זה מה יש10
New member
עצות של מפרקת משפחות טרייה
קודם כל - גירושין אינם פירוק של משפחה. גירושין הם בחירה אחת מני אופציות רבות להתנהלות לאור משפחה שהתפרקה כבר.
וכאן צריך פשוט לחשוב תמיד במושגים של אלטרנטיבות.
ברור שמשפחה שהתפרקה זה דבר לא טוב. לא להורים ולא לילדים . אבל זה קרה כבר.... עכשיו מה עושים?
אני תמיד מנסה לחשוב על למזער נזקים.
אנחנו החלטנו בסופו של דבר כן לשים את טובתנו לפני טובת הילדים (ושלא יספרו לך סיפורים שילדים לא נפגעים מפירוק בית ומשפחה).
גם אצלנו בדיוק כמו שאתה מתאר אצלך- לא היו מריבות, לא היו דרמות ולא היו בלאגנים. ואפילו היתה שמחת חיים, היה המון הומור וצחוקים, אבל במישור הזוגי קוראים לזה אדישות. ואין מזה תקומה.
ולתוך המודל הזה הילדים שלנו גדלו עם המחשבה המעוותת שככה נראית זוגיות, ככה נראית הורות וככה נראית אהבה......
ואני חושבת שזה לא מודל טוב. ואני חושבת שמשהו מהקור הזה בין ההורים בכל זאת מחלחל לילדים.
במקרה שלכם- ילד אחד...... שאם אני מניחה נכון, גם ישאר כילד יחיד במידה ותישארו יחד.. (עוד סיבה להיפרד ואולי לתת לו את המתנה הזו של אח או אחות... קצת שמחת חיים וקצת רעש)
מה לעשות כדי למזער את הנזק בפרידה עצמה ובהסתגלות אחרי?
קודם כל, לשים קאט קליר על העבר.
כל דיוני ה"בגללך" "את קרה" "אתה אף פעם לא ידעת לרגש" "את עשית לי ככה ואתה עשית לי ככה" "את כזאת" "אתה כזה"..... כל אלו כבר לא רלוונטים מהרגע שמחליטים להיפרד.
וצריך פשוט לשים אותם מאחור, ביחד עם הכעס והאכזבה והמירמור- ולהסתכל קדימה.
כל מה שחשוב לילד שלכם זה לראות שאתם מסוגלים לתקשר ולשתף פעולה בקשר אליו , ובכלל......
ששני האנשים האהובים והקרובים אליו בעולם לא שמים אותו במין עמדה לא ברורה של בחירה בניהם, או משתמשים בו ככלי להעברת מסרים .
תהיו בוגרים.
בפן הלוגיסטי, המקובל בימינו (טרנד חדש אבל דווקא טוב לדעתי) זו משמורת משותפת עם זמני שהיה שווים. שני בתים שנמצאים בקרבה זה לזה ומאפשרים לילד לחיות גם פה וגם שם בלי לפגוע במרקם החיים שלו (שמחוץ לבית), בלי לפגוע באוטונומיה שלו (שלא יזדקק להסעות של מי מכם...) ... חלוקה שווה והוגנת בין ההורים.
ויאללה, להסתכל קדימה לחיים החדשים.
ספויילר: יש למה לחכות!
קודם כל - גירושין אינם פירוק של משפחה. גירושין הם בחירה אחת מני אופציות רבות להתנהלות לאור משפחה שהתפרקה כבר.
וכאן צריך פשוט לחשוב תמיד במושגים של אלטרנטיבות.
ברור שמשפחה שהתפרקה זה דבר לא טוב. לא להורים ולא לילדים . אבל זה קרה כבר.... עכשיו מה עושים?
אני תמיד מנסה לחשוב על למזער נזקים.
אנחנו החלטנו בסופו של דבר כן לשים את טובתנו לפני טובת הילדים (ושלא יספרו לך סיפורים שילדים לא נפגעים מפירוק בית ומשפחה).
גם אצלנו בדיוק כמו שאתה מתאר אצלך- לא היו מריבות, לא היו דרמות ולא היו בלאגנים. ואפילו היתה שמחת חיים, היה המון הומור וצחוקים, אבל במישור הזוגי קוראים לזה אדישות. ואין מזה תקומה.
ולתוך המודל הזה הילדים שלנו גדלו עם המחשבה המעוותת שככה נראית זוגיות, ככה נראית הורות וככה נראית אהבה......
ואני חושבת שזה לא מודל טוב. ואני חושבת שמשהו מהקור הזה בין ההורים בכל זאת מחלחל לילדים.
במקרה שלכם- ילד אחד...... שאם אני מניחה נכון, גם ישאר כילד יחיד במידה ותישארו יחד.. (עוד סיבה להיפרד ואולי לתת לו את המתנה הזו של אח או אחות... קצת שמחת חיים וקצת רעש)
מה לעשות כדי למזער את הנזק בפרידה עצמה ובהסתגלות אחרי?
קודם כל, לשים קאט קליר על העבר.
כל דיוני ה"בגללך" "את קרה" "אתה אף פעם לא ידעת לרגש" "את עשית לי ככה ואתה עשית לי ככה" "את כזאת" "אתה כזה"..... כל אלו כבר לא רלוונטים מהרגע שמחליטים להיפרד.
וצריך פשוט לשים אותם מאחור, ביחד עם הכעס והאכזבה והמירמור- ולהסתכל קדימה.
כל מה שחשוב לילד שלכם זה לראות שאתם מסוגלים לתקשר ולשתף פעולה בקשר אליו , ובכלל......
ששני האנשים האהובים והקרובים אליו בעולם לא שמים אותו במין עמדה לא ברורה של בחירה בניהם, או משתמשים בו ככלי להעברת מסרים .
תהיו בוגרים.
בפן הלוגיסטי, המקובל בימינו (טרנד חדש אבל דווקא טוב לדעתי) זו משמורת משותפת עם זמני שהיה שווים. שני בתים שנמצאים בקרבה זה לזה ומאפשרים לילד לחיות גם פה וגם שם בלי לפגוע במרקם החיים שלו (שמחוץ לבית), בלי לפגוע באוטונומיה שלו (שלא יזדקק להסעות של מי מכם...) ... חלוקה שווה והוגנת בין ההורים.
ויאללה, להסתכל קדימה לחיים החדשים.
ספויילר: יש למה לחכות!
