חברים

[arana1]

לא הבנת, כרגיל

לא ייחסתי לך את העמדות של שלומית אלא רק הבאתי את העמדה שלה כדוגמה למובהקות הדיכוטומיה המסויימת הזאת לתפישה הנ"ט של אמפטיה והוגנות

 

[arana1]

יפה, רק ש...

העמדה היפה הזאת סותרת מאוד למה שגורם לכם לתאר אותי כאיש הכי רע בעולם

 

[anti is back]

איך ולמה? להבנתי, מה שנטען כלפיך

ומה שגם אני חשה לעתים קרובות זה שאתה לא מנסה להבין על מה האחר עומד, ועל בסיס ההבנה הזאת, לדבר אליו במונחים שיהיו לו נהירים, אלא פשוט מציג את העמדה שלך במונחים שלך תוך התעלמות מוחלטת ממנגנוני ההבנה שלו ומהרגישויות שהם מייצרים.
ותתפלא - אבל מה שאני עושה כבר שנים (ואתה בוחר לראות בו ניסיון "לתאר אותך כאיש הרע בעולם" זה לנסות להבין את תפיסת העולם שממנה נגזר שזה לא המצב כלל וכלל).

 

[arana1]

אז לא

כמו שאני תמיד מסביר, אני לגמרי רואה את האחר, אבל לא מרגיש שנכון להגיב למה שאני רואה דווקא בדרך שלך, או של הולי, אז אתם מסיקות מזה שאני לא רואה, שזו התבנית שכולם מתייחסים לאוטיסטים בכלל.

אני רואה את המנגנונים, את המצע הרגשי, את הדחפים, את מורכבות המצב, פשוט לא נכון לי להגיב אליו בדיוק כמו שאת מגיבה אליו, תארי לעצמך שגם זה יתכן, ואולי אמפטיה זה גם היכולת לתאר גם את זה

נכון, מונחי אינם נהירים ממבט ראשון, לרוב גם לא שלישי, רוב האנשים בטוחים שאני האדם הכי לא קוהרנטי בעולם, אבל ככה אני פוגש את העולם, וראיתי שאנשים שמוכנים לעשות ולו רבע צעד הכי קטן לקראת שפתי מבינים זאת, או לפחות מסוגלים, לפעמים אמנם אחרי שנים.

השפה שלי אינה נהירה, אוטיזם אינו נהיר, מהי אמפטיה, מחקר, אהבה, אם לא לנסות לזוז קצת גם לקראת הלא נהיר

אני חייב לדבר כפי שאני מדבר, כי שפתי הוא תוצר של הסינטזה היחודית לזהותי, כפי שניסיתי להסביר, שהיא שפה שבה המערכתי זהה לרגשי, מה שגם ניכר דרך הרבה היבטים אחרים של אוטיזם, ולא מובן

אז לרוב איני מתערב בכלל, למעשה תמיד, אני לא מדבר ולא יוצר קשר עם שום אדם בשיגרה, אבל בפורום שנועד לעיסוק בבעיות הקיום והזהות האוטיסטית טעיתי לחשוב שאולי מותר לי לפעמים לומר משהו.
האמת שאני לא ממש מתפלא שהתברר, כצפוי, שלא.

בסדר

מקווה שיום אחד אלמד לסתום לגמרי את הפה ואז הכל יהיה נפלא

 

[anti is back]

אוקי

"אני חייב לדבר כפי שאני מדבר, כי שפתי הוא תוצר של הסינטזה היחודית לזהותי, כפי שניסיתי להסביר, שהיא שפה שבה המערכתי זהה לרגשי, מה שגם ניכר דרך הרבה היבטים אחרים של אוטיזם, ולא מובן"

זה עונה לי פחות או יותר על מה ששאלתי שם, או מסביר למה מבחינתך מה שתיארתי שם הוא בלתי אפשרי. זה עדיין נראה כמו מצב שבולם מראש התהוות של מרחב תרגום מאפשר בהקשר של דיון ציבורי. בתנאים הנוכחיים, זה מרגיש די חסר מוצא.

 

[arana1]

לדעתי זה לא חסר מוצא כי אני מאמין בשינוי

וכחלק מהרגישות שלי למערכתי אני רואה שינוי כזה,
אז גם כאן, "תנאים נוכחיים" בשבילי זה מצב מוחלט, זו קוביה אחת בממשות, והרבה יותר גמישה ונזילה מכפי שנהוג להניח לדעתי

לדעתי הדיון הציבורי נפתח, גם, מהמון סיבות, גם דרך הדיאלוג עם זה הפרטי וגם דרך הטכנולוגיה וגם דרך הקשר בין הדברים האלה

 

[anti is back]

לא

כל העניין הוא שלא מדובר כלל ב"אההה כמה את מסכנה, אני כל כך משתתפת בצערך", כלומר, לא בזיהוי וחיקוי של הרגש, אלא בניסיון לשחזר את המצע הרגשי-קוגניטיבי שהוביל לחוויית הפגיעה ואת תפיסת המציאות שבבסיסו.
בדיוק בגלל זה זו לא הידמות או היטמעות לתוך האחר - הלא כתבתי מפורשות שזו אמפתיה ש*אין* בה סינתזה או תזוזת גבולות בין הדוברים, כפי שמתרחש לעתים בהקשרים אינטימיים יותר. האמפתיה כאן באה לידי ביטוי בניסיון כן להבין את האחר בתוך עולמו, לא בהפיכת עולמו לעולמי.

