כך הרבה סיפורים עצובים כמו כאן. נכון שהמערכת לא עובדת טוב, והמצב האידאלי הוא שאף אחת לא תצטרך להגיע למחלקת יולדות ולהתחיל לנהל מאבקים שניה אחרי שילדה, עם כל הכאבים הפיזיים, העייפות והקושי הרגשי שאותם היא חשה. לפעמים גם מי שלא יולדת פרטי, או שוהה במלונית, או שאין לה תמיכה במחלקה, או שאין בנמצא תומכת הנקה ראויה יכולה להשפיע קצת יותר על מהלך העניינים אם רק יהיה לה קצת יותר ידע! אפשר אולי ליצור קשר עם גופים שתומכים בהנקה לפני הלידה (כשעוד לא נגרם נזק), או לגייס לעניין חברות או קרובות משפחה עם נסיון שיוכלו ללוות אותה, אבל בעיקר, ולמרות הקושי, לעמוד על שלך! להקשיב לאינסטינקטים שלך ולא להבהל מכל מיני אנשי מקצוע שאם כל הרצון הטוב (אם יש...) לא תמיד מסוגלים לתת תשובות ותמיכה לכל אחת. הרי אחר כך כהורה, פתאום מגלים על כמה דברים צריך לחשוב ולהחליט ולעמוד מול מערכת של לחצים ממערכת הבריאות, טיפת חלב וכל מיני נשמות טובות שיודעות יותר טוב ממך מה לעשות, כי אין לך ניסיון... ככל שהנשים יתחילו עם זה יותר מוקדם ויאמצו את הגישה הזאת, כך ניתקל בפחות סיפורים עגומים שכאלה...

 

[limori]

הי גלית אני מסכימה עם כל מילה

שכתבת... לצערי חוית הלידה שלי היא נוראית ולכן הפעם בחרתי לי חויה מתקנת. אני לא אבוא לארץ ללדת אני אלד כאן עם רופא אחיות מרדים גניקולוג ורופא ילדים פרטי. כמובן שגם חדר פרטי. כולם ילוו אותי לאורך כל הלידה באם זה קיסרי או לידה רגילה. ובניגוד לארץ בעלי ואימי יוכלו להיות נוכחים בלידה שלי וגם אם זה קיסרי. זה עולה המון אך שווה כל אגורה..... שבת שלום

 

[אתי.ו]

