חוצפה ישראלית

straw berry1

New member
גם אני מתקרבת ל 40

אם כל בת 40 תוציא תג'יפה שלה בגלל העבר.. באמת החברה שלנו תהפוך לבלתי נעימה ובלתי נסבלת. חוץ מזה גם בגיל 20 היה לי עבר, לא פחות גרוע מהעבור של בת 40 פלוס. אז ממרומי גילך אל תחשבי שעברת קילומטרז' לינארי יותר מבת 20 את לא יודעת מה הסיפור של כל אחד. כל אחד והחבילה שלו. ואם אמא שלה מתה כשהיתה בגיל 3? זה לא נחשב כי היא רק בת 20? הגישה שלך לא נכונה, ועלולה לעצב ולתת לגיטימציה לאנשים ממורמרים בני 40 להתפרץ, רק בגלל השקפתם הסובייקטיבית שלהם יש עבר ולאחרים שהם בני 20 ומטה לא!

ומי אמר שבגלל עבר אפשר להתנהג ככה? אני סוברת שבני 20 צריכים להתנהג יותר בחוצפה בגלל שהם תמימים. התמימות היא האינדיקציה.
רואה? לא מוצא חן בעינייך? אני גם יכולה לתת הצדקה להתפרצות , כן זו התמימות. ומי שיש לו עבר, שיסתום ויבליג ולא יוציא תג'יפה שלו על צעירים ממנו, רק בגלל שהוא מקנא בהם.

הוצאתי תג'יפה שלי, טוב אני בת 40, אז תספגי אותי ועוד בנות 40 כמוני בשקט!! מותר לי.
 
כשבאתי לבית מרקחת עמדה קשישה רוסיה

ליד המכונה שמעבירים כרטיסים ולא הצליחה להעביר נכון את הכרטיס לתור. כנראה העבירה אותו הפוך. היא הביטה בי במבט חסר אונים ורצתה לתת לי את התור לפניה כדי שאעביר את הכרטיס שלי, אבל כמובן שלקחתי לה את הכרטיס, העברתי אותו, ונתתי לה את התור לפני ורק אז העברתי את הכרטיס שלי.

גם בבנק פנתה אלי קשישה אחת שעמדה מול המכונות של הוצאת הפתקיות ושאלה אם אפשר לעזור לה.
העברתי כמה כרטיסים לאלה שהיו לפני (הרוב קשישים) וכשהגיע התור שלי העברתי את הפתקית של עצמי ואח"כ העברתי לכמה קשישים אחרי. זה היה בזמם מבצע "עמוד ענן" וכעבור כמה דקות נשמעה אזעקה וכולנו רצנו למרתף של הבנק. ממילא היינו צריכים לחכות.
אני משתדלת לעשות את רוב הפעולות באינטרנט ולקחת תרופות בבתי מרקחת קטנים שבהסדר אבל אם אני מגיעה למקומות האלה אני מנסה לנהוג בקשישים באופן שהייתי רוצה שינהגו כלפי.

בת 40 אינה קשישה אבל אולי היו לה צרות, אולי מישהו בבית חולה והיא שכחה מהמכונה.

אני יודעת שהחיוכים והתודות של אלה שעזרתי להם לפני, המבט שלהם שהייתי הוגנת כלפיהם, חיממו לי את הלב וכבר לא היה אכפת לי לחכות עוד כמה זמן.

בתור ההוא בבנק, הקאסם בסוף נפל באזור קרוב וכולנו הרגשנו לרגע אחים לצרה.
היתה אוירה של אחווה שאני חושבת שגם אני תרמתי לה. הרגשה שעוזרים ב"אקסטרה מייל" שלא חייבים, אבל רוצים.

כשחזרתי הביתה אמרתי שהיה מפחיד אבל הרגשתי שכולנו עם אחד.
 
ובדואר קרה לי מקרה זהה לתאור שלך

כשאישה עם תינוק נכנסה לפני ולא הביטה במכונה של הכרטיסים. כנראה המחשבה שלה הוסחה בגלל הילד.
לקחתי שני כרטיסים, נתתי לה את זה שלפני כי היא נכנסה לפני בדלת ואמרתי לה שהיא שכחה לקחת מספר.
היא חייכה ואמרה תודה והיה נדמה לי שגם שאר האנשים שחיכו חשבו שזה המעשה הטבעי והנכון לעשות.

אם אני הייתי מבולבלת ושוכחת מה לעשות אני מקווה שמישהו היה פועל כמוני כלפי.
 
עוד חוצפה ישראלית, יש לי תג נכה עקב מחלת

הסרטן, ובכלל גם יש לי גרורות באגן שמקשות עליי בהליכה, אתמול הלכנו לגן סיפור, ולא הייתה חנייה מלבד חניית הנכים, כשהתחלנו להחנות רצה אלינו אישה גם לאחר שהראנו לה את התג נכה אז היא אומרת לנו שגיסה הרגע יצא והוא תיכף חוזר ושנפנה לה את החניה, אמרנו לה שיש לי בעייה ואני לא יכולה ללכת יותר מידי, אז לא היה מה להגיד, אבל החוצפה שלה עוברת כל גבול, העובדה שהיא עוד אמרה לנו אל תחנו פה כאילו שזאת החנייה הפרטית שלה.
 
למעלה