עם כל הכבוד לידידות ממין נקבה...
אני חושב/מרגיש/סבור/משער/יודע מניסיון החיים שידידה לא יכולה להעניק לך את מה שבת זוג יכולה (ואני לא מדבר כרגע על המובן מאליו). כוונתי לומר - המסירות וההתמסרות, הרוך והאור (כמושג כוללני המתאר את כל הטוב שבת זוג מרעיפה על בן זוג אהוב לחיים).
מה לעשות, ואולי מי מיושבי הפורום יחלוק על דבריי אלו, גברים ונשים שונים מיסודם ובמהותם. ואני בכלל לא מדבר כאן במושגים פוסט-מודרניים כגון שוויון. מניסיון חיי, כגבר אשר נקשר לנשים, אוהב נשים בזכות מי שהן, עובד בסביבה נשית למדי וכד' - למדתי שידידות קרובה יותר מיחסי עבודה/לימודים עם נשים על פי רוב פוגעת בי יותר מאשר תורמת לי.
כמו כן, עליי לציין שיש לי כמה וכמה ידידות אשר גדולות ממני בכ15-25 ויותר שנים, לעתים אימהות לילדים בגילי וכד', שעימן יש לי קשר נפלא; לא יודע האם לקרוא לזה ידידות או שמא בשם תואר בומבסטי אחר, אך עבור שני הצדדים מדובר בקשרים משמעותיים.
אגב כך, נניח במקום העבודה וכד', אעדיף סביבה נשית בכל זאת, מכיוון שניסיון חיי לימדני שסביבה כזו, על אף אי-אלו מאפיינים שליליים לעתים - עדיפה מסביבה על טהרת המין הגברי שמאפייניה השליליים בדרך כלל גדולים פי כמה עשרות מונים, אם לא יותר. (ואני זאת כותב בענווה, אך ורק מניסיון חיי).
לכן, נהיר ובהיר כי אני מסכים בגדול עם קביעתך, לפיה "מעבר לזה שנשים הן בני אדם, ואני לא רואה סיבה לא לקיים איתן קשרים חברתיים רק בגלל שהמגדר שלהן שונה משלי". מי אמר שהן לא בנות אדם בשר ודם ושלא צריך לקיים עימן קשרים חברתיים?
מה שאני אומר, בפרפרזה, הוא שמניסיוני בלבד, בדרך כלל בקונסטלציה שבה צד אחד חסר ניסיון זוגי וכוי"ב, וכאשר הקשרים האמורים מתקיימים בגילאים הקרובים זה לזה כרונולוגית, קיימים מכשולים לא קטנים בגדר בין-מגדרי. אינני שולל קשרים כאלה מכל וכל, אני רק גורס בזהירות שעבורי (ועבור חבריי ומכריי הזכרים ככלל) זה לא עבד עד היום (או שעבד לתקופה קצרה בלבד).