כיצד להצליח להניק, טיפים של אמא

אני כותבת שורות אלה תוך כדי הנקה. כמו שכתבתי בשירשור זה לפני מספר ימים, המלכוד הוא כאשר נותנים חלב מבקבוק. את הבקבוק יש להשליך ורחוק !!!!! כאשר נותנים חלב מבקבוק הגוף לא מבין שיש דרישה ליותר חלב וכי עליו לייצר... מה עושים? זהו ! כאשר אין החלב די להשביע את רצונו של הפיצי, צריך לעבוד וקשה עם משאבת חלב מעולה - זה סוד ההצלחה, משאבת החלב צריכה להיות כזו שמדמה פעולת יניקה של תינוק. חס וחלילה - לא לגעת במשאבות החלב של יד שרה, אותן משאבות שצריך לווסת את עוצמת השאיבה עם האצבע - זה אסון !!!!!!!!!!!!!!! אותן משאבות הן מכשירי אינהלציה אשר עשו להן הסבה, במקום להוציא אויר, החליפו את מקום הצינור והן יונקות אויר. - לא לגעת לא לגעת ולא לגעת בהן !!!!!!!!!! הן כואבות ומתסכלות ולא מועילות ולא מדמות פעולת יניקה של תינוק. כאמור, יש משאבות טובות מאוד שלא כואבות ולא גורמות לסבל וכך בעצם ההנקה לא הופכת כבר משלב זה לסיוט. אותן משאבות כאמור מחקות פעולת יניקה של תינוק, יש לשבת מידי יום כל שעתיים שלוש (גם אם "יוצאים" מספר טיפות) עם המכונה ולתת לגוף להבין שיש דרישה להגביר את הייצור, כעבור ארבעה ימים ראו זה פלא יש יופי של חלב !!!!!!! זה בדיוק מה שאני עשיתי, ביתי בת שנה ואני מניקה ובכיף ענק עד היום. עם פחות עקשנות שלי להגיע ליועצת הנקה מוסמכת , ההנקה הייתה מסתיימת בגיל שבועיים!!! היה לנו משבר והיה הרושם שלא יילך. דבר נוסף חשוב, אחיות טיפת חלב אינן מבינות כמעט כלום בהנקה !!! אל תתרגשו כאשר הן מיידעות אותכן כי התינוק לא עולה די במשקל. וזה כאמור בחודש הראשון בלבד, עקומת הגדילה של תינוק יונק שונה מעקומת הגדילה של תינוק הניזון מפורמולות , לא בכדי משרד הבריאות שוקל בימים אלה להוציא עקומת גדילה לתינוקות יונקים!!!! אם רופא הילדים שלכם טוב ומבין, כמו רופא הילדים שלנו, ניתן להיוועץ בו בקשר להתפתחות הילד בהנחה שהוא יונק, לצורך המעקב בחודש הראשון. בכדי לייצר די חלב צריך דבר נוסף חשוב - לנוח. תפסו את עצמכן ולכו לישון בכל זמן נתון , הגוף מאוד מתאמת לייצר חלב בהתחלה , תנו לו את הכוח ולכו לישון כשזה רק מתאפשר. צריך לאכול טוב ומגוון ע"מ להניק. אגב אתן יודעות שבכל יום שמניקים מאבדים כ - 500 קלוריות !? כמה ספורט צריך לעשות כדי להגיע ללוקסוס הזה? כאשר לוקחים את הפיצי לינוק, מומלץ לשתות כוס או שתיים של מים , השתייה מגבירה את שיחרור החלב. זה כרגע מה שעולה בדעתי שעזר לי ועשוי לעזור גם לכן, אם אזכר בעוד טיפים - תשמעו ממני. לאותן אימהות שלא מניקות ומאוד מתייסרות אני מבינה אתכן , את ביתי האמצעית (כיום בת 12)הנקתי רק שבועיים והתייסרתי אולי שנתיים. והמחדל היה של אחיות טיפת חלב , שכאמור אינן מבינות !!! את ביתי הגדולה ( כיום בת 16 !) הנקתי 10 חודשים. וכאמור, אני אמא גם עמית בת השנה.

 

[zimes]

יש ביד שרה גם משאבות מעולות

של מדלה, "מקצועיות" - lactina. הן ניתנות אם מביאים אישור מיועצת הנקה, שהאמא באמת זקוקה לכזו משאבה.

 

[zimes]

../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

אני קוראת את הפתיל הזה כבר כמה ימים, ורוצה לכתוב כמה חבל לי, ולא יודעת מה להגיד. תודה, גלית, שניסחת כ"כ בהיר כמה רע היחס בבתי החולים לתינוקות ולאמהות. וכמו שכבר כתבתי - בפעם הבאה, ב"ה - בבית (או לחתום ולעזוב את בית החולים 6 שעות מהלידה).

 

[noa_f]

אין אין אין דבר כזה בקבוק =אמא רעה

ואני הראשונה שמתליץ להניק והאחרונה שתגיד להפסיק להניק. קראתי כאן וגם כתבתי והייתי רוצה לומר לכל אלו שלו הניקו אל תפתחו רגשי אשם סתם!. (יהיו לכן מספיק הזדמנויות אחרות...) ההנקה אכן טובה יותר ומומלצת יותר וכדאי מאוד לנסות, אבל אין שום סיכוי להצליח ללא הדרכה נכונה, ללא ידע וללא סביבה תומכת. לכן אני מתנגדת כל כך לפרסום המאסיבי של תחליפי חלב אם, הם יוצרים חלק גדול מהתדמית הנוראית הזו. (אבל האמת היא שכל מה שקשור לילדים ותינוקות כרוך בפרסום מאסיבי ולרוב סקסיסטי ומקומם.) ואני שוב חוזרת, כדי שלא ישכח: אנחנו אמהות מ צ ו י נ ו ת ! עם או בלי ציצי!

