הקדמת אותי
גם אני החלטתי לבדוק איך האוטובוס החשמלי, אני עליתי ב 14:30 ברכבת מרכז לכיוון המרכזית.
אכן בסידור העבודה הוא מופיע כ"10", והייתי סקרן לדעת כיצד הוא מופיע על הכרטיס. אך אבוי, אני בנסיעת המשך.
החלטתי "לשחק" קצת, וביקשתי מהנהג פירוט יתרות. לפי השעה כנראה מדובר באותו הנהג שאתה נסעת איתו. בהתחלה הוא אמר "לא עכשיו", וכששאלתי אותו בשנית התחיל להתלונן שהוא גם נהג, וגם קופאי, ושההתעסקות בכרטיס מסיחה את דעתו מהנהיגה. אמרתי לו שאני מבין אותו, ושהרשתי לעצמי לבקש רק כי אנחנו עדיין במסוף ולא בנסיעה.
על הכרטיס המספר הפנימי הוא 1111. נוסטלגי
האוטובוס אכן שקט כמעט לחלוטין בעמידה (שומעים את המזגן), אך לדעתי בנסיעה מעל 30 קמ"ש הוא רועש יותר מNL חדש.
בעמידה כמובן שגם לא מרגישים שום רעידות, אך בתחילת נסיעה מרגישים רעד קל, כמו זה שאופייני לגיר רובוטי. יש בכלל גיר למכונה הזו?
המזגן דווקא די חזק, ישנם פתחים מלבניין דקים, ובנוסף מעל כל זוג מושבים פתחים אישיים עגולים הניתנים לסגירה - כמו באוטובוס בינעירוני.
מספר המושבים באמת קטן - 29 מושבים רגילים +2 מתקפלים, מאונכים לכיוון הנסיעה (כמו בספרינטרים).
אך הבעיה האמיתית היא לא במספר המושבים, אלא במקום העמידה - פשוט אין מקום לעמידה! בחלקו הקדמי של האוטובוס ישנם תאי סוללות (אני מניח?) משני צדי המעבר, והוא צר. אחריהם יש רביעיות מושבים עד הדלת האחורית. מול הדלת האחרוית יש מקום לנכה / זוג מושבים - אך לצידם מדבקה המורה שמקום זה אינו מיודע לעמידה! (ראו תמונות בהמשך). בהמשך האוטובוס - מדרגה. להערכתי האוטובוס יכול להכיל 46 אנשים בסה"כ כולל עמידה צפופה.
איכות ההרכבה ואיכות החומרים נמוכה - הריפודים ירוקים (למעט 2 זוגות המושבים הראושנים מצד שמאל, המיודעים לאנשים עם מוגבלויות, שהינם בצבע אדום), ונראים פשוטים ודקים. למושבים שליד המעבר יש ידית מתקפלת (שוב, כמו באוטובוס בין-עירוני) - נחמד, אך לא פרקטי באוטובוס עירוני עם תחלופת נוסעים גבוהה. הדיפון הפנימי של צדי האוטובוס הוא לוחות פלסטיק כתומות פשוטות. לי הן מזכירות את הזדלות של אגד שפעלו באמצע שנות התשעים (בקווי 524/5, למשל) - שוב נוסטלגיה. (מישהו יכול לצרף תמונה? אולי זכרוני מטעה אותי. הייתי בן 5-7).
עמודי האחיזה מתכתיים ולא-צבועים (החוק שחייב את דן לכער את העמודים במכונות הישנות, ולצבוע אותם בצהוב-מאולתר אינו חל על האוטובוס הזה?) על רובם יש משטחי אחיזה מגומי שחור - דווקא יתרון לדעתי. העמוד עצמו קר, מה שעלול להפוך את האחיזה ללא-נעימה בחורף (משום שמדובר במתכת חשופה).
פעמוון הצלצול נשמע חלש ומקרטע, ישנן 3 נורות אדומות ברחבי האוטובוס (אחת מעל הדלת האחורית), ושלט STOP קטן מקדימה, שבקושי נראה. להפתעתי, באחורי האוטובוס ישנו שלט "עוצר" ישן, ממש כמו ב SLים. נוסטלגיה? "עיצוב רטרו"?
המכונה כמובן מצויידת במכשיר-תיקוף לצד הדלת האחורית, אך בניגוד למכונות האחרות המצויידות ב 3 מצלמות, ובמספר מדבקות אזהרה, כאן החליטו לחסוך / לתת אמון בנוסעים.
גם בנסיעה שלי, כפי שכתבו כבר לפני, הכריזה לא פעלה. השילוט האלקטרוני היה תקוע על "התחנה הנוכחית רכבת מרכז". בחוץ ישנו שילוט מלא גם בצד האוטובוס, ולא רק מקדימה.
לפני שאסכם, חשוב לציין שהביקורת שלי היא אך ורק מנקודת מבטו של נוסע. התכונות החשובות באמת של הרכב הניסויי הזה (שאין באפשרותי לבדוק) הן הנסועה בין 2 טעינות, אמינות הרכב, ואורך חיי הסוללה. צריך לבחון האם הסוללה יכולה להחזיק יום עבודה שלם, גם אם האוטובוס עמוס, והמזגן דלוק על עוצמה מירבית, ובנסיעה בשעות שבהן אין פקקים (בניגוד לאוטו דיזל, כאן התצרוכת נמוכה בפקקים, וגבוהה בנסיעה מהירה).אולי לקו 5 הוא מתאים, אבל לא בהכרח לקווים כמו 89/66/...
עבור הנוסע ההדיוט, שלא באמת משנה לו כיצד האוטובוס מונע, מדובר, לדעתי, ברכב צפוף ומיושן. הרכב מנם שקט בעמידה, אך רועש יותר בנסיעה. בכל מקרה - תחושה חדשנית / עתידנית הוא לא שידר לי, ואף להפך - זה מרגיש כמו "ירידת מדרגה" יחסית לNLים. לדעתי - מקומו של הרכב הנ"ל בקווים הפרבריים של מושבי השרון, שבהם פועלים כיום מכונות מדגם BMC PROBUS - הוא אפילו כבר צבוע בצבעי נתיב אקספרס.