זהבי לעומת פישר, הכבדה מול runaway selection
הן הכבדה והן Fisherian runaway selection הן היפותזות המנסות להסביר המצאותן של תכונות שנראות על פניהן 'לא אדפיטיביות'. התיאוריה של פישר מוגבלת לברירה זוויגית, ואילו זו של זהבי לא (למשל על צבאי תומפסון בעלי האחוריים הלבנים הקופצים גבוה בכדי להראות לטורף שעדיף לו לנסות ולתפוס צבי אחר...). התיאוריה של פישר גם לא נותנת שום הסבר לשאלה מדוע ההעדפה בנקבות (למשל של זנב גדול) בתפתחה מלכתחילה). אבל, אם היא קיימת הרי שזכרים שלא יהיה להם זנב גדול לא ייבחרו, ונקבות שלא תבחרנה זכרים בעלי זנב גדול, יהיו להן פחות נכדים מצאצאיהן הזכרים (שלא ייבחרו). התכונות של זנב גדול בזכרים והעדפתו בנקבות ייבררו 'יד ביד'. העניין הוא - שזה משהו שיקרה בכל מקרה. כלומר - גם אם הזנב הגדול הוא הכבדה וזו הסיבה המקורית שנקבות בוחרות בו, הרי שנקבות שלא ייעשו כן, יפסידו גם מכיוון שבניהן לא יהיו 'סקסים' (לתיאוריה של פישר קוראים גם sexy sons), ואולי גם מכייוון שלא יבחרו זכרים אם גנים טובים באופן כללי. כלומר, התיאוריה של פישר היא בעצם סוג של היפותזת האפס. קשה מאד לחשוב על משהו שיוכיח אותה לגבי מקרה ספציפי, ומצד שני אני לא רואה סיבה שהכח הזה לא יהיה קיים תמיד ברגע שיש העדפה נקבית כלשהי. חשוב להבין שהתיאוריות הנ"ל אינן mutually exclusive - האחת יכולה להתקיים בצד השנייה בכל מקרה ספציפי. נכונים גם הדברים שנאמרו מקודם לגבי זהבי והקנאות שלו להכבדה. שאלה ידועה במבחנים שלו היא "האם כל דבר הוא הכבדה?" והתשובה הנכונה אצלו היא: "לא, משום שיש דברים שאינם סיגנל..." ונכון שההכבדה זה סוג של 'נשק יום הדין' של האדפטציוניסטים. לא מצאת למה משהו אדפטיבי, אז ייתכן שהוא אדפטיבי דווקא מפני שהוא מכביד... מצד שני, יש לתיאורית ההכבדה, ולתיאורית הסיגנל האמין (שאינה רק הכבדה מהסוג שזהבי מדבר עליה) עדויות רבות וכיום רוב האנשים העוסקים בתחום התקשורת בבעלי חיים מקבלים אותה כמרכזית וחשובה.