 

[zimes]

לא רגשות אשם

(אני הנקתי חלקית, ועדיין מיניקה בני שנה) אלא כעס אדיר על המערכת. על היחס שקיבלתי, על כמה שהציקו לי כי רציתי להניק, על כמה שהייתי צריכה להלחם ברופאים ובאחיות (בלידה ובאשפוז), ועל כמה שהתנאים במחלקת יולדות לא מאפשרים להתאושש מהלידה, ולא מאפשרים ליצור עם הילד קשר כמו שאני רציתי.

 

[רותי ע]

גלית-מה שכתבת מוסיף עוד נדבך

למשהו שגדל אצלי-התחושה שהמערכת הציבורית בנושא הלידה דפוקה ! אם יש מזל והלידה הולכת נהדר וההנקה אח"כ גם-יופי. אם משהו משתבש או סתם הולך קשה יותר אנחנו בצרות. ואני מתחילה לחשוב ברצינות על לידה פרטית בפעם הבאה. כי הרבה מהסיפורים המאושרים ששמעתי/קראתי היו עם רופא פרטי. ואז היחס משתנה מקצה לקצה. כמה פעמים כבר אלד בחיים? אולי עוד פעם, אולי פעמיים. אם אני משקיעה אלפי שקלים בנסיעה לחו"ל זה לא יותר חשוב? לא שווה לוותר על משהו אחר ובלבד שנושא כל כך חשוב יעבור עלי ועל תינוקי לא רק בשלום אלא גם כחוויה? ולתאכלס-איך מארגנים לידה פרטית?

 

[zimes]

בבית? בבית חולים? עם מילדת? רופא?

דבר ראשון - תחליטי מה את רוצה. אח"כ תשאלי מי מכיר מילדת/רופא שמקבל לידות בבית/בקליניקה שלו/בבי"ח באיזור מגורייך, ותופתעי שיש חיה כזו.

 

[רותי ע]

בבית-בטוח לא

רק לחשוב שבאמצע הלידה חו"ח התינוק נקלע למצוקה ואז כל דקה קובעת.. וכשיגיע הזמן טוב שיש את הפורום להתייעץ

 

[_גלית_]

שני דברים... ../images/Emo13.gif

בעצם, מה שרציתי להדגיש בהודעה שלי זה את הכוח שאנו, כיולדות, צריכות לקחת לידינו (במידת האפשר

) למרות המצב במערכת הציבורית, שרובנו נפגשות איתה בלידה. אני מרגישה שלמרות שיש מקרים מוצלחים, לא כדאי להשאיר את העניין לידי המזל

. לא חייבים ללדת פרטי כדי להגיע ללידה או להנקה ולא להיות כל כך חסרת אונים, לא לדעת כלום ולא להיות יכולה להשתתף בהכרעה לגבי מה יעשה איתך ועם תינוקך (כמובן במסגרת המגבלות הרפואיות) כי עם קצת אסרטיביות וידיעת מה רצוי לך, לא כל רופא, מיילדת, או אחות תינוקיה יוכלו להגיד לך שאת מסכנת את התינוק או את עצמך, מבזבזת את זמנך, או כל מיני דברים שהם לפעמים פשוט לא נכונים ובאים לשרת איזשהו צורך שלהם שממש לא צריך לעניין אותך, כמו שלא תסתובבי להם בין הרגליים או שתפני מיטה במחלקה או בחדר לידה וכו´. בנוסף לנסיונות להביא לשינוי במערכת שאני כמובן מאוד תומכת בהם, חשוב לי להדגיש את השינוי שנשים צריכות לעשות בגישה שלהן. להפסיק להיות "ילדות טובות"

