ואצלנו בחיפה..............
...יש כל כך הרבה לספר על אוטובוסים....אנסה לעשות סדר בעניין. ראשית, אוטובוס "דודג´"...עם "וינקרים" פלסטיק צהוב שהנהג היה מושך בידית והם היו מתרוממים מהצד..אז עדיין לא היה "קופאי" מאחור...אסור היה לילד לפתוח את הדלת האחורית...ילד? מתחת לגיל 21....שום אישה צעירה לא יכלה לפתוח דלת זו...ידית קפיץ חזקה ומשיכת אימים... אח"כ (בתקופת "ירח הדבש" עם צרפת), הגיעו ה"שסונים". ה-"שסון" היה אוטובוס כרסטני. המנוע ישב לימין הנהג, בתוך האוטובוס. הנהג היה חייב להיות אתלט ולו רק לדעת לדלג מעל מכסה המנוע (שהיה לוהט מחום בד"כ..), כדי להתיישב במושב. היום אני מבין למה הנהגים אז ב"שסונים" - תמיד הזיעו...באוטובוס הזה, התחילו עם כרטיסנים מאחור...(חצי גרוש מקרטון "מגן דוד"...). תארו לעצמכם, אוטובוס כזה, כבד, מטפס בעליות של חיפה...מבת-גלים להדר ולכרמל (קוים 40, 41, 42).... א-פרופו אוטובוס מבת גלים...וזה הולך באידיש (סליחה מכל מי שאינו שולט בשפה זו ולכל מי שאינו מכיר את חיפה...). בתחנת בת-גלים, עולה אישה זקנה לאוטובוס כזה ושואלת את הנהג: "סליחה אדון שופעאר, עייר ראט אידיש?" "יו" עונה לה הנהג, "עייר פוארט אופאן הדר?" שואלת האישה. "יו, גיברת" עונה לה הנהג. "אל-זווי, זייאעט´ס אזוי גיט, אונד לוז מיך אוף הרצל" (לרח´ הרצל, התכוונה האישה..) שמע הנהג את בקשת האישה (נסו להגות את שאלת האישה בקול....) וענה לה: "גיברת, איך וואל נישט זיין א-זווי גיט, איך וואל נישט לוזאן אייך א-פרצעל, איך וואל אייך לוזאן א-ריזען פורץ !!!"... מי שרוצה - שיתרגם...