Classic001
New member
חוסר שיוויון בתרומה לקשר
כבר יותר משנתיים ביחד, גרים חצי שנה ביחד.
היא תמיד הייתה טיפה עצלנית אבל איכשהו הצליחה להתגבר על זה.
מכיוון שהיא יותר צעירה ממני (אני 24 היא 21), אני מבוסס יותר ולכן אני מפרנס את שנינו (היא בשלב בחיים שהיא מחפשת את עצמה מבחינת תעסוקה)
אני משלם הכל: שכר דירה, חשבונות, בילויים ואפילו הוצאות אישיות של שנינו. וזה בסדר מבחינתי, כי זה זמני.
לאחרונה העבודה שלי דורשת ממני המון, אני קם ב-6 בבוקר וחוזר ב-9-10 בערב.
רבאק! את לא עובדת, את לא משלמת על כלום, יושבת על התחת שלך כל היום בבית. לפחות תנקי, תכיני אוכל, תסיימי כביסה...משהו!
אני חוזר אחרי יום עבודה ארוך ומתיש, לפחות תעזרי לי, תקלי עליי, תתני משהו מעצמך שאני לא ארגיש לבד כאן.
איך את לא מתביישת לבקש ממני לשטוף כלים בסוף היום??
ושלא תבינו לא נכון, אני לא מצפה ממנה להיות עקרת בית בלי דעה, אני דווקא מעריך נשות קריירה.
אבל יש כאן מצב של עיוורון טוטאלי לחוסר הבנה והתחשבות.
הייתי רוצה לחזור לבית נקי ומסודר שמריח טוב. לקבל ברכת פנים נעימה, שתשאלי אותי איך היה היום בעבודה.
מקלחת קפואה, ארוחה חמה...ולמיטה, כי מחר יום חדש עם אתגרים חדשים והפתעות חדשות.
במקום זה, אני חוזר לבית מבולגן שמוריד לי את החשק להכל. מוצא את עצמי בעשר בלילה מחזיק אקונומיקה ומקל שירותים.
הולך לישון מאוחר, קם מוקדם ומתקשה למצוא בגדים בבוקר כי הכל בכביסה מחכה רק לך שתסיימי אותה כבר לפני יומיים.
הערתי לה על זה המון, נעשה שיפור אבל בקושי מורגש. הייתי מנסה לעבוד איתה על זה אבל אני לא חושב שיש טעם כי אני שונא אנשים רקובים.
זה מחליא אותי וזה לא ישתנה בקרוב. עצלנות אצלי זאת כן מילה גסה. זה כל כך מוריד לי ממנה, כל כך לא בא לי על זה כבר. עדיף שניפרד.
אולי אני מצפה ליותר מידי..? אולי.
אולי אני צריך אשת קריירה.
כבר יותר משנתיים ביחד, גרים חצי שנה ביחד.
היא תמיד הייתה טיפה עצלנית אבל איכשהו הצליחה להתגבר על זה.
מכיוון שהיא יותר צעירה ממני (אני 24 היא 21), אני מבוסס יותר ולכן אני מפרנס את שנינו (היא בשלב בחיים שהיא מחפשת את עצמה מבחינת תעסוקה)
אני משלם הכל: שכר דירה, חשבונות, בילויים ואפילו הוצאות אישיות של שנינו. וזה בסדר מבחינתי, כי זה זמני.
לאחרונה העבודה שלי דורשת ממני המון, אני קם ב-6 בבוקר וחוזר ב-9-10 בערב.
רבאק! את לא עובדת, את לא משלמת על כלום, יושבת על התחת שלך כל היום בבית. לפחות תנקי, תכיני אוכל, תסיימי כביסה...משהו!
אני חוזר אחרי יום עבודה ארוך ומתיש, לפחות תעזרי לי, תקלי עליי, תתני משהו מעצמך שאני לא ארגיש לבד כאן.
איך את לא מתביישת לבקש ממני לשטוף כלים בסוף היום??
ושלא תבינו לא נכון, אני לא מצפה ממנה להיות עקרת בית בלי דעה, אני דווקא מעריך נשות קריירה.
אבל יש כאן מצב של עיוורון טוטאלי לחוסר הבנה והתחשבות.
הייתי רוצה לחזור לבית נקי ומסודר שמריח טוב. לקבל ברכת פנים נעימה, שתשאלי אותי איך היה היום בעבודה.
מקלחת קפואה, ארוחה חמה...ולמיטה, כי מחר יום חדש עם אתגרים חדשים והפתעות חדשות.
במקום זה, אני חוזר לבית מבולגן שמוריד לי את החשק להכל. מוצא את עצמי בעשר בלילה מחזיק אקונומיקה ומקל שירותים.
הולך לישון מאוחר, קם מוקדם ומתקשה למצוא בגדים בבוקר כי הכל בכביסה מחכה רק לך שתסיימי אותה כבר לפני יומיים.
הערתי לה על זה המון, נעשה שיפור אבל בקושי מורגש. הייתי מנסה לעבוד איתה על זה אבל אני לא חושב שיש טעם כי אני שונא אנשים רקובים.
זה מחליא אותי וזה לא ישתנה בקרוב. עצלנות אצלי זאת כן מילה גסה. זה כל כך מוריד לי ממנה, כל כך לא בא לי על זה כבר. עדיף שניפרד.
אולי אני מצפה ליותר מידי..? אולי.
אולי אני צריך אשת קריירה.