וחסרות אונים, לא לפחד לעשות בלאגנים

אם צריך, גם אם יגידו עליך שאת נודניקית או מכשפה או כל מיני דברים לא יפים. אפשר גם לעשות את זה בנעימות ועקשנות ולא להגיע לעימותים, העיקר המטרה

! לגבי ההוצאה של לידה פרטית, מסכימה איתך בהחלט. אז, עד שהדברים הנ"ל יהיו נחלת הכלל, (אינשאללה...) אני לא הייתי יולדת בבית, הייתי הולכת על בי"ח בליווי מישהו שאת נפגשת איתו ובחרת, בלידה שעל סגנונה הוחלט מראש, בשיתופך ולפי שאיפתך. והכי חשוב: לקבל המלצות וכמה שיותר, אם אפשר מאנשים שאפשר יהיה גם לדבר איתם ולשמוע ממש פרטים לגבי יחס, מקצועיות וכו´. היתרון בת"הש ששם המילדות/דים הם עובדי ביה"ח ולכן מאפשרים להם לעשות את העבודה ביתר קלות. לא יודעת לגבי בתי"ח אחרים.

 

[or3]

עוד קצת על הנקה,,,,,

אני לשמחתי הצלחתי להניק 7 חודשים מאוד נהנתי להניק את הילדה שלי ביום, בלילה, עייפה, לא עייפה - תמיד!!! ילדתי אותה בשיא החום וכשהייתי מניקה אותה הייתי לפעמים נוטפת זיעה ואפילו לא הזיז לי,,, הפסקתי להניק רק בגלל בעלי וחמותי ששיגעו לי ת´שכל והחליטו שאין לי מספיק חלב והילדה לא אוכלת טוב,,,, לדעתי בעלי קינא,,

וכשהפסקתי היתה לילדה שלי טראומה רצינית חודש וחצי היא לא הפסיקה להקיא!!! התרוצצנו בין רופאים עד שהגענו לפרופסור מקסים שאמר לנו לעזוב את הילדה שלנו וכך זה באמת נפסק,,,,, בקוצור,,,,אין כמו חווית ההנקה ובע"ה אם אהיה שוב בהריון ואלד אניק כמה שרק אוכל,,, (ועכשיו שאני בבית שלי אף אחד לא יפריע לי

)

 

[אמא של תומר]

