חובות וזכויות.

איך אני מסבירה את זה? בקלות!

בחברה עירונית בה איש איש לעצמו, לעומת חברות סגורות יותר, "חובה להתנדב!" זה עסק הרבה פחות נפוץ...
 

לורליי43

New member
ובחברה הדתית שהיא גם עירונית

נושא ההתנדבות הוא "מיין סטרים", מי שלא עושה את זה הוא היוצא דופן. יש אפשרות שזה נובע גם מסגנון חיים שבו תמיכה כלכלית הוא מחזה לא נדיר.
 

לורליי43

New member
גם וגם

אני חושבת שגם הדתיים שאינם "חרדים" בהגדרה, חיים ליד ורואים מה קורה.
 
אז, לדעתך

היא צריכה ללכת על קליפות של ביצים רק בשביל שבעתיד היותר רחוק היא תזכה לתמיכת ההורים? אני לא חושבת. הזמן בו גרים בבית הוא ה"אידיאלי" להתכסחויות, ומהנסיון שלי - ההתכסויות האלה אינן רלוונטיות כלל לתמיכה שמקבלים והן לתמיכה שלא מקבלים מההורים גם יחד. אני יודעת שסוגים מסויימים של תמיכה אני אקבל מההורים שלי תמיד ולא משנה מה וכמה נריב (ובלי עין הרע...) ואילו סוגים אחרים, גם אם יתהפך העולם, לא. אנשים לא משתנים מעצמם, לטוב או לרע. מעבר לכך, לא יודעת מה אתכן, אבל בעיני "תהי חברה של זאת ואל תהי חברה של זאת" לנערה בת 16 (לא מספרים לה את הסיבה האמיתית?! זה הופך את זה לפי 10 יותר גרוע!) זה לא סתם מוגזם, זה בגדר מזיק. התנגדות שלה לכך חיונית עבורם לא פחות מעבורה.
 

תּמר

New member
אני חושבת שחשוב לשמור על יחסים

טובים, כי מדובר במשפחה "בור ששתית ממנו מים - אל תזרוק בו אבן". הבונוס מזה - אם קיים - הוא בונוס ולא הדבר עצמו. אני חושבת שיכאב לי מאוד אם הבן שלי, חלק ממני וממשפחתי, ישאל "אני בקושי נמצא בבית - האם עלי לקחת חלק בעבודות?" למה בכלל יש כאן מקום לשאלה? הבית הוא של כולנו, וכולם לוקחים חלק כדי לעזור אחד לשני - שיהיו לנו תנאים טובים יותר בבית, ושיהיה לנו נעים ביחד. בעניין חברים - אנילא חושבת שלהורים יש מקום להתערבות. לא בגיל 3 ובטח שלא בגיל 16. ניסיון התערבות של ההורים רק יקלקל את היחסים עם הילד, ולא יעזור בהרחקה מחברה רעה לדעתם.
 

פלגיה

New member
היא צריכה לעבור עכשיו תקופה קשה

מבחינתה, עד שתבין מה הדברים ש"בית" נותן לה על אף כל אי ההסכמות עם ההורים. היא לא צריכה "ללכת על ביצים", היא כן צריכה לצאת מהבועה של עצמה, וללמוד להסתכל על דברי מכמה זוויות ראיה, ולהבין את נקודת המבט של האחר. אני מאוד מבינה חששות של הורים מפני חברויות באינטרנט, ומפני התמכרות לעולם וירטואלי ולא מציאותי (ונורא קל להיות חברים באינטרנט, דרך המסך אפשר לתת את כל החיבוקים והעידודים שרוצים ולהתנתק כשלא רוצים. אולי צריך גם להתחיל לחיות ב"משפחה וירטואלית". ואז אף אחד לא יהיה צריך לרחוץ כלים) לא מספרים את הסיבה האמיתית - אולי כי היא לא מנוסחת כמו שצריך, אולי כי כבר נמאס להם להתנצח על כל דבר, ואולי היא לא מספיק קשובה כדי לשמוע את הנימוקים עד הסוף. ההתנגדות שלה לכך חיונית עבורה, בוודאי. הם היו יכולים לחיות מצויין בלי זה. לא קבעו לה עם מי להתחבר, אלא ציפו שתקיים יחסים חברותיים גם במקום המציאותי שהיא נמצאת ולא תברח לבועות צבעוניות.
 
אה, הם ציפו?

באסה, כי היא לא עוגה ולא כרית. היא בן אדם, שמתחבר בדיוק עם מי שהוא רוצה להתחבר ועם מי שלא לא. העולם הוירטואלי יכול להוות בועה רווית קשרים שאכן לא יעברו את השלב בו ניתן להתנתק כשלא רוצים, אבל יכול גם להיות מקום מפגש שיהווה נקודת התחלה לקשרים אמיתיים לחלוטין. מה לעשות, בעולם הזה הרבה יותר קל להכיר אנשים עמם יש לך שפה משותפת. את הקשרים היותר משמעותיים שהיו לי בחיים עם אנשים התחלתי בשיחות באייסיקיו, לא בכיתה. מה עם ההורים שלה? למה שהם לא יצאו מהבועה שלהם וינסו להסתכל על זווית הראיה שלה? זה עשוי לעזור לנסח כמו שצריך (או לבטל את הצורך לנסח), להפוך התנצחויות לשיחות נעימות יותר וכמו כן, שינוי מרענן למנטרה משעממת עשוי להועיל בשמירת הקשב לטווח ארוך...
 

