זוגיות חסרת תוכן ותכלית

[לצורך העניין X]

זוגיות חסרת תוכן ותכלית

שלומות,

אני נמצא בנישואים ריקים מרגשות שמשאירים אותי עם ריקנות ענקית בלב. אני כבר לא אוהב אותה והיא לא אוהבת אותי. אולי אפילו היו לה פרשיות מהצד, לא יודע. אחרי ששקלתי ארוכות, החלטתי להתגרש. אין בבית מריבות קשות, בטח לא אלימות וכיו"ב. פה ושם יש ויכוחים אבל רוב הזמן מדברים רק על דברים פרקטיים כמו מי לוקח את הילד לבי"ס, מי עושה קניות, וכאלה. יש לנו ילד בן 8 שקשור מאד לשנינו. יש לי תחושה חזקה שהוא ייקח את זה קשה. הוא ילד רגיש ותמיד אוהב כששלושתנו יחד. אני פשוט תוהה אם אני לא שם את טובתי שלי לפני טובת הילד. האם האחריות והמחויבות שבאות עם הבאת ילד לעולם אינן מתגשות עם הזכות שלי לנהל חיים מאושרים וזוגיות יותר בריאה? ובכלל, מה העצות שלכם להקל עד כמה שאפשר על הילד את פירוק המשפה.

תודה

 

[חייבתלהגיב]

רק רציתי להגיד שלגבי להקל על הילד במקרה של פירוק המשפחה,

יש גם פורום "גרושים גרושות" בתפוז שאתה יכול להתייעץ איתו בנושא.

 

[מריוס זכריה]

אתה אמור לשים את טובתך לפני זו של הילד

זה סוד ההורות הטובה.
ולעומת זאת, סוד ההורות הרעה הוא לשים את טובת הילד לפני טובתך.

אני יודע שעלולים עכשיו להעיף אותי ממועדון ההורים היהודים הטובים.
נו, שיהיה.

הפטנט הזה, לשים את טובת הילד לפני שלי, הוא תולדה של דור של הורים מפונקים, שעקב כך אין להם עמוד שידרה, והם אכולים בחוסר ביטחון ורגשי אשמה.

אז הדור הזה אומר לעצמו: אין לי מושג ירוק איך מגדלים ילדים, אז לפחות אני אקריב את עצמי.
ככה גם אם ייצא חרא, אי אפשר יהיה להאשים אותי.
מקסימום נאשים את הילדים, שקיבלו הכל אבל יצאו חרא בני אדם (זה בטח בגלל הגנים של אשתי... כל המשפחה שלה דפוקים כאלה....)

אבל האמת היא שהפטנט הזה לא עובד.
לילד לא יכול להיות טוב, כשלהורים שלו רע.
זה כל כך פשוט.

כל מהות החינוך, הוא מתן דוגמה.
מראים לילדים מה זה החיים.
עבודה.
בית,
זוגיות.

לילדים יש עיני רנטגן.
הם רואים את כל השקרים.
הם אמנם לא מבינים מה הם רואים.
הם פשוט סופגים, ומבינים שזאת המציאות.
רואים שני הורים אומללים זה עם זו.
רואים שהדרך להצליח בחיים היא להעמיד פנים ולשקר לאנשים הכי קרובים לך - בן או בת זוג, ילדים, הורים.
והם לומדים.
ומיישמים.
וכשיהיו הורים, הם יעשו בדיוק אותו דבר.
שרשרת בין דורית של אומללות מיותרת.

---

במטוס, לפני ההמראה, מסבירים שכשבמקרה חירום ירדו מסכות חמצן, ההורה צריך לשים את המסיכה לעצמו קודם, ורק אחר כך לילד.
למה? זה לא אגואיסטי?

לא. זה היגיון פשוט. רשויות התעופה עוסקות במחקר פראקטי, כמותי.
ומסתבר, עובדתית, שהורה שלא יכול לנשום, לא יוכל לעזור לא לעצמו ולא לילד.
קודם שיהיה להורה חמצן. ואז הוא יוכל לעזור לכל מי שמסביב.

---

ואיך לעזור לילד עם הפירוק?

לך, עם אשתך-גרושתך-לעתיד, או לבד, לקבוצה של בית ספר להורים (במכון אדלר או דומיו).
תלמד עקרונות של הורות.
יש המון סוגיות. זה לא טיפ או שניים וגמרנו. זו תורת חיים מעשית. וזה טוב לפני גירושין וגם אחריהם. בכל גיל.

