חוייתך הדתית אינה חויית הכרת-השם אלא חויית הכרת-מעמדך-בפניו.

אין שום קשר למטריאליזם במה שאמרתי

האדם הוא חלק מהעולם- בין אם בנפשו או בגופו. אין לו כל אחיזה במה שנמצא מעבר לעולם.
מטריאליזם היא תיאוריה שלא עומדת במבחן המדע מכיוון שאין ראיות לקיומו של דבר שאפשר לקרוא לו "חומר". העולם כפי שהוא אינו מורכב מחומר, ככל שידוע לנו. אנחנו לא יודעים ממה הוא מורכב, אולם אין זה משנה כלל, כי אנו מתייחסים להגדרה שלילית של האל כ"אינו בעולם".
אם האל אינו בעולם והאדם הוא חלק מהעולם בגופו ובנפשו, אז אין לאדם יחס כלפי האל ולא יכול להיות לו יחס שכזה.
התיאוריות הפשטניות כגון "העולם מורכב מחומר" או "אלוהים ברא את העולם" הן בעיני ביזיון לאינטליגנציה. אם יש אלוהים אז אין בינו לבין העולם שום יחס, מכיוון שהוא אינו העולם, והרי יחס פירושו שהדברים המתייחסים זה לזה הם מעורבים.
הוא לא רלוונטי לעולם כלל ומכאן שאינו רלוונטי לדברים שהם חלק מהעולם, וזה כולל את האדם.
 

אלי כ ה ן

New member
טענת שביני לדבר העלום קים היחס שבין המולקולות שלי לדבר העלום

וזו גישה מטריאליסטית הגורסת ש"אני" = המולקולות שבגופי.

אז למען הסר ספק אבהיר שוב: במילה "אני" כוונתי אל "הכרתי", וברור שהכרתי איננה המולקולות שבגופי. יוצא אפוא, שאחרי מותי כבר לא אהיה קיים - לפחות לא בשום מובן שאליו מתכוונים בני אדם בלתי מטריאליסטיים כשהם אומרים "אני".

אני מזכיר שוב כי, חוק השימור - מתייחס רק לחומר-אנרגיה - לא למהויות נפשיות (כגון ההכרה).

אתה אומר: "הרי יחס פירושו שהדברים המתייחסים זה לזה הם מעורבים". לא בהכרח מעורבבים: הנה, יש לאדם יחס של סקרנות לגבי זהותו של הדבר העלום שבקופסה, למרות שהאדם אינו מעורבב עם מה שבקופסה.

אתה אומר: "אם השם אינו בעולם, והאדם הוא חלק מהעולם בגופו ובנפשו, אז אין לאדם יחס כלפי השם ולא יכול להיות לו יחס שכזה". מה שכתבת, זה בערך כמו להגיד כך: "אם מוסכם שהאדם איננו בקופסה, ושהדבר העלום כן נמצא בתוך הקופסה, אז אין לאדם יחס כלפי הדבר העלום ולא יכול להיות לו יחס כזה". ובכן, המשפט האחרון אינו נכון (שהרי לאדם דווקא כן יש יחס כלפי הדבר העלום, יחס המשתקף למשל בחווית סקרנותו של האדם לגבי זהותו של הדבר העלום), ולכן כבר אין שום ערובה לכך - שהמשפט המקורי שכתבת אתה - דווקא כן יהיה נכון.

אתה אומר: "הוא [השם] לא רלוונטי לעולם כלל, ומכאן שאינו רלוונטי לדברים שהם חלק מהעולם, וזה כולל את האדם". מה שכתבת, זה בערך כמו להגיד כך: "הוא [האדם] לא רלוונטי לקופסה כלל, ומכאן שאינו רלוונטי לדברים שבתוך הקופסה, וזה כולל את הדבר העלום". ובכן, המשפט האחרון אינו נכון (שהרי האדם דווקא כן רלוונטי לקופסה, ברלוונטיות המשתקפת למשל בחויית סקרנותו של האדם לגבי זהותו של הדבר העלום שבקופסה), ולכן כבר אין שום ערובה לכך - שהמשפט המקורי שכתבת אתה - דווקא כן יהיה נכון.
 
למעלה