יאיר-לפידיות במיטבה.
אני אומנם רק טיפה יותר מבוגר ממיקי ומיקי שמשתעשעים להם שם במחשבים של השב"כ אבל אני פשוט חייב להגיד שמהסדרה הזאת נוטפת יאיר-לפידיות בצורה מטורפת. אני מתערב שגם אם לא הייתי יודע לפי כל הפרומואים שהסדרה הזאת היא של יאיר לפיד, הייתי מזהה שזה שלו לפי המשפטים של השחקנים, לפי הבדיחות, ההתחכמויות וגינוני הלשון, אבל בעיקר בגלל התוכן. תוכן פופולרי, מיינסטירימי וקונצנזוסאלי מובהק, בדיוק כמו יאיר לפיד עצמו. את הפרק הראשון לא ראיתי, אבל בפרק השני דווקא נהניתי לצפות. כל משפט נדמה כאילו נבחר בקפידה וכל בדיחה היתה שנונה ומתוחכמת מאוד, אבל יחד עם זאת, מעבר לכך שיאיר מתיימר להציג את מה שקורה מאחורי הקלעים של מערכת הבטחון הישראלית, הוא עושה זאת בגישה הפופוליסטית הידועה שלו, בדיוק כמו בטור שלו ב7 ימים או בתוכנית האירוח שלו בטלוויזיה. מתעסק בנושאים פופולריים ומיינסטרימים מנקודות מבט אומנם עמוקות, אומנם מאוד מפורטות, אינטלקטואליות ומתוחכמות, אבל בכל זאת, לא בצורה מספיק רדיקאלית, מספיק מעוררת תהיות ומחשבה כמו שאומנות צריכה להיות. בימוי של סדרת טלוויזיה היא אומנות, וצריך להתייחס אליה באומנות, בניגוד לכתיבה בעיתון או לתוכנית ראיונות בטלוויזיה, תוכנית טלוויזיה שתעסוק בצורה כל כך אינטנסיבית במנגנון רגיש, סודי ובעל חשיבות כל כך רבה, חייבת להיות מקוממת, רדיקלית, אנטי-קונצנזוסאלית, בדיוק הדברים שיאיר-לפיד הוא לא. אומנם יש בה בסדרה את החן שיש ביאיר, את ההתחכמות, את הרגש, את הקסם האישי, ממש כל פריים נדמה כאילו צולם בידי שפילברג עצמו וכמעט כל בדיחה\משפט ממכתבתו של שייקספיר, אבל פשוט חסרים בה הדברים שאמורים בסופו של דבר לגרום לתפיסת עולמו של הצופה להתהפך או לפחות לגרום לו להרהורים ותהיות על אופן פעולתם של שירותי הבטחון. התוכנית הזאת, כמו הרבה דברים שראינו בזמן האחרון, נכנס לרשימת בשבילי לרשימת ה"פופלריים ומושכי רייטינג שתיכף יפלו", בדיוק כמו אופנת הגזרה הנמוכה ותוכניות הריאליטי. יאיר, שיהיה בהצלחה.