אז אם אתה רוצה להיות הורה טוב - זו הדרך.
בגירושין, לפניהם ואחריהם.
זה קצת קשה, דורש מאמץ - אבל דברים טובים צריכים עבודה.
אי אפשר לקבל הורות טובה כמו שמקבלים משלוח מהסופר.
יש עבודת רגליים לעשות.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[לצורך העניין X]

וואו, לא משאיר מקום לפרשנות

אחד הטיעונים העיקריים שתמיד עולים נגד גירושין זה בגלל הילדים. שהילדים יסבלו. אז אתה אומר בדיוק ההיפך. דורש לי זמן לעכל את זה.

תודה על התשובה.

 

[כי אני הבוס]

מיתוס הילדים הסובלים

לילדים יכול להיות טוב עם הורים נשואים ויכול להיות רע עם הורים נשואים ולילדים יכול להיות טוב עם הורים גרושים או רע עם הורים גרושים. רק מה, כשרע להם וההורים גרושים, ישר מאשימים את הגירושין.

החריג לנאמר לעיל הוא כשההורים מנהלים מלחמת גירושין ופוסט גירושין מכוערת, שלא יכולים או לא רוצים בכלל להסתיר מעיני הילדים. הילדים רואים את ההורים פוגעים זה בזה ונפגעים וסובלים. אז גם הילדים סובלים. כמובן שהכי גרוע זה כשמשתמשים בילדים ככלי במלחמה בין ההורים ועל הדרך דופקים להם את הראש כי בשביל הורים מסויימים גירושין זאת מלחמה לכל דבר, מלחמת אגו, ובמלחמה לפי השקפת עולמם, כל האמצעים כשרים והמטרה מקדשת את האמצעים. במלחמה כמו במלחמה, הרי הכל מותר. שיטה יותר "רכה" של הנ"ל זה פשוט להרעיל את הילדים כנגד ההורה השני. זאת לא מלחמה, רק תחרות ההורה הפופולרי, אבל מספיק כדי להצדיק הרעלת הילדים כנגד היריב ולעזאזל הנזק שזה גורם לילדים. לשים לב לגבי ההרעלה כי סבים וסבתות יכולים ולפעמים אפילו מאד אוהבים לעשות את זה.

אני יודע שזה נשמע נורא, וזה לא רק נשמע ככה, אבל חייבים לזכור שמדובר במיעוט קטן של הגרושים, ויותר מזה, הורים שמגיעים לרמת שפלות כזאת, כנראה שלא היו מתנהגים יותר טוב גם כזוג. כך שייתכן מאד שהגירושין הם דווקא הרע במיעוטו.

 

[oneofus]

מר מריוס, לא! אתה טועה !

טובת הילדים קודם. הם לא בחרו לבוא לעולם, זו הסיבה שאפילו הורים שנפוחים מחשיבות עצמית , מחכים שהילד יגדל.אם כל אחד יוותר קצת יהיה לילדים יותר.
לגבי הכותבת, אני נשוי באושר עשרות שנים. 80% מהשיחות עם אשתי הן טכניות, שהרי היא לא מבינה בעבודה שלי ואני לא מבין בשלה. ושאר ה 20% הם חילוקי דעות. אז מה? בשביל זב מפרקים משפחה?

 

[כי אני הבוס]

אה, באמת? אז אתה טוען שאין הורים לילדים קטנים שמתגרשים?

ולהיות בבית מלא מריבות זה איכשהו משרת את טובת הילדים?
נשמע לי שאתה קצת, איך לומר בעדינות, לא בכיוון.
לגבי הזוגיות שלך חסרת התקשורת וחסרת רגשות, צר לי אבל נשמע שאתה בזוגיות מאד עלובה ועצובה.

 

[ה דיווה]

מריוס !!! אתה לא יודע איזה פשע אתה עושה

כאשר אתה מביע את דעתך כלאחר יד.

בלי להכיר את האוביקט ששואל אותך, בלי להכיר את הילד הרגיש אתה יורה מהמותן את מה שלמדת בקורס קצרצר של טיפול.

דעתך הכתובה היא לא אחראית לחלוטין לפי דעתי הבלעדית.

 

[שרון מיעצת]

הוא לא עושה שום פשע, הוא עוזר לאנשים

תרגיעי

 

[Lighting Express]

הבעייה הגדולה היא כלכלית דווקא

אם אתם לא נמנים על האלפיון העליון, פרידה תתבטא בירידה ברמת החיים, לפעמים אפילו ירידה דרסטית. תלוי בנקודת הפתיחה. אתם יכולים להגיד שאתם ויתרתם על מותרות חומריים לטובת האושר, אבל הילד? הוא חוטף מכל הכיוונים ולא מבין למה זה מגיע לו. גם ההורים שלו נפרדו. גם אומרים לו שעכשיו כבר אין את כל הדברים שקיבל קודם. מה הוא אשם? אם הייתם משפעה שסוע במריבות ואווירה עכורה, אז אולי מרוויח את השקט והשלווה. אבל אם הייתם משפחה נורמטיבית רק שאמא ואבא כבר לא אוהבים אז הילד יסבול בפרידה. אתם יכולים לעטוף אותו באהבה וכו' אבל נזק יהיה.

