אלו זכויות?
אני מצרף מאמרונצ´יק בנושא מתוך "זכויות בעלי-חיים השבוע", שבועון האינטרנט לזכויות בעלי-חיים של אנונימוס. זכויות בעלי-חיים, אבל אילו זכויות? כל אדם הפועל למען זכויות בעלי-חיים שמע משפט כזה: · זכויות? איזה זכויות כבר יכולות להיות לתרנגולת? ברי המזל זוכים לשמוע גרסה משעשעת יותר: · זכויות לתרנגולת? למה לא! למה שלא ניתן להן זכויות סוציאליות? או זכות לקבל חינוך חינם? ואולי צריך לתת להן זכות הצבעה?! מאחורי הדברים הללו עומד לעתים זלזול מוחלט בצרכיו ובסבלו של כל מי שלא התמזל מזלו להיוולד אדם. מנסים להראות לנו, שזכויות לחיות הללו הן אבסורד, כי אותן חיות כלל אינן ראויות ליחס רציני. גישה כזו אינה יכולה לעורר תשובה רצינית. אך לעתים מדובר בתהייה פילוסופית כנה: בסדר, צריך לקחת את הסבל של החיות ברצינות; כן, הן ראויות להתחשבות מוסרית; אבל איך אפשר לדבר עליהן במונחים שמתאימים לבני-אדם? הרי זה מוביל מיד להנחות אבסורדיות! מה מטריד אותנו? נכון, אם מנסים לבחון באיזו מידה ניתן להעניק לתרנגולות, לכלבים או לקרפיונים זכויות המטרידות אותנו כבני-אדם, ודאי לא נגיע רחוק. אנו רגילים לחשוב על זכויות מסוימות, שסכנת הפרתן מטרידה אותנו: הזכות לבחור באורח-החיים המתאים לי, לחשוב ולהתבטא באופן חופשי וכדומה. חלק מן הזכויות הללו מתורגמות לשפת החוק, המאפשר לי לבחור לכנסת, להתבטא באופן פומבי לפי השקפותיי, או לקבל תמורה ראויה לכסף ששילמתי. כל זאת בתנאים של חופש יחסי. אם אנו חשים מאוימים יותר, אנו מבקשים לכבד את זכותנו על רכושנו ואולי אף על גופנו. ההגנה על הגוף מפני מכות, פציעה או כליאה כבר מציבה אותנו בקרבה רבה לחיות עם פרווה, נוצות או קשקשים. אך עדיין השימוש במושג "זכויות" נשמע זר: רוב הזכויות שאנו מוטרדים בהן אינן נראות משותפות לנו ולמינים ביולוגיים אחרים. זכויות שונות לאנשים שונים כאן יש לברר, האם כשאנו דנים בזכויות אדם, ברור לנו שמדובר בזכויות המשותפות לכולנו. התשובה היא "כן", אבל גם "לא". רובנו, למשל, איננו מוטרדים ביותר מסכנת עינויים, רעב או שוד ממוסד – אך במקומות מסוימים מבקשות אוכלוסיות שלמות הגנה מפני התעמרות ופגעים בסיסיים כאלה. אילו היינו במצבם, ודאי היינו מגלים צרכים דומים. אך איננו נתונים במצבם. ובמקרים מסוימים, וכלל לא נדירים, איננו יכולים להיות במצבם. גברים, למשל, אינם יכולים להימצא במצבים, שבהם נתונות לעתים נשים: אם לנשים בהריון יש צרכים מסוימים, אין לכך מקבילה בקרב גברים. וכשמגיעים לילדים, הפער גדול עוד יותר: אנו מניחים, שזכותו של הילד כי יפרנסו אותו (זכות שהבוגרים שבינינו איבדו, למרבה הצער), ובו-בזמן נראה אבסורד להעניק לילד זכות הצבעה, (זכות אשר עבור הבוגרים שבינינו נראית מובנת מאליה). ודאי שיש זכויות מסוימות המשותפות לכולנו, אך לא כל הזכויות. זכויות משותפות?! במידת-מה, נראה כי הזכויות המשותפות לכולנו קשורות בצרכים בסיסיים. חלק מצרכים אלה משותפים גם לחיות ממינים שונים. כולנו עלולים להיפגע ממכות, מפציעה או מכפייה לעשות פעולות המנוגדות לטבענו. במובן זה, חיות ממינים רבים ושונים דומות לנו. אנו מאמינים כי זו זכותנו לפעול לפי טבענו, ואין סיבה להניח, שזכות זו אינה משותפת לכל מי שיש לו רצון ויכולת לסבול או ליהנות ממה שעובר עליו. אך כאן צריך לזכור, שטבעו של האחד אינו טבעו של האחר. אם נשלול מאדם מבוגר את הזכות לנהל את חייו בעצמו, נפגע בו; אך אם נשלול זאת מתינוק ותחת זאת נציע לו טיפול ופיקוח מלא, ודאי שנפעל לטובתו. באותה מידה, אדם זקוק לאוויר לנשימה, וכך גם הקרפיון – צורך בסיסי! אך אם נספק לקרפיון אוויר חופשי, כמו האוויר שאנו רוצים להעניק לאדם – נהרוג אותו; כשם שהסביבה שבה ינשום הקרפיון לרווחה תהרוג את האדם. התחשבות דומה, יחס שונה המסקנה הפשוטה של דיון זה היא, שיצורים שונים כלל אינם זכאים ליחס זהה. להפך – זכותם לקבל יחס שונה. אם נתייחס באופן זהה ליצורים ממינים שונים, ואפילו לבני-אדם הדומים זה לזה – ברור שנפגע בהם. אפילו כאשר אנו מדברים על זכות זהה, לכאורה – הזכות לנשום, או הזכות לאכול לשובע – אפילו אז מדובר בדרך-כלל ביחס שונה לפרטים שונים; ואם הם שייכים למינים ביולוגיים שונים, עשוי היחס השונה להיות הפוך ממש, אף על פי שמידת ההתחשבות בכל אחד היא זהה לחלוטין. התביעה ליחס מעשי שונה נובעת דווקא מכך, שיצורים שונים זכאים למידה דומה של התחשבות בצרכים, ברצונות ובמצוקות שלהם. לכן זכות הצבעה לתרנגולות היא אכן אבסורד, אך אין זה אבסורד גדול יותר מן הטענה, שמגיעה לי זכות לאמבטיות חול – מנהג שתרנגולות כרוכות אחריו במיוחד, ואשר שלילתו מסבה להן מצוקה. אילו זכויות? שאלה רצינית! זכויות בעלי-חיים הן אפוא עניין מסובך ביותר. לא די בכך, שנחפש את המכנה המשותף הבסיסי ביותר בינינו לבין יצורים, השונים מאתנו מאוד. מכנה משותף זה יהיה, אולי, היכולת לסבול וליהנות. אך בזה לא אמרנו דבר, כמעט. כי בכך קבענו רק שהחיות הללו ראויות להתחשבות, אך לא הגדרנו מה בדיוק יש לעשות כדי לממש את התביעה להתחשבות. זכויות בעלי-חיים משמען, שיש ללמוד ולהבין למה בדיוק זקוק הזולת – בין אם הוא הולך על שתיים, על ארבע, מתעופף או שוחה – ומה עלול לפגוע בו. איננו יכולים לבוא עם תשובה מוכנה מראש על תהיות אלה. הן דורשות היכרות עם החיות עצמן.