 

[arana1]

כן

והתגובה שלך רק ממחישה בדיוק למה מה שכתבתי הוא נכון כפי שנגזר מזהות לעומתית שלכן מכירה רק 2 אפשרויות נפרדות, אני או אתה, כי לא מדובר בהפיכת עולמה לעולמי, אלא בדיוק להפך, בהארת עולמה מעולמי, שבדיוק בגלל זה יש בה יכולת ותשוקה להזזת גבולות שאינה אפשרית במצב שבו יש רק 2 אפשרויות, אתה או אני.

אתן לא מסוגלות להבין אמפטיה שלא כוללת רק הזדהות טוטאלית עם עולמו של המאומפט, זו הבעייה, אמפטיה כזאת, מאפשרת תזוזה

 

[anti is back]

זו לא הזדהות טוטאלית, זו הכלה לא סינתטית

החזקה של ריבוי בלי התמזגות. וזה ממש לא מוכרח להיות לעומתי.
אני כן חושבת שעצם החזקת הריבוי, עצם הנכונות להתבונן לאורך זמן דרך עיניו של האחר, מובילה עם הזמן לעמדות מורכבות יותר, כפי שהצורך לנסח את אותו עיקרון דרך שפות שונות משנה את הבנת העיקרון. אבל זה לא נעשה על ידי השוואת השפות.

 

[arana1]

סינטזה אינה הפיכת עולם אחד לאחר

סינטזה היא יצירת עולם שלישי שמאפשר תגובה הנובעת ממרחב התרגום, מהמפגש הפרשני,
ולא נכון להפריד בנוקשות בין ההקשר האינטימי להקשר הציבורי,
מאפיינים טובים לאינטימי יכולים לנדוד להקשר ציבורי כדי לאפשר תנועה טובה יותר גם שם,
בגלל זה יש כל כך הרבה תקווה דווקא בהתפתחות האישית והבין אישית גם למרחב הציבורי,
בזמן שהתפתחויות המוגדרות מראש כציבוריות ונפרדות מהפרטי רק תוקעות כל מהלך חיובי

גם כאן, סינטזה זו התשובה, וסינטזה מגלמת מצב שבו העולם, השפה, ולכן גם האמפטיה, כוללת גם מידה מסויימת של התנגדות, של עמידה מרחוק, של רפלקסיה.
כי מהלך יעיל, גם רגשית, משנה את עצם היחס בין הקרוב לרחוק, אז למשל הולי תצרח עלי אם אני אגיב בשיחה על אלימות מינית גם להקשרים שנחשבים כסוציולוגים או פילוסופים,
אבל זו הסינטזה שאני חווה ומרגיש ועושה, מהפרט אל הכלל ולהפך, מהמוחשי למופשט ובחזרה.

אז תמיד צורחים עלי מה אתה מתפלסף כאן אנשים נמצאים בכאב,
טוב,
ברור,
אתם נ"ט

 

[anti is back]

תפוז הזונות מחקו תגובה ממש ארוכה שכתבתי

אז בקצרה - כן, אני מסכימה עם התיאור שלך לסינתזה, שגם משלים תנועה שהתרחשה אצלי במהלך הדיון (ואולי גם גרמה לצרימה).
אבל מה שאינני מבינה - מכיוון שמרחב התרגום אינו נתון מראש, אלא מתהווה תוך כדי אינטראקציה, איך יכול להיווצר מרחב תרגום לא לעומתי אם אנחנו לא מנסים להתאים, לפחות בשלבים הראשונים, את ההתבטאות שלנו להערכתנו את מנגנוני הפרשנות של האחר. אם אני צופה מראש שהתבטאות מסוימת תכאיב לאחר משום שהוא יפרש אותה לא נכון, הרי שברגע שאני משתמשת בה מבלי להסביר את עצמי, עצם ההתבטאות מייצרת מרחב תרגום לעומתי ומעוות, מה שמעכב את האפשרות של התפתחות מרחב תרגום אחר.

 

[arana1]

כי אנשים מסוגלים להתגבר גם על כאב וחוסר נוחות ותסכול

לפחות חלקם ולפחות חלק מהזמן