 

[לצורך העניין X]

עברתי על המספרים יותר מפעם אחת

אולי זה יתבטא בפחות חסכון לפנסיה וגם כנראה שכבר לא אגור יום אחד בבית עם גינה כפי שקיוויתי שיהיה לי יום אחד, אבל אפשר לשמור על רמת החיים הנוכחית.

 

[חייבתלהגיב]

גם בלי להיות באלפיון העליון

אפשר, למשל, לעבוד במקום שבו מקבלים הטבות שקשורות לילדים (חוגים, קייטנות, אטרקציות, ימי נופש וכו' וכו'), וזה לא משתנה כלל עם הגירושין.

 

[שרון מיעצת]

לפעמים אפשר פשוט להתיעל מבחינה כלכלית

למשל "זוג מסויים" מכרו צמוד קרקע בעיר יקרה ועברו לעיר הסמוכה בה כל אחד קנה לעצמו דירה בחלקו מסכום המכירה. אז נכון שגרים "רק" בדירה עכשיו אבל לילד חדר משלו אצל כל אחד מההורים ואי אפשר ממש לומר שרמת החיים שלו נפגעה כי הוא כבר לא גר בבית פרטי. לחו"ל הוא יוצא אפילו יותר מקודם כי יוצא בנפרד גם איתי וגם עם אביו. טלפון זה לא סיפור גדול, מחשב יש לו משלו אצל כל אחד מאיתנו. בקיצור, אני לא רואה איך הוא נפגע מבחינה חומרית מהפרידה שלנו.

 

[Lighting Express]

לפעמים אפשר, לפעמים אי אפשר

כנראה שיותר פעמים אי אפשר מאשר אפשר. לכם הייתה נקודת פתיחה טובה. בית בישוב יקר. מה יעשו מי שיש להם דירה בישוב ככה-ככה וגם עליה 70% משכנתא? או שאין להם דירה בכלל? תאמיני שזה לא פשוט בכלל.

 

[יהיה טוב 1971]

אני מרגישה שהבעייה היא בתקופת הביניים. אחרי שנה שנתיים

כשדברים מתייצבים אז זה ניראה אחרת כמובן. אבל תקופת המעבר היא סיוט לכל הצדדים ולילד בעיקר. ועוד יותר בעיקר אם הוא רגיש.
&nbsp

 

[כי אני הבוס]

שנתיים זה די הרבה זמן

כל משפחה שונה וכל גירושים שונים. ברוב המקרים, הבלגאן הגדול נגמר תוך כמה חודשים. עדיין צצות כל מיני סוגיות פה ושם אבל זה כבר לא מה שהיה בחודשים הראשונים. כמובן שיש משפחות שבהן זה לא נגמר לעולם וכל עוד הם חיים, הם ממשיכים להילחם זה בזה.

 

[אייבורי]

ילדים מסתגלים

ולילד שיהיו לו שני הורים שמחים יותר מאושרים יותר
בגדול זה יתאזן.
לרוב התרוץ של טובת הילד, בא להסתיר פחד קמאי מהתהליך.
&nbsp
בכדי שהתהליך יהיה קל, עדיף שתעשו את התהליך בגישור, בלי מריבות סוערות
בלי סכסוף אלים ומלא דם.
תעשו הפרדה מכבדת ונעימה, רצוי שתגיעו להסכמה על הורות משותפת
&nbsp
שיהיה בהצלחה

 

[skickers]

 

[לצורך העניין X]

תודה

 

[שרון מיעצת]

היה לי מזל שלפני הגירושין הלכתי לפסיכולוג מעולה וזה מה שאמר

כשאמרתי שאני מאד חוששת כי שמעתי שזה פוגע בילד הוא שאל אותי, נניח והבן שלך היה גדול, נשוי ואומלל בנישואיו. את כאמא מה היית מייעצת לו לעשות? להישאר או להיפרד? באותו רגע ידעתי מה אני צריכה לעשות. אצלנו כל הסיפור עבר די בקלות וגם הילד השלים עם זה בסבבה. אם זה תמיד ככה? כנראה שלא. אבל אני מסכימה שלא להתגרש בגלל הילדים זאת טעות.