תגובה וגם טיפ קטן

קראתי כל מה שנכתב גם כאן וגם בפורום פמיניזם, וראשית, רציתי לומר שכל המידע שנכתב כאן הוא זהב טהור, ולפי דעתי אולי כדאי ליצור לכאן קישור מפורום הריון ולידה (רותי?) כי יש כאן ה-מ-ו-ן אינפורמציה, שאני יודעת שהיתה יכולה לסייע לי אם הייתי יודעת אותה כשילדתי. בבי"ח מאיר ביקשתי הנקה בלבד, ואכן קראו לי כל פעם שתומר בכה, ולמעשה הוא הצליח לינוק רק פעם אחת בבי"ח, בעזרתה של חאות נחמדה בשם יפה, שנצמדה אלינו עד שהוא תפס את העניין, וכשהוא כבר ינק, זה היה למשך שעה וחצי. בכל אופן, אף אחות בבי"ח לא המליצה או ניסתה לשכנע אותי או ניסתה לדחוף לתומר בקבוק - הן היו מאוד בעד הנקה, ומאוד שמחות לעזור בעניין, הבעיה התחילה בבית. בבית חזרו הקשיים, ונאלצתי לשאוב (במשאבה הנוראית של אוונט - אל תתקרבו אליה) ובאמת בהתחלה לא יצא הרבה - צריך פשוט לפתח מיומנות שימוש במשאבה, וזה גם עניין שלא הייתי מתנגדת לקבל בו סיוע. במשך שבועיים תומר קיבל חלב שאוב בבקבוק ועלה יפה במשקל, אבל זו פעולה קשה ומעצבנת - ביחוד עם משאבה גרועה - ולא ידעתי אם אוכל להמשיך כך זמן רב, למרות שמאוד מאוד רציתי להניק. פה ושם תומר כשהיה מאוד רעב הצליח לינוק, ואז פיתחתי מין תכמון קטן - הייתי מתחילה להאכיל אותו בבקבוק, ואחרי דקה מנתקת אותו ומעבירה לציצי - וזה פשוט עבד. תוך יומיים הוא עבר להנקה בלבד, עד לאחרונה, בגיל 8 חודשים. לאחרונה הפסקתי מכיוון שהוא פשוט התעלל בי - נשך וצבט ומשך, וזה היה בלתי אפשרי, למרות שהיה לי הרבה חלב. וגם בעניין הזה היה לי קשה מאוד, בגלל הנהיה הציבורית אחרי עידוד הנקה, לא קיבלתי עידוד ועזרה בנושא הגמילה, למרות שתומר כבר בן 8 חודשים וינק תקופה ארוכה וטובה, וכך עברנו תהליך גמילה קשה וארוך, ורק לאחרונה הוא התחיל לאכול את הפורמולה כמו שצריך, ומה שהחלטתי, זה שבילד הבא, כל יומיים שלושה אתן לו פורמולה, כדי שיכיר את הטעם כשארצה לגמול אותו, ושום קמפיין לא ישכנע אותי אחרת. את תומר חשבתי להניק כמה שירצה, אבל בשל הנסיבות שנוצרו, לא יכולתי להמשיך ומכיוון שלא לקחתי זאת בחשבון, היה לי מאוד קשה לגמול אותו - ילד בן 8 חודשים יודע בדיוק מה הוא רוצה. ואגב,בנושא השינה, הוא עדיין קם 3 פעמים בלילה לאכול, בדיוק כמו בהנקה, אז לפחות אצלינו מעבר לפורמולה לא עזר בנושא הזה. בנוסף, חזרתי לעבודה לאחר 4.5 חודשים, ותומר הולך למעון במקום העבודה שלי, כך שיכולתי להמשיך להניק אותו, אני יודעת שזו פריבילגיה שאין להרבה נשים, אבל במקרה שלי לא היה בכלל שיקול של הפסקת הנקה בגלל חזרה לעבודה. באופן כללי רציתי לומר שעדיף אמא רגועה שנותנת בקבוק, מאשר אמא לחוצה שמניקה, ואז גם תפוקת החלב יורדת וההנקה לא מצליחה בכל מקרה, ונוצר מעגל קסמים של אמא עייפה ועצבנית-> מעט חלב -> תינוק עצבני ורעב -> אמא עייפה וכו´. בנוסף, אנחנו מתעלמים מנתון חשוב נוסף - הדימוי העצמי, יש נשים, שמבחינה אישית פשוט לא מתחבר להן שילד יונק מהציצי, שהוא איבר שגברים, וגם הרבה נשים, מתייחסים אליו כאל איבר מיני, ויש להן מחסום פסיכולוגי בנושא ההנקה, כי לא מתחבר להן שאיבר שהוא כ"כ מיני הופך פתאום להיות משהו אחר לגמרי ומפסיק למלא את תפקידו באינטראקציה המינית, זה גם משהו שצריך לחשוב עליו ולהתיחס אליו, אם אשה לא רוצה שתינוק ינק לה מהציצי, שעד עכשיו "שימש" את אבא - זכותה. הערה נוספת: למרות שחווית הלידה וההנקה שלי היו בסה"כ מוצלחות, אני מסכימה עם גלית - צריך לדעת בדיוק מה רוצים, לא להקשיב לאחיות אינטרסנטיות, לעמוד על שלנו ולעשות בלאגנים אם צריך, ולא לוותר!