פלגיה

New member
בואי נגיד, שאת העצה היא ביקשה

ולא ההורים שלה. אם ההודעה היתה בנוסח "אני אב מודאג, כי ביתי בת ה- 16 אמנם מסתדרת בבית הספר אך רואה בו רק מקום לקבל תעודת בגרות, והיא מנתבת את כל חייה החברתיים בהיותה יושבת בחדר מול צג מחשב מרצד וכו' וכו'" אולי הייתי כותבת אחרת. מי שביקשה עצה זאת הילדה - ולא יועיל כלל שאני אגיד לה "וואללה, צודקת, כשאי שההורים שלך יראו את נקודת המבט שלך" אגב, יכול להיות שמבחינתם אין בעיה בכלל. היא רצתה משהו הם אמרו את דברם, ברור להם שהיא לא מאוד מרוצה אבל הם יודעים שזה הגיל המתאים (אחרי הכל גם הם היו פעם בני 16) ולכן לא מתרגשים בכלל.
 
היא אמרה

"אסרו עלי... ולא נותר לי אלא לציית". אני בהחלט לא חושבת שציות מצדה יעזור למישהו מהצדדים. היה כדאי שההורים שלה היו רואים את הדברים מנקודת מבטה, אך מאחר והם לא פה רק אגיד שכדאי שהיא תבהיר להם את נקודת מבטה ואת זה שהיא לא מתכוונת להתפשר עליה.
 
"מצפים רק כריות ועוגות"...

זו לא מנטרה? (בצה"ל לפחות היא מובילה את רשימת משפטי הסמלים בטירונות בתחרות צמודה עם מקבילתה: "אמור זה שם של דג"...)
 
אולי

אבל בחיי שהיא יצאה לי באופן הכי טבעי ומקורי לכאורה שיש
(לא שירתּי בצבא, לא מספיק בקיאה במנטרות שלהם)
 
../images/Emo8.gifמבחינת מנטרות לא הפסדת...

רוב המשפטים השחוקים מיותרים שם ממש כמו באזרחות...
 

פלגיה

New member
את יודעת שאם לוקחים קלישאה

ומנטרלים את מספר הפעמים ששמעת אותה, וכמה היא שחוקה, מגלים שיש בה הרבה אמת?
 

ציפי ג

New member
האם אמא שלך לובשת את בגדיך?

האם היא אוכלת את האוכל שלך? האם את אוכלת באויר ולא על שולחן ועל כסא שהוריך רכשו? את ישינה על הרצפה ברחוב? את חיה ומשתמשת נון סטופ בדברים שהוריך נותנים לך. את מקבלת מהם ביגוד, אוכל דיור, חינוך, ידע שלא לדבר על בילויים ומותרות כמו אינטרנט. אדם לא יכול לחיות על חשבון הזולת ולצפות לתת לו מאומה בתמורה. התמורה שאת נותנת (וגם היא חלקית ביותר) היא שטיפת כלים והשתתפות בתחזוקת הבית ברמה שילדה בת 16 יכולה לעשות. זה מינימום שבמינימום.
 

לורליי43

New member
אדם שרוצה שיתייחסו אליו כאדם בוגר

ושיתייחסו לשיקוליו, בחירותיו ורצונותיו כפי שהוא חושב שצריך, קודם כל צריך להתנהג כאדם בוגר. אני לא מכירה אותך, אבל הגישה שלך מקוממת- את מחפשת סיבות למה את רוצה להמשיך לחיות כמו בבית מלון. שלא יתערבו לך וישמשיכו לספק את צרכייך. לדעתי, יש לך בעיית תקשורת חריפה עם הורייך, אם הגעת לשאול שאלה כזו עם רקע כזה. אם את רוצה שיקשיבו לך, כדאי שתקשיבי להם ותני להם הרגשה שאת חלק מהבית ולא דיירת בבית מלון.
 
כל עוד את גרה תחת קורת הגג שלהם

מן המוטב שתעזרי להם בעבודות הבית גם אם עוד תגורי שם כשתהיי בת 30. בקשר לזה שהם שמו לך איסור כזה מבחינתי זה טיפשי. את עדיין בגיל שאת אמורה להקשיב להורייך אך את מצטיירת כנערה טובה שלא עושה צרות להוריה וחבל שזה מה שהם עשו מפני שמבחינתי הצדק במקרה הזה, לא נמצא עימם.
 

Bik101

New member
ההורים מחנכים את הילדים עד שהם מתים

ככה זה גם צריך להיות אבל זה לא אומר שהם לא טועים לפעמים
 
למעלה