אתה דומה לי בעניינים שכאלה,
אני הכי אוהב את השעות הללו,וגם את המקום,והכי חשוב,את הקירבה לים. מתי אנחנו נפגשים? אני מרגיש נבוך פחד,כמו שלעולם לא הייתי,גם לא לפני פגישות עיוורות הזכורות לי מלפני המון המון שנים,יש כאן אלמנט דומה,למעט הציפייה,אין לי ציפיות,כי אני כבר מכיר אתכם,אבל יש לי ים של מבוכה,אלוהים,כמה שאני נבוך,וכמה שכייף לי עם זה....אוהב להיכנס גם לכאלו סיטואציות, הסיטואציה ממש ממש מוזרה,ומאד מפחידה אותי,מודה בזאת מכל הלב, לדעתי הדבר נובע (אצלי),מהעובדה שאני ממש חש שאני מכיר אתכם,נפתחתי כלפיכם באהבה,וכעת אני עומד לפגוש בכם,ממש כמו שקורה עם כל העולם,שמכיר אותי הרבה הרבה פחות מכם...(דירסט,אתה באמת גאון,הגדרת זאת בכשרון רב) למה אני מרגיש כל כך נבוך? למי מכם יש הסבר? ולא שיש לי בעייה להגיע,אני אגיע לפני כולכם,כי אני מקדים תמיד...