כתבו כאן כמה פעמים,
שמי שבאמת אוהב מחכה, ויאדה יאדה, וזה נכון... רק שכחו שרוב הזוגות, אלה שלא מתפתחים מתוך ידידות לפחות, לא נכנסים לקשר הרומנטי כשהם מאוהבים- הם מתחילים מקסימום עם "מוצאת חן בעיני" ושכאלה. כשאני ושי התחלנו בקשר, הוא אמר לי שאנחנו נחכה לפחות 3 חודשים. יש לו כל מני עקרונות ושכאלה. כשאני ושי נכנסנו לקשר הרומנטי אני כבר הייתי מאוהבת בו, כבר הכרתי אותו מכל הכיוונים ולא היתה לי בעיה לחכות אם הוא באמת רוצה (בתכל'ס, כמו שצפיתי, הוא נשבר אחרי שבוע..) אבל אם הייתי חלק מעולם הדייטים, והייתי מכירה בחור- שלא משנה כמה הוא מוצא חן בעיני- שהיה אומר לי "אני בתול ואני רוצה לחכות כך וכך זמן" אני לא בטוחה שהייתי נשארת שם. לא כי יש לי בעיה עם בתולים (אין לי), וגם לא כי אני נימפומנית חסרת שליטה (אני לא)- אלה כי: א. לי קשה לדמיין קשר בוגר שנמשך מעל לכמה חודשים- ואין בו מימוש גם של האספקט הפיסי. ב. אני לא אוהבת שמציבים לי גבולות. ג. זו העמסה של הרבה מאוד אחריות. מה יקרה אם אני אכן אחכה, אכן יעברו מספר חודשים ונגיע לשלב הזה ובמקביל או לאחר מכן אני אגיע למסקנה שהקשר לא מתאים לי- מפחיד. אנשים שהופכים את הסקס איתם למינימום חשבון בנק משותף ו3 ילדים מלחיצים אותי, ולא הייתי רוצה לקחת את הסיכון שאני אפגע במישהו בצורה כזאת. אז שוב, השאלה היא לא "האם תצאו עם בתול\ה?" יש גם אנשים עם ניסיון מיני שבכל זאת יש פער בין האופן שבו אני תופסת סקס לבין האופן שבו הם תופסים אותו, והרבדים שהם משליכים עליו, וכמו כל פער- זה מסבך את הקשר.